כותרות TheMarker >
    ';

    נפלאות התבונה

    בלוג על מוח האדם

    כל הזכויות שמורות -- לא יעשה שימוש כלשהו במאמרים ללא בקשת רשות.

    אלומית ישי: אמנות ומוח

    37 תגובות   יום שני, 17/9/07, 19:17
    בשיטוטי הרבים במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם אני מוצאת את עצמי לא פעם מתבוננת ביצירה מודרנית כזו או אחרת ותוהה מדוע זאת אמנות‮? ‬יצירות מודרניות רבות נדמות‮ ‬חסרות פשר ולעיתים קרובות הכותרת או ההסבר הנלווה לא מספקים את סקרנות הצופה‮.‬

    אז מה באמת קורה במוח כאשר אנו מתבוננים ביצירות אמנות‮?‬

    בסידרת מחקרים שערכתי בציריך בשיתוף פעולה עם אמן בריטי‮, ‬רוברט פפרל‮, ‬בדקנו תפיסה‮, ‬זיכרון והערכה אסתטית של יצירות אמנות אצל סטודנטים בני ‮02 ‬פלוס חסרי השכלה או ידע באמנות‮, ‬שאינם נוהגים לבקר במוזיאונים, ‬דהיינו נבדקים‮ ”‬נאיביים‮‘‘ ‬בניגוד לנבדקים‮ ”‬מומחים‮‘‘ ‬שעוסקים באמנות. ‬פפרל מצייר תמונות
    בלתי-מוגדרות (indeterminate) ייחודיות‮, ‬שהן בין המופשט (abstract) להיצגי (representational) וציוריו מעוררים דילמה תחושתית בצופה‮, ‬כיון שנדמה כי מכילים אובייקטים מוכרים‮ (‬אנשים‮, ‬נוף וכדומה‮) ‬אך לא ניתן לזהות אובייקטים אלה בודאות‮.‬

    הנבדקים צפו בתמונות היצגיות‮, ‬מופשטות‮, ‬ותמונות בלתי-מוגדרות של פפרל והתבקשו לדווח האם הם מזהים תוכן מוכר כלשהו בתמונה‮, ‬ולאחר מכן לדרג את ההשפעה האסתטית של התמונה, ‬שיכולה כמובן להיות חיובית או שלילית.‬

    התוצאות הפתיעו‮: ‬למרות שבתמונות המופשטות ובתמונותיו של פפרל אין אובייקטים‮, ‬הנבדקים דיווחו כי ראו אובייקטים מוכרים‮ (‬אנשים‮, ‬בתים‮, ‬עצים‮, ‬פרחים‮, ‬פירות‮) ‬בכרבע מהיצירות‮. ‬זמן התגובה‮, ‬דהיינו הזמן שלקח לנבדקים להחליט האם יש אובייקטים בתמונות אלה‮ ‬היה ארוך יותר משמעותית מזמן תגובתם לתמונות היצגיות (נוף או דיוקן‮). ‬למרות הבדל זה‮, ‬הנבדקים דירגו את הערך האסתטי של כל התמונות‮, ‬בין אם הכילו תוכן מוכר ובין אם לא‮, ‬בצורה דומה‮. ‬

    כעבור שבוע חזרו הנבדקים למבחן פתע של זיכרון בו הוצגו להם התמונות שראו בניסוי הראשון ותמונות חדשות שלא ראו מעולם והם התבקשו לדווח האם התמונות ישנות או חדשות‮. ‬התוצאות שוב הפתיעו‮: ‬הנבדקים זכרו הרבה יותר תמונות עם תוכן מוכר מאשר תמונות מופשטות או בלתי-מוגדרות‮.‬

    ומה קרה במוח בזמן שהתבוננו הנבדקים ביצירות האמנות‮? ‬להפתעתנו מצאני כי בקליפת המוח הראייתית התגובה לתמונות תיאוריות‮, ‬מופשטות ובלתי-מוגדרות זהה‮, ‬למרות התוכן השונה‮. ‬כמו כן גילינו עליה בפעילות העצבית באזורים המשתתפים בהעלאה בדימיון ובשליפה מהזיכרון‮.‬

    מסקנות המחקר‮: ‬
    זיכרון של יצירות אמנות תלוי בתוכנן‮, ‬אך ערכן האסתטי אינו תלוי בזיהוי תוכן מוכר‮. ‬
    המוח האנושי מנסה לפענח יצירות אמנות בלתי-מובנות על-ידי אסוציאציות לאובייקטים מוכרים השמורים בזיכרון‮.‬

    במחקר דומה שנערך בלונדון התבקשו נבדקים להחליט האם תמונות היצגיות שכללו דיוקנאות‮, ‬נופים וטבע דומם‮, ‬ותמונות מופשטות הן‮ יפות‮, ‬מכוערות או ניטרליות‮. ‬התמונות היפות והמכוערות לוו בעליה בפעילות העצבית בקליפת המוח האורביטופרונטלית‮, ‬שכזכור מהווה חלק מרשת התגמול העצבית ומגיבה לפרצופים יפים‮.

    ובתשובה לשאלתי "מדוע זאת יצירת אמנות" משיב פפרל: כי היא מוצגת במוזיאון!‬

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/11/09 15:10:
      פפרל הושפע מאד גם מהצייר הבריטי טרנר...
        29/11/09 12:26:

      מרתק, אלומית

      לא הכרתי את עבודותיו של רוברט פפרל

      תודה!

      ניכר שהוא בעל ידע רב והתכוונות בציוריו

      חלקם נראים לי כוריאציות מופשטות

      לסגנונו של רובנס.

       

       

        26/9/09 09:17:

      "התבקשו לדווח האם הם מזהים תוכן מוכר כלשהו בתמונה "

       

      אם הם "התבקשו" - מה הפלא שמצאו?  

      כל ילד שיתבקש לעשות משהוא ימציא תוצאות כדי לשאת חן בעיני המבקש,

      בכול אופן אני מניח שהתוצאות די הגיוניות,

      אדם כנראה מחפש התאמה בין הלא מוכר למוכר כדי לקטלג את הלא ידוע,

      כשמבקשים מאדם לתאר חפץ לא ידוע - כמעט תמיד הוא ישתמש במילה "כמו" בתאור שלו כדי לשייך את הצורה לצורה ידועה, 

      חלק מהתמונות של דאלי מבוססות על גופים שבמבט מרחוק ובמבט מקרוב נראים שונים לחלוטין, כיון שביכולת הפרדה שונה של העין המוח נוטה לעשות התאמה של הצורות לדברים שונים,

      http://www.myfreewallpapers.net/artistic/pages/dali-swans-reflecting-elephants.shtml

       

       

        10/9/09 11:56:

      דווקא בשנים האחרונות למדתי להתבונן באמנות אבסטרקטית, ואני מעריכה במיוחד את היצירות של תנועת

      ה-Abstract Expressionism.  מחקרים, אגב, מראים שהערך האסתטי של יצירת אמנות הוא תלוי הקשר וניסיון...

       

       

        10/9/09 09:38:

      אלומית אני בהחלט סומכת על חושי

      וברור לי מהיום שהסתכלתי בגיל 4-5

      על עננים, חיפשתי דמויות אנושיות

      וראיתי חיות וצורות פיגורטיביות

      שתמיד המוח יחפש את השפה הראשונית

      שהוא מזהה ולומד מגל רך.

      אין לי בעי כמובן עם אומנות מופשטת

      אם היא קשורה להתפתחות פנימית אצל אומן.

      אך רישום הוא הבסיס לאומנות

      או כמו שאמר פיקסו "

      "הרישום היא היושרה של האומנות"

      ואני סומכת תמיד על האינטלגנציה של האדם לזהות

      מניפולציה צבעונית הבאה בגלל חסכים אחרים.

