עברי לידר כתב: "אומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב
אני כתבתי: ילדה בחולצת פסים הלכה על רחוב רוטשילד. חצתה אותו אחרי יום עבודה בדרכה הביתה מעבודה, לפתע החלה לשמוע פטפוטים, לא מבחוץ, מאיזה קול פנימי שיושב ממש על הגרון, כמו גוש.
"הם אומרים שזו נפש של אמן" שיגידו. אומר הקול השני. "ואם יגידו שזה קול של שטן" " "אז יגידו". "זה מה שיפה בנו" "זה מה שהורג אותה, היא לא תשרוד את זה" "היא תשרוד" "ותתחזק".
בשלב הזה התחילו הקולות להתערפל ולהדהד, בשלב הזה כבר התחילה הסחרחורת. "ואם, ואם זה סתם תירוץ" "תירוץ למה" "לרגישות, להשאר ילדה" "אז מה?" "ואם אנחנו לא מוכשרים באמת" "אז אנחנו לא" "אולי זו סתם גחמה ילדותית" "אולי".
האדישות של הקול השני התחילה להציק, לא יותר מאשר הקול השני, שפקפק. "אבל הרגעים הקשים האלה, הם עושים אותנו חולה" "הרגעים האלה הם חלק מזה, מה עם הרגעים המטורפים שהשחקנים האלה יושבים קוראים את מה שכתבנו" "הם כה מעטים למול הרגעים שנראה שהכל מתפרק" "הם שווים הכל". "הכל?" "הכל????"
הילדה לא הצליחה לעכל את השאלה שהתרוצצה לה במוח. המוח השתתק כמו כאילו אכלה כף גלידה. "את כל הכסף שבעולם?" "להתחיל חיים ממינוס כזה גדול" "להוציא את הסביבה שלך משפיות" "להתרחק מכל החברים שלך?.. כי את מרגישה שהם לא מבינים אותך?"
"יש לזה תמורה". אני עושה סרט. אבל מי אמר שאת יודעת לעשות אותו? אולי את סתם חושבת שזה מגניב אולי זה רק תירוץ להיות מיוחדת, ומפוזרת. אולי זה תירוץ לא לגדול לעולם?
"אולי". "אולי ואולי ואולי ואולי ואולי ואולי" הם לא הפסיקו, ה"אולי" האלה... היא התחילה לראות כתמים לבנים, תחושת מחנק. בכי ענק מנסה לצאת החוצה. ועוצר,דמעות מורחות את האיפור השחור בעיניים. "הלואי שהיה יורד עכשיו גשם" באוזניות לאונרד כהן שר שיר אהבה ישן למרי אן. היא רוצה לבכות וזה לא יוצא לה. איך זה יכול להיות היא הרי בוכה אפילו מאמריקן איידול? הלחצים בחזה החלו להתגבר, היא עצרה בפינת רחובות קק"ל ורוטשילד, איפה שהרמזור התקוע תמידית. אם הייתה לה עניבה היא הייתה מורידה אותה, הייתה זו עניבה אחרת, קולר, והיא לא הצליחה להשתחרר ממנו. הרגישה כמו כלב אובד עם קולר שאף אחד לא מצליח להבין מה כתוב על התג ולא חוזר הביתה.
"את מתפנקת" "את יכולה לעשות את זה מבלי עזרה" עשית את זה כבר, את חזקה. אבל אולי באמת אין לי מושג מה אני עושה? אז אין לך מושג מה את עושה אבל את עושה.
אוזניה אחת נכנסה לאוזן, ואז עוד אוזן החליקה לשניה. הקולות האלה החלו לשקוט.כשהחלה לדמיין איך בכל זאת תצא לצילומים, ואיך העולם בדים שבראה יקום לתחייה.
עברי לידר כתב: ובכל זאת: ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו http://www.youtube.com/watch?v=VBLNBX4Ci4k
ואיפה הילדה הזו בכלל? |