קשקושי ביצים
פוסטים אחרונים
- אשת חיל מי ימצא 26/11/12
- קצת הרבה כואב. 8/11/12
- אינדי כלב :)- להרגיש בבית 21/10/12
- חברים עם ילדים- גרסאת המציאות 29/4/12
- מעבדות מודרנית לחירות אמיתית 7/4/12
- האנטומיה שלי 25/3/12
ארכיון
ואולי.
עברי לידר כתב: "אומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב
אני כתבתי: ילדה בחולצת פסים הלכה על רחוב רוטשילד. חצתה אותו אחרי יום עבודה בדרכה הביתה מעבודה, לפתע החלה לשמוע פטפוטים, לא מבחוץ, מאיזה קול פנימי שיושב ממש על הגרון, כמו גוש.
"הם אומרים שזו נפש של אמן" שיגידו. אומר הקול השני. "ואם יגידו שזה קול של שטן" " "אז יגידו". "זה מה שיפה בנו" "זה מה שהורג אותה, היא לא תשרוד את זה" "היא תשרוד" "ותתחזק".
בשלב הזה התחילו הקולות להתערפל ולהדהד, בשלב הזה כבר התחילה הסחרחורת. "ואם, ואם זה סתם תירוץ" "תירוץ למה" "לרגישות, להשאר ילדה" "אז מה?" "ואם אנחנו לא מוכשרים באמת" "אז אנחנו לא" "אולי זו סתם גחמה ילדותית" "אולי".
האדישות של הקול השני התחילה להציק, לא יותר מאשר הקול השני, שפקפק. "אבל הרגעים הקשים האלה, הם עושים אותנו חולה" "הרגעים האלה הם חלק מזה, מה עם הרגעים המטורפים שהשחקנים האלה יושבים קוראים את מה שכתבנו" "הם כה מעטים למול הרגעים שנראה שהכל מתפרק" "הם שווים הכל". "הכל?" "הכל????"
הילדה לא הצליחה לעכל את השאלה שהתרוצצה לה במוח. המוח השתתק כמו כאילו אכלה כף גלידה. "את כל הכסף שבעולם?" "להתחיל חיים ממינוס כזה גדול" "להוציא את הסביבה שלך משפיות" "להתרחק מכל החברים שלך?.. כי את מרגישה שהם לא מבינים אותך?"
"יש לזה תמורה". אני עושה סרט. אבל מי אמר שאת יודעת לעשות אותו? אולי את סתם חושבת שזה מגניב אולי זה רק תירוץ להיות מיוחדת, ומפוזרת. אולי זה תירוץ לא לגדול לעולם?
"אולי". "אולי ואולי ואולי ואולי ואולי ואולי" הם לא הפסיקו, ה"אולי" האלה... היא התחילה לראות כתמים לבנים, תחושת מחנק. בכי ענק מנסה לצאת החוצה. ועוצר,דמעות מורחות את האיפור השחור בעיניים. "הלואי שהיה יורד עכשיו גשם" באוזניות לאונרד כהן שר שיר אהבה ישן למרי אן. היא רוצה לבכות וזה לא יוצא לה. איך זה יכול להיות היא הרי בוכה אפילו מאמריקן איידול? הלחצים בחזה החלו להתגבר, היא עצרה בפינת רחובות קק"ל ורוטשילד, איפה שהרמזור התקוע תמידית. אם הייתה לה עניבה היא הייתה מורידה אותה, הייתה זו עניבה אחרת, קולר, והיא לא הצליחה להשתחרר ממנו. הרגישה כמו כלב אובד עם קולר שאף אחד לא מצליח להבין מה כתוב על התג ולא חוזר הביתה.
"את מתפנקת" "את יכולה לעשות את זה מבלי עזרה" עשית את זה כבר, את חזקה. אבל אולי באמת אין לי מושג מה אני עושה? אז אין לך מושג מה את עושה אבל את עושה.
