ים- 31.12.09

 התכנית משודרת מדי יום חמישי בשעה 17:00 ברדיו אורנים- 106 fm טווח שידור אזורי בלבד , אבל כבר ב19:00 היא עולה לאינטרנט

ואפשר לשמוע בכל עת אותי ואת השירים בקישור:

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438

שלום יקרים סוף שנה אזרחית, לא סוף השנה שלי , אני עדיין סופרת מראש השנה לראש השנה מתשרי לתשרי או מספטמבר לספטמבר- שם אני עושה את ההחלטות, וחשבונות הנפש משווה כוונות לתוצאות ובודקת קוו וודיס.....אבל לאנשים רבים התאריך הזה חשוב ומציין ומשמעותי- אז לכל מי שבשבילו זהו ציון דרך בזמן שתהייה שנה אזרחית טובה , ומעניינת מלאת אהבה, והגשמה, בריאות ועשייה. קלישאות זה דבר נפלא.....אנחנו כאן היום ביום חמישי ברדיו אורנים בתכנית "השתנות" הפעם על הים- אהבתי הגדולה ומקום של הפוגה השראה ויופי אין סופי. עם שירי ים ואוקינוס  עם אתי אנקרי depetch mode, era, moorcheeba , יהודית רביץ, דוריוול קאיימי, cold play, Ivy מי מוכן לבוא איתי לים? אני הולכת עד לקצה האוקיינוס....

אני הולכת אל הים1

אני הולכת לים כשאני עצובה, למהול את מימיו בדמעותיי- מלח למלח שיספוג את צערי- בדיפוזיה,דמעותיי מלוחות פחות,אני מטביעה את כאביי וספקותיי בקצף הלבן שבראשי גליו, נותנת להם להיחנק מהמים המלוחים ולשקוע. אני באה אל הים כשאני שמחה לתת לצחוקי להתגלגל על החוף עם הגלים ללחך את רגלי העוברים ושבים, להעביר בהם דגדוג נעים של שמחה.אני הולכת לים כשסתם להריח את המלח והמרחקים להרגיש את הכמיהה לנוע בלי גבולות לתוך אופק לא מוגדר וכחול, אני רוצה לשמוע את ההמייה שנשמעת בתוך קונכיות גדולות ויש לי קונכיה כזו שאוכל לשמוע את הים גם כשאני לא הולכת אליו.אני אוהבת אותו בקיץ כשהמים עוטפים את הגוף חמימים ומלוחים כשהגלים הופכים אותי ומגלגלים אותי וכשאני מצליחה לקפוץ מעליהם  או לתפוס איתם טרמפ בדרך לחוף.אני אוהבת את הים בחורף כשהוא קר ואפור וזעף ועדיין כרבולות הגלים לבנות. הריח שלו חריף וקר וחודר לריאות. אני אוהבת את הדרך שבה הוא מתנפץ אל הסלעים השחורים והאיים בחוף אכזיב, את הניגוד שבין הכחולים העמוקים ובלתי אפשריים, כרבולות הקצף הלבנות והסלעים השחורים . את הצהוב החום של החול , קר או חם לפי העונה וסופג אליו את מתקפות הגלים בגלגול הבא הייתי רוצה להיות ים, להתדפק על החוף מחוף לחוף להיות המרחב והמרחק ולשוב אל הכחול של עצמי.

. *************************************************************

אני הולכת לים-2 : כביסה

אני הולכת לים לכבס את יריעת חיי לשטוף במים מלוחים כתמים נושנים של שגיאות קטנות וגדולות שעשיתי לאורך החיים, לשטוף זיכרונות, להלבין במלח פינות סבוכות בקורי עכביש לטהר בריח הרחב הפתוח והמלוח את חטאי העבר . אני הולכת לים והים מזוהם , זפת ואשפה על החוף, המים עכורים וכהים וריח רע עולה מהם, שקיות ניילון צפות על פני הגלים שלי, הקצף עכור וחום . (להתחיל את השיר מפה sea of sean) על ווליום מאוד נמוך זה לא הים זה שרציתי לבוא אל גליו, מה יהיה על כתמי יריעת חיי? על פניות שגויות שרציתי לשטוף על עוולות שרציתי למחות, מה יהיה על קורי העכביש בפינות האפילות מה יהיה עלי ? אני הולכת מהים והים אינו נותן לי את שביקשתי, הים שלי איננו

*************************************************

אני חוזרת אל הים , לא עוזבים אהוב בשעת צרה, אני חוזרת אל הים לאסוף את הזפת לתוך דלי גדול של אשפה, אני חוזרת אל הים להשליך רשת שתתפוס את שקיות הניילון הצפות  בו אני חוזרת אל הים לנקות אותו להתאהב בו בחזרה, והים אינו מתנקה מאמצי קטנים למול גודלו ולמול הזוהמה שדבקה בו, אני חוזרת אל אל אהבתי הישנה והיא לא....אנסה עוד קצת- כי קשה לוותר ובסוף אלך לחוף אחר לחפש את פרחי הים שלי שנבלו בזוהמה

 **************************************************

אבלרגע לפני שאני נוטשת אנשים עולים מן הרחובות שסביב הים עם סלים גדולים בידיהם רשתות ענק מושלכות מהחוף אל בין הגלים דגות פיסות אשפה ושרידי שקיות, דגים מתים מבאישים עולים ברשת., מישהו משליך עצמו על ברז הביוב הגדול המזרים שפכים לים- כוחו אינו מספיק לסגור אותו, רבים מצטרפים אליו, והזרם המצחין והעכור נעצר, הצהוב של החול הולך ונגלה לרגלי האנשים העוברים עליו בפסיעות לחות ומנקים אותו  מחזירים את צבעו הצהוב המנצנץ. עכשיו הזמן והגלים והשקט יחזירו אותו לעצמו אולי יחזירו אותו לי כדברי השיר  "הים " של להקת מורצ'יבה"השארתי את נשמתי ליד הים" ואני רוצה אותה בחזרה.

*********************************************

נגעתי באוקיינוס לפני שנה באירלנד, הוא מרגיש אחרת, ואולי מרגישה אחרת הידיעה שהוא מפריד או מחבר מרחק רב בהרבה מהים שלנו שגם את קצהו אינני רואה, מים אפורים וגדולים,הגלים באים מעומקים ומרחקים שהדעת איננה קולטת במלואם, היה לו צבע אפור כסוף אולי כי שם השמיים אפורים רוב השנה ולמרחקים שלו היה ריח אחר וזר. גרגרי החול היו שונים מחוספסים יותר, ובעיקר הידיעה שהוא מכסה שטח כל כך אדיר ורחב. נוגע ביבשות רחוקות שאי אפשר ללכת אליהן גם אם לא היו גבולות. שנינו רחוקים עכשיוודווקא מפריד בינינו אוקיינוס של אדמה. כמעט יבשת שלמה, שאין בה דרכי מעבר לשכמותינו. אפשר להגיע גם דרך הים או האוויר ובכל מקרה זה רחוק נורא.  המרחק כואב עמוק בתוכי ומעיר בי ים של געגוע והפרדה אני לא יכולה לנשום את אותו האוויר, אני לא יכולה לגעת אני לא יכולה באמת להיות עם, וכל הסקייפ והמסנג'ר המצלמות והמקרופונים לא נותנים לי להרגיש כמו שאני אוהבת ורוצה אני שוקעת לתוך ים – ים של געגוע .

**************************************************************

אני הולכת לים בלילות ירח מלא, המים שחורים ומעוררי אי שקט וחרדה, על גב הגלים נפרשות שערות כסף מרצדות, שערות ימנז'ה – אלת הים שביל אל הירח מנצנץ וקורץ מפתה דייגים אבודים לשוט במסלול הכסוף אליה מזכיר שיש כוחות אחרים ואמונות אחרות, אלים אחרים שאנשים אחרים מרגישים ונשלטים על ידם. הכרתי את הביטוי שערות ימנז'ה לפני שנים. לפני זה אלו היו רק ריצודי אור ירח עד שקראתי את הספר המופלא של ז'רז' אמאדו "ים המוות" שפתח לי פתח ראשון לעולם התרבות הברזילאית העשירה על הטעמים והריחות והצלילים האחרים כל כך, מצאתי את התיאור מחדש של הספר במאמר שכתב דן לחמן כמו כל סיפור טוב יש בו אהבה ואבדן חיים ומוות ויום יום רחוק ושונה וקסום, וכתיבה עשירה ותיאורית שמקיימת חיים בפני עצמם בתוך הספר וכך הוא אומר על הים:"לכולם יש רק דרך אחת, דרך הים. הים הוא אדונם. הים הוא המסתורין שאפילו הוותיקים שבספנים אינם מבינים.אפילו הקשישים שרק מתקנים רשתות על החוף. הם מספרים את הסיפורים אך גם הם אינם מבינים מי בכלל יוכל לפענח את המסתורין של הים. מן הים באה המוסיקה, באה האהבה ובא המוות. והיכן זורח הירח היפה ביותר עם לא על הים."זהו סיפור האהבה של ליוויה וגומרסינדו היפים באנשי החוף, זהו סיפור הציפיה של נשות הדייגים לגברים היוצאים לים וחייהן חסרי הוודאות, ימנז'ה החוטפת את הגברים מן הסירות מפתה אותם לבוא אל זרועותיה, ומנחמת את הנשארים בהבטחה שתוציא אותם שוב ושוב למים מהם לא כולם חוזרים. גומרסינדו לא חוזר וליוויה הופכת עולמות ונהיית לדייגת . ואני לומדת להכיר את  ימנז'ה, בעלת חמשת השמות, אלת המצולות הכחולה ירוקה ששערה כאצות השוכנת במעמקי האוקיאנוס ובלילות ירח פורשת את שערה על המים שינצנץ ויוביל אליה.ומסביב מסופרים סיפורי כפר הדייגים,   ותודה לדן לחמן שהזכיר לי במאמרו על הספר את קסמו של הספר הזה אותו אני מתכוונת להחליף או לקנות כבר בשבוע הבא. והשיר המתבקש כאן הוא אחד משיריו של דוריוול קאימי גדול זמרי באיה.

*******************************************************

ולקראת פרידה, אם עוסקים בים ראיתי לא מזמן את 2012 עוד סרט אסונות מגלומני עם אותו סיפור על האב הגרוש והלא מתפקד שמוצא את גבורתו וגבורתו רק בצל האיום האולטימטיבי כמו במלחמת העולמות רק עם שחקנים אחרים ואיום אחר יפה ומלא הוד  ובסוף של הסוף- הים כיסה הכל את הטובים והרעים רק תיבות נוח נשארו לעולם החדש- סיפור עלוב למדי ומוכר הרבה יותר מדי אבל הצילומים וההדמיות הממוחשבות השאירו אותי פעורת פה מול ההדר וההוד הזה,  וגודל הדמיון החזותי של יוצרי הסרט הזה בהחלט מרשים על גבול המדהים  ובסוף האם הים יכסה הכל?בנתיים הוא סופג כל מה שאני זורקת לתוכו, וכל מה שזורקים שאר בני האדם בחומר וברוח אולי בסוף כל מה שאנחנו שמים שם בפנים יעלה את המפלס והים יבלע הכל נבלע בתוך מים כחולים והכל יתחיל מחדש נקי וטהור ולא נגוע...8.

 שתהיה לכם שבת נפלאה אולי תלכו לים לראות בו את כל היופי הכחול הזה ולתת למוח קצת ריגעה ולאף קצת אוויר חדש ונקי ומלוח.

 להתראות ממני איילת רוט ומהתכנית השתנות עד השבוע הבא.

אפשר לשמוע בכל עת בקישור: