הכל, או לייתר דיוק כמעט הכל - בזבל, או לייתר דיוק - בפח הזבל
ולא שזה רע הרי לזבל לא זורקים זבל לזבל זורקים את סיפור החיים:
את העור של הדג שטיגנתי אתמול את הניירות, עליהם כתבתי תחילת סיפור לא מוצלחת את זנבות החוטים, בהם תיקנתי את מיכפלת המכנסיים בשבוע שעבר את קרטון החלב העמיד שנגמר את הכתבה מהעיתון, שגזרתי כדי להקריא לזקנה עיוורת את שברי קליפות הביצים, מהן אפיתי לפני חודשיים עוגת יום-הולדת לנכדתי את הקבלות הישנות מלפני 10 שנים, שלא צריך לשמור עוד ואת חולצת הילדות הישנה, שמזכירה עבר, שהגיע הזמן לשכוח
פח הזבל שלי, הוא היומן שלא כתבתי וספר הזכרונות, שרציתי לכתוב ואין צורך כי הכל שם, כל פרטי הפרטים בפח הזבל שתכולתו מצטרפת לסיפורי החיים של השכנים שלי בפח הירוק הגדול בכניסה שסופג הכל ולא מסגיר.
|