        26/5/08 23:10:

      בשיטוטי הרבים במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם אני מוצאת את עצמי לא פעם מתבוננת ביצירה מודרנית כזו או אחרת ותוהה מדוע זאת אמנות‮? ‬יצירות מודרניות רבות נדמות‮ ‬חסרות פשר ולעיתים קרובות הכותרת או ההסבר הנלווה לא מספקים את סקרנות הצופה‮.‬

      תהייתך במקום.

      גם אני תוהה פעמים רבות, בדומה לך.

      התשובה האמיתית ניתנת בסוף הפוסט.

      השאלה למה? ממשיכה להטריד....

       

        19/5/08 16:59:

       

      צטט: אריק ונונו 2007-09-18 10:25:34

      יש כאן בלבול מושגים, המוריד מערך הדברים. כל הדברים.

      חקר המוח הוא הפלא הגדול ביותר, כיוון שזו נקודה קריטית של התודעה, בה היא

      מסוגלת לחקור את עצמה. על פי המעט שאני יודע, הדרך ארוכה מאוד עד להבנה עמוקה של המתחולל בראשינו.

       

      אבל הנושא המועלה כאן, הקושר את חקר המוח עם אמנות, בעייתי.

      האם במקום להראות יצירות אמנות לכל מיני סטודנטים, היו מראים להם תצלומים של ירקות, שווקים, נופים ותהלוכות - המחקר הזה ותוצאותיו היו שונות?

      מה עניין האמנות כאן, בעצם?

       

      לדבר על "שפת האמנות" אפשר, רק אם מכירים אותה ואת דקויותיה. איני בטוח שזה המקרה כאן, במחקר הזה. הגדרותיו מלכתחילה אינן ברורות לי, ובחירת הכלים - עוד פחות.

      האבחנה שהאימפרסיוניסטים לא היו יכולים לדבר עם הקוביסטים וכו', הינה דוגמה לאופן החובבני של תפיסת "האמנות" כאן.

       

      אמנות היא אכן שפה והיא מורכבת, ומתאפיינת בכך שהיא גדלה כל הזמן. שפת האמנות יכולה להיות בסיס מרתק ביותר למחקרי-מוח רבים, ללא ספק. הרי מדובר כאן באותם ערכים שהם מותר האדם. הפער הגנטי בינינו לבין יצורים אחרים הינו זעיר לעיתים - והפער הזה, מכיל גם את יכולת האדם לצחוק, ליהנות וליצור.

      מי שרוצה לגייס אליו את שפת האמנות, צריךלדעת שאמנות אינה רק צורה וצבעים, אינה רק קישוט. שפת האמנות מורכבת מרבדים היסטוריים, פסיכולוגיים, תרבותיים, מיתולוגיים, דתיים, פילוסופיים, ואישיים. על כן, לכל היותר, ניתן בכל מחקר להתיימר לחקור אספקט אחד מסויים, ובהקשר שניתן לאמוד אותו - ולא רק על ידי נתונים סטטיסטיים של מספר האנשים שזכרו משהו. משדה הראייה של שפת האמנות - נראה "מחקר" כזה כנסיגה, לא כהתקדמות.

       

       

        9/3/08 11:10:

       

      ממש מרתק!

      מעניין מאד אם יש מחקר דומה על תגובות למוסיקה בת זמננו (הנחשבת קשה יותר להאזנה)

      אשמח לראות אם יש עניין במחקר כזה.

       

      מיכל

        19/11/07 17:35:

      פוסט מעניין מאד - כולל התגובות

       

      נהנית לקרוא אותך

        28/10/07 01:07:

      שלום וברכה לך.

      מודה לך   ומודה שמאוד מעניין כאן אצלך,

      על אף שהרבה דברים אינני מבינה.

        8/10/07 07:22:

      שלום אלומית

      הנסיון לפענח אמנות והתבונות בה היה ונשאר תהליך מרתק, וללא תוצאות משמעותיות.

      הנה חלק מתוצאות המחקר:

      המוח האנושי מנסה לפענח יצירות אמנות בלתי-מובנות על-ידי אסוציאציות לאובייקטים מוכרים השמורים בזיכרון‮.‬

      א- והרי זה מה שאומרים "מומחי האמנות" להדיוטות (נאיביים - בלשונך) כל הזמן: צריך להתמצא בעולם האמנות - הסטוריה, תרבות, זרמים, פסיכולוגיה - ים של ידע. ההתמצאות הזו מייצרת עולם שלם של אסוציאציות וכשאתה טעון בכל זה ומתבונן ביצירת אמנות, אתה מפענח/נהנה/מגיב אחרת לגמרי מההדיוט שאין לו עולם כזה. אריק ונונו הרחיב יפה בעניין הזה.

      ב- כל התהליך הזה, של חשיבה אסוציאטיבית, הערכה אסוציאטיבית - הוא תהליך מולד ידוע , ולא מאפיין דוקא התבונוןת באמנות. כך מתחיל תינוק "לחשוב" וכך חושב גם מבוגר שחסר כלים וידע בתחום זה או אחר. יש לפעמים "מהנדסים" שמנסים ליישם חשיבה לוגית בכל דבר ועניין, וזה יוצא פתטי..

       

      עדיין ארוכה הדרך בין השרירותיות המנצחת - כי זה במוזיאון - לבין הסבר העונג/הצורך שלנו באמנות, והמשהו הזה שמייצר את העונג..

       

      שמחתי למצוא את הבלוג שלך המעניין מאד!

       

        18/9/07 13:55:

      עדיין נשאלת השאלה מי מגדיר מהי אומנות ומהו קשקוש סתמי על הבד. 

      לכן כל כך אהבתי את תשובתו המקורית של האמן: "כי היא מוצגת במוזיאון!‬"

      תשובה הולמת לכל הדעות.

       

      תודה לך,

      איה הוד

      מייסדת ומנהלת קהילת רפואה משלימה

      http://www.ayahod.com 

       

        18/9/07 10:46:

      נשמע מעניין.

      לדעתי כל דבר שנחקר יש בו אלמנט של גילוי שעשוי להוביל לגילוי משמעותי שעליו לא חשבו אפילו מלכתחילה, אז יישר כוח על המחקרים באשר הם !

       

      בקשר לזכרון של תמונות ברורות - זה נשמע הגיוני שהמוח קל לו "לקטלג" את הברור על פני המופשט. אלא אם כן, המוח מכיר את המופשט היטב ויודע לעשות בו אפיונים.

       

      כל אחד מכיר את זה מעצמו, שכשנתקלים במשהו מוכר, הוא נכנס לחוצץ הנכון במוח, וכאשר יש חשיפה למשהו חדש, יש זמן של תהיה, למידה, לפעמים יאוש מסויים והרמת ידיים, אם הנושא שולי. 

      ואם יש יותר מ-לא מוכר אחד, הם מתערבבים להם במוח ויהיה לנו קשה לשלוף אחד מהם.

       

      אז אתם מבססים את הדבר המוכר לנו מהחיים במחקר שאתם עורכים, ואפשר לחייך ולסלוח לעצמנו בצורה מדעית בכל פעם שלא נצליח לזכור מאלה הלא ברורים שלנו קורץ

        18/9/07 10:41:

      היי אלומית,

      האם כל אינטראקציה עם יצירת אמנות קשורה ברצון "לפענח אותה"? האם יש לכם דרך למדוד שביעות רצון, משיכה ליצירה גם אם לא מפענחים אותה? כלומר, האם הפעולה הבלתי רצונית של המוח תמיד עובדת בכוון של פיענוח? או אולי צריך להגדיר "פיענוח".

       

      תודהתודה על הבלוג המרתק!! תמשיכי לעדכן אותנו.

      והשוויצרים? ממש מוזר! 

       

      שנה טובה

        18/9/07 10:25:

      יש כאן בלבול מושגים, המוריד מערך הדברים. כל הדברים.

      חקר המוח הוא הפלא הגדול ביותר, כיוון שזו נקודה קריטית של התודעה, בה היא

      מסוגלת <?> לחקור את עצמה. על פי המעט שאני יודע, הדרך ארוכה מאוד עד להבנה עמוקה של המתחולל בראשינו.

