
התוכי שלי, ההיא מהתמונה בשחור לבן. ביום רביעי האחרון למדתי עם חברות למבחן.. התקשרתי לאמא לשאול אותה שאלה, ואז כבדרך אגב היא אמרה לי שבוריסה עפה אל החופש. שתקתי. היא המשיכה לספר מה קרה, אני כבר לא הקשבתי לה... פשוט ישבתי ושתקתי. העיניים התמלאו בדמעות, אמא אמרה שאולי זה סימן לחופש והכל יהיה עכשיו הרבה יותר טוב. מעניין, היא הוסיפה, באותו יום גם השכן מלמעלה נפטר. המשכתי לשתוק ופשוט ניתקתי לה את הטלפון. חברות שלי, שבזמן השיחה המשיכו לדסקס את החומר, ראו את הדמעות בעיני ושתקו. גם הן. לפתע היה גל של ציוצי ציפורים מבחוץ.. כ"כ סרקסטי חשבנו שלושתינו... היא הייתה ציפור אהבה, ברגע שנכנסתי הביתה, תמיד הייתה שמחה וצייצה, ונישקה... הייתה בה המון אהבה.... אני כותבת את זה כאן, כי חוץ משתי החברות שלי, אף אחד אחר לא יודע... זה היה נראה לי מטופש לבכות על תוכי בפני אנשים אחרים... אבל זה לא סתם תוכי, זו הציפור שלי... הייתה... סתם, התחשק לי לחלוק... הייתי רוצה להאמין שהיא פשוט התעופפה לה אל בית אחר ואולי יש משפחה שהיום מגדלת אותה באהבה, או שלא...
|
alxm
בתגובה על פסח 2014
amnondahan
בתגובה על CANDY CRUSH
alxm
בתגובה על לבד
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואוו...
לפני הרבה שנים נקלתי בשיר הזה...
תודה.
אולי...
תוכי יוסי/ אברהם חלפי
אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי
עמו אשוחח עת איש לא ישמע
אז אומר לו אומר
העצבות כמו כוס היא
ובה יין מר
מענבי הנשמה
התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי
צפוי לך מוות שקט
כה שקט.
ואז אנוכי בתוגת במאירי
אלחש לקירות, יוסי מת
יוסי מת
וישוב אפרך מהכלוב למולדת
מן הכלוב הלבן לעפר הצהוב
ערירי, בלי אישה תוכיה ויולדת
לתוכי שכמוך אסור לאהוב
אתה לא תאה יוסי, יוסי
אף פעם
כמוך נולדו להנעים פטפוטים
עם כל משורר
שליבו אש וזעם
בין לבבות אדישים וחוטאים.
כמוך הם רק צעצוע בבית
למען יוכלו ילדים לשחק
פטפט, תוכי יוסי
נחמני כזית
לבי היום ריק.