אוזניה אחת נכנסה לאוזן, ואז עוד אוזן החליקה לשניה. הקולות האלה החלו לשקוט.כשהחלה לדמיין איך בכל זאת תצא לצילומים, ואיך העולם בדים שבראה יקום לתחייה.
עברי לידר כתב: ובכל זאת: ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו http://www.youtube.com/watch?v=VBLNBX4Ci4k
ואיפה הילדה הזו בכלל? |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה בוריס,
יש הרבה לא רק לעשיית סרטים בכמה שכתבת אלא גם לחיים.
אנשים שוכחים את זה לעיתים.
אני דווקא זוכרת את זה ומשתדלת מאוד גם להינות מהדרך.
מצד שני אני מרגישה צורך להסביר את עצמי שהפוסט הזה כמו כן הרבה מהפוסטים האחרים נכתבים כדי לעזור לי בדרך
לפרוק את רגשותיי,
ואת הלחצים שהולכים ומתהדקים,
וזה בהחלט עוזר, הכתיבה פה, עוזרת לי להרים את הראש ולהמשיך.
אבל ביננו, ככל שעוברת הדרך ככה אני יותר רוצה לראות את הסרט מושלם.....
אה, והוא יהיה!
יעל
סיפור קצר על המשמעות של הדרך.
כשלמדתי בחוג היכרתי מישהי בשנה מתחתיי שהחלה לעבוד על סרטה. בזמנו ישבנו יחד על התסריט, היא רצתה לשמוע את דעתי. הסיפור שם היה על מישהי בגיל 30, שאחרי תאונה נאלצת לחזור לחיות בתקופת שיקום בבית עם ההורים, והסרט בעצם מלווה את הקשיים להתרגל למצב החדש - הקושי הפיזי בדברים הפשוטים, הבעיות האינטימיות עם הבן זוג, ובעיקר המבוכה הענקית בכך שאמה עוזרת לה להתקלח (זאת הייתה הסצינה המרכזית). תסריט באמת עוצמתי.
ולמה אני מספר לך את זה?
כי אותה ידידה בעצמה עברה את זה. אחרי תאונת דרכים היא חוותה את ההתמודדות הזאת, נפרדה מבן זוג שהייתה איתו לפני זה שנים רבות. הסרט עבורה היה הפעם הראשונה שהיא בעצם הוציאה את ההתמודדות האישית שלה החוצה, ליצירה.
לקח לה המון זמן לצאת לצילומים. בסוף היא צילמה. אין לי מושג אם היא ערכה את הסרט בסופו של דבר (הקשר ביננו נותק מאז, מסיבות אישיות ורגשיות). אני זוכר שהיה לה קושי עצום להביא את הסרט לקו הגמר, אחרי הצילומים. אבל במשך כל הזמן הזה, היא הדגישה שעבורה זו הייתה חוויה סופר חשובה - שאילצה אותה להתמודד באומץ עם מה שהיא עברה.
המסקנה כאן לדעתי, היא שגם אם היא תניח את חומרי הגלם על המדף, ובחיים לא תביא את הסרט לפיניש - הדרך הייתה משמעותית אולי יותר מהתוצאה הסופית.
בהצלחה :)
אכן זכיתי לראות אותו כשהיה בארץ ואמר את המילה IDEAS אזיה 100000 פעמים לפחות עם התנועה המוזרה שלו ביד כאילו הוא מנסה להפנט אותנו.
ותכלס צודק לגמרי.. לא צריך סמים כשיש לינץ! )
לא ראיתי את הסרט אך בהחלט אראה .
הוא בימאי שגמאני ממש ממש אוהבת!
אף, ראית את דייויד לינץ' כשהוא היה בארץ?
אחחח, כ"כ רציתי להיות שם. זה הבמאי האהוב עליי.