       

      אבל הנושא המועלה כאן, הקושר את חקר המוח עם אמנות, בעייתי.

      האם במקום להראות יצירות אמנות לכל מיני סטודנטים, היו מראים להם תצלומים של ירקות, שווקים, נופים ותהלוכות - המחקר הזה ותוצאותיו היו שונות?

      מה עניין האמנות כאן, בעצם?

       

      לדבר על "שפת האמנות" אפשר, רק אם מכירים אותה ואת דקויותיה. איני בטוח שזה המקרה כאן, במחקר הזה. הגדרותיו מלכתחילה אינן ברורות לי, ובחירת הכלים - עוד פחות.

      האבחנה שהאימפרסיוניסטים לא היו יכולים לדבר עם הקוביסטים וכו', הינה דוגמה לאופן החובבני של תפיסת "האמנות" כאן.

       

      אמנות היא אכן שפה והיא מורכבת, ומתאפיינת בכך שהיא גדלה כל הזמן. שפת האמנות יכולה להיות בסיס מרתק ביותר למחקרי-מוח רבים, ללא ספק. הרי מדובר כאן באותם ערכים שהם מותר האדם. הפער הגנטי בינינו לבין יצורים אחרים הינו זעיר לעיתים - והפער הזה, מכיל גם את יכולת האדם לצחוק, ליהנות וליצור.

      מי שרוצה לגייס אליו את שפת האמנות, צריךלדעת שאמנות אינה רק צורה וצבעים, אינה רק קישוט. שפת האמנות מורכבת מרבדים היסטוריים, פסיכולוגיים, תרבותיים, מיתולוגיים, דתיים, פילוסופיים, ואישיים. על כן, לכל היותר, ניתן בכל מחקר להתיימר לחקור אספקט אחד מסויים, ובהקשר שניתן לאמוד אותו - ולא רק על ידי נתונים סטטיסטיים של מספר האנשים שזכרו משהו. משדה הראייה של שפת האמנות - נראה "מחקר" כזה כנסיגה, לא כהתקדמות.

       

        18/9/07 06:37:

      פוסט מעניין. נושא מעניין.

      והתרתיי בסיפא תלוי המוזיאון מעורר חיוך

        18/9/07 01:44:

       

      צטט: אלומית ישי 2007-09-17 20:45:36

      שלום לאיש האפור,
      הופתעתי ונדהמתי כשהסתבר שהנבדקים שלי, סטודנטים לביולוגיה, פיסיקה ומדעי המחשב, לא מבקרים במוזיאונים. צריך להבין שבשוויץ הרי האלפים הם האטרקציה העיקרית והסטודנטים מבלים שם את רוב זמנם הפנוי. בצרפת או באנגליה, למשל, לא הייתי מוצאת נבדקים שלא הולכים למוזיאון ושלא מזהים יצירות מפורסמות...

       

      אלומית,

      אכן מפתיע.

       

      אם זאת, קשה לי להאמין שאין להם חשיפה כל שהיא לנושא.

       

      מצד שני,

      מהידיעות הכלליות שלי,

      האדם נמשך לדברים שהוא מזהה.

      (אם אני לא טועה, פעם קראתי את זה באיזה ספר או מאמר פסיכולוגיה)

       

      זאת אחת הסיבות שאנחנו רואים פרצופים בכל מיני מקומות,

      או משחקים במשחקי "מה הצורה שיש לענן הזה - הוא לא מזכיר לך כלב?"

       

      אני מוצא את מה שאת כותבת מעניין.

      (רק היום/אתמול מצאתי את הבלוג שלך)

      לעיתים טיפה דידקטי בשבילי,

      אבל עדיין מעניין.

       

       

        17/9/07 23:22:

      באשר למחקר הראשון, השאלה "האם אתה מזהה אובייקט מוכר" בתמונה אבסטרקטית היא  שאלה בעייתית בעייני. לו אני הייתי נשאל שאלה כזאת, הייתי מיד "מחפש" להישען על אובייקט מוכר, ואם משהו היה מזכיר לי, ולו במעומעם, עץ בית או איש, הייתי משיב בחיוב, בתחושה שזה מה שמצופה ממני לומר.

       

      בעניין המחקר השני, קראתי על מחקר דומה שנעשה, הפעם עם יצירות מוסיקליות, שבו הובהר שאנחנו זוכרים, באמצעות הצמדת "תגים רגשיים" ליצירות, דברים שאכפת לנו מהם. כאשר יצירה "מהדהדת" בנו ומעלה בנו רגשות, אנחנו נזכור אותה בקלות, ונדע לשלוף אותה מהזיכרון כשניתקל בה שוב, גם שנים אחר כך. נדמה לי שזה קשור לאופן שבו הנחקרים זכרו את היצירות שראו כבר.

       

      תודה על בלוג מרתק ושנה טובה

       

        17/9/07 20:45:
      שלום לאיש האפור,
      הופתעתי ונדהמתי כשהסתבר שהנבדקים שלי, סטודנטים לביולוגיה, פיסיקה ומדעי המחשב, לא מבקרים במוזיאונים.  צריך להבין שבשוויץ הרי האלפים הם האטרקציה העיקרית והסטודנטים מבלים שם את רוב זמנם הפנוי.  בצרפת או באנגליה, למשל, לא הייתי מוצאת נבדקים שלא הולכים למוזיאון ושלא מזהים יצירות מפורסמות...
        17/9/07 20:39:

       

      צטט: אלומית ישי 2007-09-17 20:33:47

      יהושע,
      ההשוואה בין אמנות לשפה היא מעניינת, אך מה היא "שפת" האמנות? הקוביסטים, לדוגמא, דיברו שפה שונה לחלוטין מהאימפרסיוניסטים, ודו-שיח ביניהם נדמה בלתי-אפשרי.



      תסלחי לי גברתי המכובדת,

      אבל לדעתי הצנועה, יש לך פה טעות.

       

      למיטב הבנתי, יש שפה משותפת בין הקוביסטים לבין האימפרסיוניסטים.

       

      אפילו יותר מאשר בין הונגרית לבין יפנית.

       

      יש איזה משפט של של פיקאסו, שהוא בסגנון:

      אין כזה דבר אומנות לא פיגורטיבית, גם עיגול זה פיגורה.

       

      מכיוון שבחקר המוח, אין לי ולא שמץ של מושג,

      גם אשמח אם מישהו יסביר לי מה קורה במוחי הקודח,

      אך לדעתי,

      הפוסט הזה שלך, מעניין מצד אחד,

      אך יש בו הרבה בעיותיות בהתייחסות לאומנות.

       

      כמו כן,

      אני מצטער מראש אם התגובה מעט פוגעת או בוטה,

      מה לעשות,

      אמנים באשר הם הם טיפוסים אמוציונאליים,

      בעיקר בהקשרים לאומנות.

        17/9/07 20:39:

      הי צחי,
      ברוב מחקרי הזיכרון, נבדקים נדרשים לשנן רשימות מילים, מטלה שאינה טבעית או קלה, שהרי אנו רגילים לזכור תמונות של אנשים, מקומות וחפצים. 

       

      במחקרים האחרונים שלי השתמשתי בפרצופים וביצירות אמנות כדי להראות שזיכרון ויזואלי של תמונות מורכבות תלוי במידת הדימיון בין פריטים מוכרים לפריטים חדשים. 

       אני מניחה שהמסקנות תקפות גם לגבי גירויים אחרים, אבל זו כמובן שאלה אמפירית.

        17/9/07 20:33:
      יהושע,
      ההשוואה בין אמנות לשפה היא מעניינת, אך  מה היא "שפת" האמנות? הקוביסטים, לדוגמא, דיברו שפה שונה לחלוטין מהאימפרסיוניסטים, ודו-שיח ביניהם נדמה בלתי-אפשרי.

      אני מסכימה שאפשר ללמד צופים להתבונן ביצירות אמנות ואז כמובן תפיסת התוכן והערך האסתטי תהיה שונה לחלוטין, כשם שתגובתו של האיש ברחוב הצופה בבנין בעיצוב חדשני תהיה שונה לחלוטין מתגובתו של ארכיטקט המתבונן באותו בנין.

      כפי שצוין לעיל, אינפורמציה נוספת מצויה באתר שלי ובאתר של רוברט פפרל.
        17/9/07 20:31:

      הזיכרון שלי לא משהו

      הייתי נכשלת

      במבחן שכזה

        17/9/07 20:30:

       

      אולי האדם נמשך למוכר וליפה?

       

      (זה יכול להסביר הרבה דברים)

       

      והאם יש כזה דבר צופה באומנות באירופה שהוא "נאיבי"? 

        17/9/07 20:13:

      אלומית,

      האם ניתן להרחיב את המסקנות לגבי זיכרון ופיענוח גם לדברים שאינם יצירות אומנות? האם המסקנות האלו היו ידועות בעבר לגבי דברים אחרים מיצירות אומנות? אם כן, למה חשבתן שזיכרון ופיענוח של יצירות אומנות צפוי להיות שונה?

        17/9/07 20:12:
      אריה,
      כהרגלך, עלית מיד על הממצא החשוב ביותר.  אכן, בתגובה לגירויים ויזואליים בלתי-מוגדרים מוח האדם מייצר אוטומטית היפותיזות לגבי מהותם, על סמך האינפורמציה והידע האצורים בזיכרון.
        17/9/07 20:10:

      שלום.

      מחקר "מפתיע": האמנות נתפשת כיום כעוד שפה, המחייבת תהליך של רכישה, הטמעה, חשיפה ותרגולת. האם נסיתם למדוד את פעילות קליפת המוח אצל אותם סטודנטים, בעת שמושמעים ומראים להם טקסטים ביפנית, הונגרית או שפה בלתי מוכרת אחרת? (וניתן "לשתול" בטקסט מילים מוכרות, לצורך השגת אפקט דומה לזיהוי העצמים המוכרים, ביצירות האמנות!).

      היכן ניתן למצוא את הפרטים הטכניים של מחקרך?

      תודה.

      יהושע  

        17/9/07 20:08:

      רועי,
      "נאיביים" במובן שהתבוננותם ביצירות האמנות לא הושפעה מחשיפה קודמת או מידע על תולדות האמנות.  בעבודת המחקר שלי, מאחר ואני סורקת את מוחם של נבדקים בשנות העשרים לחייהם, קשה לחקור תגובות "ראשוניות" שהרי לנבדקים ניסיון ניכר והיכרות עם גירויים ויזואליים רבים.

       

      את המאמרים המדעיים אפשר למצוא באתר שלי:

      http://www.ini.uzh.ch/~alumit/ 

       

      ואינפורמציה נוספת יש באתר של הצייר:

      http://www.robertpepperell.com/ 

        17/9/07 20:04:

      לשם זה הרחקת עד ציריך...?

       

        17/9/07 20:03:

      מבחינתי משפט המפתח הוא " המוח האנושי מנסה לפענח יצירות אמנות בלתי-מובנות על-ידי אסוציאציות לאובייקטים מוכרים השמורים בזיכרון‮.‬"

       כלומר, אם אני מבין נכון שיש מעין פעילות לא רצונית של האדם,שמתבצעת עצמאית ע"י המוח.

      מענין .תודה על הכתיבה.

       

        17/9/07 19:55:

       

      קצת מפריעה לי הנחת המחקר שיש צופה נאיבי  ואם מצאתם זאת  תגלית.

      האם מצאת בידול בין נשים לגברים מבחינת תוצאות המחקר ?

      אשמח לקרוא עוד , מרתק.

       

        17/9/07 19:34:
      מעניין תודה
        17/9/07 19:27:

       

      אני מציע לבדוק עוד פעם אותו ניסוי על אמנים,

      חולי נפש

      ואנשי בוהמה.

       

      מעניין מה יקרה למוח שלהם,

      בהנחה שיש להם...

      :-) 

      פרופיל

      אלומית ישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין