אתמול בשיחה עם פוטנה גואל טען שאלין חוץ מלהתבגר לא השתנתה הרבה בעקבות התכנית. אני חושבת שהוא טועה בגדול. אלין סיפרה כבר בתחילת התכנית שיש לה בעיה בתקשורת עם אנשים ואכן בשבועות הראשונים היה נראה שפעמים רבות במצבים שבהם כולם משוחחים היא שותקת ונכנסת לעולם משל עצמה ולא מתקשרת עם הסביבה (מה שכמובן מיד גרם לי להזדהות עימה כי גם אני כזו). היא גם טענה שבין היתר היא נכנסה לתכנית בגלל הבעיה הזו. נראה לי שכיום כמעט שאין זכר להתנהגות המסוגרת שאפיינה אותה בתחילה, ואם זה לא שינוי אז אני לא יודעת מה יכול להיחשב לשינוי. אז למה גואל לא רואה את זה? כי אלין, בניגוד להרבה אנשים שנמצאים בבית לא מדברת על שינוי באופן ערטילאי. התופעה שהיא רצתה לשנות הייתה תופעה מסוימת ולא שינוי לשם שינוי ולכן ברגע שהדבר כבר לא הציק לה היא לא ראתה שום טעם להמשיך ולדבר על זה. מניסיוני כמורה אני רואה עד כמה קשה לאנשים לדבר באופן קונקרטי. קל לאנשים לדבר על רעיונות כלליים, חלקם מופשטים, חלקם סתם לא ממוקדים אבל כשמנסים להוציא מהם דוגמה הם לא תמיד מסוגלים לתת אותה. אותו הדבר קורה לחלק מהאנשים בבית. הם מסוגלים לדבר על שינוי, הם מסוגלים לדבר על רוגז, כעס ועלבון, הם מסוגלים לדבר על אהבה אבל לתת דוגמה קונקרטית לפעמים קשה להם. הדבר קיצוני במיוחד אצל פוטנה. כל פעם שיש לה טענה כלשהי כנגד מישהו היא לא מסוגלת לתת אפילו דוגמה מובנת אחת. בעניין הזה אלין שונה. מעולם לא שמעתי אותה מטיחה במישהו טענה שלא על מקרה ספציפי. באופן אישי אני אוהבת דיבור קונקרטי שמתייחס לדברים ספציפיים בעיקר כאשר מדובר בטענות נגדי. כשמישהו בא אליי עם טענה כללית כמו "את לא נחמדה" בלי יכולת לגבות את זה בדוגמאות אין לי בעצם מה לעשות עם זה. לעומת זאת, אם מישהו יבוא ויגיד לי: "כשפנית אליי שלשום לא חייכת אפילו" אבין על מה הוא מדבר ואולי בפעם הבאה אנסה לחייך (או לא). |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני משערת שבחקירות בדיוק צריך את הדוגמאות הקונקרטיות. מנסיוני זה לא מזיק גם בתחום שלי. לפעמים לא רק שאפשר להבין דברים אחרים אלא לפעמים מתברר לי שלסטודנט עצמו אין שום מושג למה הוא התכוון באמירה הכללית שלו. לצערי, הרבה מורים מהתחום מעודדים אותם לומר אמירות כלליות ואפילו את התכנית להשאיר ברמה מעורפלת ולכן כשאני שואלת אותם שאלה קונקרטית הם מתרגזים וזה נשמע להם קטנוני.
תודה. מבחינתי כל ההנאה מהתכנית היא לפרש אותה, שהרי כשעצמה אין לה בדיוק איכויות אמנותיות.
בנוגע לאמירות קונקרטיות-הדבר בולט מאוד גם בחקירה נגדית נכונה וגם בשיחה רגילה-הבקשה לתת דוגמאות לאמירות כלליות ולפרט בדיוק למה מתכוונים לפעמים מפתיעה ביותר ומראה שכוונת הדובר הייתה לגמרי שונה ממה שחשבנו. אנחנו אומרים משהו והאחר מבין את הדברים לפי הראש שלו ולא תמיד למה שהתכוונו. זה יוצר הרבה אי הבנות ולפעמים אפילו סכסוכים מיותרים..
למרות שהבלוגיה משום מה תוקעת לי את המחשב לחצי מהזמן נכנסתי שוב לבלוג ועיינתי בכמה פוסטים. הבחור אומר דברים של טעם למרות שהסגנון שלו ממש לו לרוחי.
תודה רחלי. באמת אין לי מושג איך ההורים של איילה עומדים בזה, אלא אם כן הם יודעים שהכל הצגה.
ענת יקרה!
זה כל כך נכון.
את יודעת להביע במילים את כל מה שאני מרגישה
במשך צפיה בתוכנית.
מהרגע הראשון ידעתי שיש משהו מיוחד
בבחורה הזאת.
היא בעיקר יודעת לדבר על עצמה.
היא לא מדברת על.. היא אומרת את....
כמו שאמרת בצורה קונקרטית.
וגם אני ראיתי את הסרטון על סער המתעלל.
אותו אני פשוט לא מבינה.
ניראה לי שההורים של איילה
הבינו שהוא מתעלל בבת שלהם!!!
אולי אפילו פנו לאח הגדול.
אותי אישית הוא פשוט מגעיל.
אני צריכה לברר מדוע?.
ואלירז קצת נחלש מאז
שיצא החוצה ונכנס.
אני רוצה אותו ואת אלין בגמר.
תודה ענת
קבלתי בבוקר את הלינק ששלחת לתמי וראיתי א הסרטון על סער. היה נדמה לי שסיפרתי לכם על הסצינה הזו בשבת. התעצבנתי שלא הראו את זה בשידור כי אנשים שרואים רק את השידור לא מבינים עד כמה סער מתעללן.
דוקטורה לאח הגדול !!!!!!!!!!
סתאםםםםם.
אני רואה כל מה שאת רואה
אוהבת אותם או סולדת מכמה
ולא יודעת
למה?
את בניתוחים החכמים שלך
מסבירה לי
וזה נפלא!
ענת , שולחת לך לינק אל "אדי המתוסבך" בלוגו המהמם של אדי חוטובלי
תהני.
את חייבת.
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=hutubeli
את לגמרי צודקת לגבי הפרספקטיבה של הזמן. ואני מאמינה שרוב האנשים שיצאו יהיו בסופו של דבר אותו דבר כמו קודם. אבל דווקא המקרה של מישהי שהיה לה קשה לתקשר עם אנשים ובתכנית לא היתה לה ברירה יכול להיות מקרה של שינוי ממשי. נראה לי שזה דומה לטיפולים שעושים לאנשים שסובלים מפוביה (נניח עכברים) ומכריחים אותם להיות בקרבת הדבר שממנו הם מפחדים. נראה לי שאלו טיפולים די יעילים כי הם מטפלים בסימפטום עצמו ולא בדברים מסביב. דרך אגב, נראה לי שהרבה פעמים לצבא יש אפקט כזה על מתבגרים מפונקים: הם חייבים להסתדר בתנאים שבהם דורשים מהם לעשות דברים ואין להם ברירה אלא להתגבר על הרתיעה שלהם מזה.
אני אדבר על הרעיון עצמו
כי אני לא יודעת מי זו אלין ומה היה שם בשיחות ביניהם.
אני מסכימה אתך בעיקרון
השינוי שקורה לאדם
הוא ניכר בהתנהגותו ,הצהרות על שינויים
משום מה מוכרות לי מגיל צעיר
שאפילו אני נטיתי להשתמש
במילה איך שמשהו שקרה שינה אותי.
והיום בדיעבד
אני תופסת שינוי באופן אחר
והוא חייב להתבטא בהתנהגות
בדסיוק כמו שאמרת ,שזה לא ערטילאי.
ואני מאמינה שבתנאי המעבדה הדיי טראומטיים של להכלא
בבית אחד כמה חודשים
יהיו אנשים שבוודאי יעברו שינויים לטוב או לרע[אלה שלא יכולים להשתנות,ירגישו רע יותר לגבי עצמם]
אבל ,שינויים מהותיים בהתנהגות לעיתים זקוקים לפרספקטיבה של זמן
ללראות עד כמה השינוי הפך לחלק מהחיים של האדם.
אני מקווה שלמרות שאיני לוקחת חלק באובזרביישן של האח הגדול יש לי מה לתרום בעניין.