מי צריך בכלל סמים כשיש את הסרטים של דייויד לינץ'? תראי את הסרט Fire Walk With Me, יותר טריפ \ חלום \ סיוט מזה?
לא לא, תודה לך שתמיד קוראת :)גם אתה מבין לא מעט, וטוב לי שאת פה עוקב אחריי האפים והדאונים.
ואכן מריאן... עושה טוב. הקול שלו....
כן,למדתי לנשום
אויש כמה כיף שאת פה!
מה שהכי מבלבל זה שאת צודקת
וגם מיכאל
הקטע זה להגיע לשם
אבל יהיה בסדר, נרגעתי. אני כבר לא רואה כתמים לבנים :)
תודה לך מאוד מתי.
אני עכשיו לאט לאט נזכרת בדברים האלה.. זה מתחיל להיות כייפי
בעיקרון כן, אבל פרה פרה :)
תודה רונית
תודה
אני לא חושבת שאתמכר לזה כלכך מהר... אני חושבת שאקח לי הפסקה מאוד ארוכה אחרי הסרט הזה
אני צריכה לנסוע לאנשהוא רחוק רחוק קודם..
אבל תודה
חחח האמת שראיתי אומר את זה בלייב, הוא דבר על זה בביקורו בארץ.
אני גם חושבת ככה. ומאמינה בזה גם. לכן אני רוצה שהסרט הבא יהיה מיוזיקל...
אבל אני פשוט כרגע חווה קשיי לידה.. יהיה בסדר ברגע שאקבל סמים :)
האמת שזה מתחיל לקרות ואני כלכך נרגשת......
אכן עולם בדים....
ואיך העולם בדים שבראה יקום לתחייה.
ולו רק השורה הזו
הזהרי מאוד מהתמכרות לעשיית סרטים.
זה ממכר, הכוח, היי מטורף, כמו סמים.
ואז ברגעים שנמנע ממך, את יכולה להתרסק
תקשיבי לי, מניסיון..
כל החיים לא שווים סרט.
שיהיו לך חיים מלאים והסרטים יהיו הבונוס..
את לא תסכימי איתי..אולי בעוד כמה שנים..
ב ה צ ל ח ה !!
הילדה הזאת נמצאת כאן והיא זו שכתבה את הפוסט החכם הזה.
אמונה והתמדה זוכרת?
זה הזמן זו התקופה והכל יעבור..
בהתחלה קשה וא"כ פחות.
בדיוק זה. רונית נשמעת כמו מישהי שמבינה ענין.
וילדה עם מריאן באוזניות זה כבר חצי דרך בכיוון הנכון .
אמונה היא דבר חזק מאוד, אחד מיסודות החיים המהותיים.
מאחלת אהבה, הצלחה, תקווה ואושר.
תודה על הפוסט הכן.
החיים זה מה שאנו עושים שיהיו חיים..
בדרך יש מעמורות..
יהיה טוף..
(-:
לא כולם יודעים כמה מתעתעת וקשה ליוצר הדרך ל"תוצאה" . נסי להנות גם מהדרך ומאי הידיעה. ברור שזה קשה מאוד , בעיקר בתחילת הדרך. סמכי על עצמך. זכרי מה משך אותך לעשות את זה. נסי לדמיין מה האלטרנטיבה (לא לעשות את מה שאת אוהבת ואולי אף חייבת). מאחל לך להתגבר על הכל, להמשיך לעשות, וללמוד להנות יותר מהתהליך.מאחל שתדעי מתי לתת לקולות הפנימיים מקום לשרת את היצירה ולהשתתף בה, ותשכילי להתעלם מהם כשמפריעים. זה לא חובה. אם את כואבת מדי או סובלת ניתן לבחור באלטרנטיבה של לא לעשות את זה השאלה מה יותר כואב. שולח לך המון כח ובהצלחה.
הילדה הזו חייבת להאמין שהיא יכולה הכל.
תמיד תמיד.
רונית