סוף סוף הצלחתי להתרחק.

גם אתה הצלחת להתרחק.

כנראה שכל התימרונים שעשיתי בחודשים האחרונים בכדי להינתק ולו במעט עשו את שלהם.

עלי וגם עליך.

פתאום לא בוער לי לראות אותך,

לדבר איתך,

לשכב איתך.

פתאום גם אתה קצת נפתחת.

לא קבלת את מנת החום האהבה והאינטימיות שאתה רגיל לה ממני.

והכרת מישהי.

כמה קשה לך להגיד שאתה בקשר,

בקשר מחייב.

בכל פעם שאתה מזכיר אותה, אתה מיד מוסיף, שאתה כבר רואה את הסוף.

כאילו מנסה להגן על עצמך, מפני מה?

מפני שיברון לב?

אתה מפחד שהיא תקדים אותך ? תגמור איתך לפני שאתה תגמור איתה?

פתאום גם אני גיליתי שיש חיים אחריך...

גם אני הכרתי ימשהו.

לא, אני לא רואה את הסוף, כי אני לא רוצה לחשוב על זה.

יכול להיות שזה יהיה מחר ויכול להיות שאף פעם.

ותמיד חשוב לך לדעת איך הנוכחי ביחס אליך,

כמה זה שימח אותך לשמוע על שני הבחורים הקודמים שיצאתי איתם, השניים הידועים בכינויים הזיונים הפאתטיים...

כמה שמחת כשהתבכיינתי על קארמת הזיונים הרעה שהיתה לי החודש..

כשסיפרתי לך על החדש,

על איזה כיף, ואיזה טוב

היית חייב לשאול על הסקס.

ועניתי לך,

עניתי לך שהוא הכי טוב שהיה לי.

ואתה, אתה עם כל האגו שלך,

ענית לי, חשבתי שאני הכי טוב,

ניסיתי להסביר בעדינות שלא...

איך אתה לא מודע לעצמך...

לא מודע לרככת הפין שתוקפת אותך,

לא מודע לזה שאתה אף פעם לא ממש טורח לענג אותי,

לא מודע לזה שאתה גומר מהר מידי...

אז מה בכל זאת היה טוב?

אני לא יודעת, היה שם משהו בחיבור בינינו שעשה את זה מעולה ...

אבל גם הקסם הזה פג...

לאט לאט הכבלים שקשרו אותי אליך, התרופפו...

התרחקתי,

התבגרתי,

השתנתי,

אני רוצה דברים אחרים.

ואני כבר לא רציתי אותך כפי שרציתי פעם.

נשארו לי זכרונות נעימים,

נשארו לי זכרונות כואבים.

משהו חם ומתוק עד כדי כך שכבר אי אפשר לשאת אותו...

האויר ספוג באדים, זיעה, ריח מתוק מתוק...

ואתה נעלם לי בערפל הזה...