היי חברים,

הפעם בחרתי לשתף אתכם בפוסט שנכתב על ידי אחת מתלמידות המכללה.

מצאתי את הדברים שנכתבו מתאימים לכולנו, כמו גם מרגשים ומעוררי מחשבה.

אז קחו לכם  ממנו,

שלכם באהבה,

גילאת.

עומס הוא הפרטים הקטנים המקבלים נפח גדול בתוכך.

 הדברים השוליים ההופכים עיקריים במחשבתך.

הטירדות המישניות הגדלות למרכזיות בנפשך.

המועקות הבנליות המעכבות את חדשנות יצירתך.

 ניתן לזהותו היטב כשהוא מגיע לבקרך:

עומס הוא הזמזום הבלתי פוסק, המרעיש באוזנך.

הכובד הרובץ על כתפייך ומכווץ את צווארך.

המועקה המתיישבת בחזה ומכופפת את גבך.

המראה העייף בעייניך, המלבין פנייך, המוחק את חיוכך. 

אם תשאלוני הכיצד אני אותו כה טוב מכירה,

 אשתף, אחשוף, אספר בקצרה.

 את העומס לא ראיתי -  משום שהוא כיסוי עיניים, ראות מוגבלת וצרה.

אותו גם לא שמעתי -  היות והוא מחריש אוזנים, רועש כמו דרך מהירה.

אותו אף לא סילקתי -  כי הוא סוחף, מערבל חושים, נטול ידית לעצירה.

נכנעתי לו, הוא השתלט, הייתי אסירה.

פנימיותי קמלה, מהותי דוכאה, רגשותיי קהו. כאילו אין ברירה.

 ויום אחד, הכל קרס. לפתע זה קרה.

בלבול עצום, משבר גדול, תהום פה פערה,

 פחד מבעית, חושך מוחלט, טביעה כה מהירה,

שצף קצף, גלי ענק, תנועת הרוח בסערה.

ואני מפרפרת, מחפשת אויר, משוועת לעזרה. 

ואחרי ימים רבים של קושי, הגיעה הדממה.

הים שקט. גופי הונח. לקחתי נשימה.

מתוך הרוגע נולדה לה קרן שמש חמימה

התחלתי במסע – לצאת מתוך המים אל אמא אדמה. 

הגעתי אל הבית. אל המכללה.

הכרתי חברות, תמיכה וקבלה.

פגשתי בני אדם גדולים בנתינה.

למדתי שמהותי שלי היא רק באהבה.

 היום אדע כי עומס בחיי אינו הכרח והוא מוצע למכירה.   

 שהוא אינו מחיר עבור הטוב, שעלי לשלם במטבע רע.

שעומס הוא דרך חיים מסויימת, אחת מרבות, העומדת לבחירה.

 המבנה פשוט, מוכר, מורגש כל כך בך:

העומס מקטין גודלך. מצמצם גדולתך. גודע גדילתך.

 העוצמה, האחריות, האהבה – כולן שלך.

התשובה, הדרך והתוצאה נמצאות בתוכך.

 העומס הוא אשר בוחר אותך. דופק על דלתך.

התזמין אותו פנימה להתארח בסלונך?

ענה לעצמך, כל פעם מחדש, הבוחר אתה לתת לו בית, לחיות בתוכך? 

הגר תלמידה בקורס להתפתחות אישית.