זהו, עוד שבוע מתחיל. יום ראשון. כבר כמעט נגמר ומחר כבר יום שני (שוב?).
ואין אריק. אריק איננו. הוא עריק.
אמרו לו: "אל תברח! לא תדע איך לחזור. אל תעשה שטויות." אבל הוא כמובן לא שמע. דווקא אם אומרים לו הוא הולך בדיוק להפך. למה? כי הוא חייב לבדוק למה אומרים לו ככה. מה פתאום לקבל ככה סתם? כי אמרו? אז חייבים לבדוק מה מסתתר שם. יש שם משהו בכלל או שזה סתם ככה היה תמיד ואף אחד לא בדק. ואולי זה נכון רק להם ולא לו? אולי הוא שונה. אולי הוא מיוחד. אולי הוא אחר. אולי... הרבה אולי אבל אין אריק.
הוא חשב שהוא לא ילך לאיבוד. אולי הוא עוד חושב ככה. הוא פשוט רץ מהר ורחוק. כל הזמן הפוך ממה שאומרים. הרחק מהמרכז. אבל המרכז כל הזמן המשיך לרדוף אחריו לכל מקום שהלך.
באמת הוא הלך. חיפשתי אותו בכל מקום. אבל הוא נעלם. כבר לא יחזור להיות מי שהיה. הוא פשוט נעלם. אולי יש שאריות שלו בכמה פינות. כמה אולי...
כל השבת ראיתי שהוא קרא ספרים. מנסה להספיק ללמוד כמה שיותר. למצוא תשובה, פתרון, רמז, הסבר. וככל שהוא קרא יותר זה רק הלך ורחק ממנו. מה הוא מחפש בכלל.
הוא מחפש האריק הזה. קצת נמאס לו כבר לחפש אני חושב. הוא חיפש פה וחיפש שם. הוא מחפש חופש. אולי חופש מהחיפוש?
הוא מחפש לדעת שאין יותר מה לדעת. שנגמר החיפוש. שלא יצטרך שוב להתחיל לחפש מחדש. אבל מה הוא מחפש האריק הזה?
התייעץ כבר עם כל מי שרק אפשר. יועצים, מומחים, קוראים בכף היד וקוראים בכוכבים, פסיכולוגים, מחפשים אחרים, קרובים, רחוקים, חברים, ידידים, מכרים וזרים. אבל אף אחד לא יודע את התשובה. חלק משכו בכתפיהם, חלק מחו דמעה (ומה זה אמור להביע?), חלק עשו סימן באצבע כלפי הרקה, חלק חייכו ושהפנה את הגב נאנחו... ורובם דיברו מהמקום שלהם. מהבחירות שלהם. אבל הוא אריק הזה, לא מצא שום נחמה במה שאמרו, הביעו וחשו.
אז אם מישהו ראה את העריק הזה, נא להודיע למשטרה הצבאית ולי. אני מתגעגע אליו. הוא חסר לי.
אריק (עריק)
* * * * * * *