0

יום המשפחה, יום האהבה

33 תגובות   יום ראשון, 14/2/10, 14:19

הבן שלי, חזר מבית הספר וצרח : היום יום המשפחה. היום יום האהבה.

נו! אז מה אתה רוצה שאני אעשה ביום הזה? אפסיק לעשות כלים? בלי ספונג'ה?

מה אתה צורח לי באוזן: יום האהבה, יום האהבה. אני שומעת אני לא חרשת.

הבנתי, יום האהבה יום האהבה. איפה היום ואיפה האהבה? חשבתי לעצמי.

אחרי כל כך הרבה שנות נישואים מי מחכה ליום האהבה?

מה מצפים ממני שאקפוץ למיטה עם בעלי בכותנת שקופה ותחתונים שנכנסים לישבן? נו באמת!

אבל שתקתי והייתי שמחה בשימחת של הבן.

בשעת ארוחת הצהרים ,שכמובן אני הכנתי (מה חשבתם שהוא הכין?), כי יום המשפחה היום לא?

דיימנתי את עצמי שוכבת במיטה ענקית עם המון כרים מפוך אווז ולא פוך סינטטי לא אמיתי, שאחריי כמה שבועות נעשה כר בצורת פיתה ואתה מתחיל לעשות ממנה קווץ', שיהיה לך יותר גבוה. על המיטה עלים של שושנים, כאלה בשביל הרושם. ובמטה פרעונים, כמו במצרים, רק עם חצאיות ועם כובעים יפים כאלה, כמו של המצרים מהתנ"ך, שמנפנפים עלי עם מניפות, כדי שיהיה לי נעים. עם איזה כוס דרינק (טוב אצלי זה מיץ תפוזים) אבל בשביל הדוואין, ושיהיה דרינק עם מניפה קטנה כזו בתוך הכוס וזית ירוק, וקצת בוטנים בשביל המשך הדאווין, ואיזה חתיך עם שרירים כמו של מייקל לואיס ושכל של דג זהב, שעומד מולי ועושה שרירים. בתיאום עם המנפנפים המצרים.

את הארוחה מגישים לי באיזה ג'קוזי מהמם. כמה נגני דרבוקות וכינורות מסתובבים סביבי כמו סביבון ומנגנים. גם רקדניות ראיתי בחלום שלוחשות לי תוך כדי ריקוד: היום יום האהבה? היום יום הולדת? אה סליחה, יום האם. אה סליחה, יום המשפחה.

 

דרג את התוכן: