שלום אל ניניו יקר,

אני שמחה שזה מצא חן בעיניך,

ואני באמת חושבת שרובנו משתדלים להיות הורים טובים :)

אבל המירוץ של היום יום הוא קשה קשה...

מאחלת לך שתצליח! למצוא איזון!!

אלה.

איזו תובנה מדהימה וכל כך נכונה

היא מדהימה כי היא מגיעה מהצד החיובי וההבנה שאנחנו בעצם משקיעים את מרצנו בעבודה..ולא בגללנו, אלה בגלל אילוצי התפקיד

 

הלוואי והייתי יכול להשקיע יותר..בבית

 

אבל להבין את הבעיה זה כבר 50% מהפיתרון..אני בדרך לשם! :)

קרן יקירתי,

 

קודם כל- בתור המורה שלי לדה מרקר- חלק מההצלחה של הפוסט הזה והבלוג הזה שייך לך, אז תודה:)

ולענייננו:

באמת הרמת לי להנחתה..

אני מצטערת עבור הגברים בחייך שלא השכילו להרוויח אותך ואת היכולת שלך (הנדירה) להיות המפרנסת הראשית.

אבל למרות זאת, זה לא האגו שמנהל את העניינים. זה בכל זאת הפטראירכיות...

למה?

כי רק 11% מהנשים בעולם נמצאות בתפקידי ניהול,

כי כל הכתבים הפמינסטים המודרנים מתייחסים לתקרת הזכוכית של תפקידי ניהול בכירים ונשיות,

כי יש עוד כמה דפוסים שצריכה אישה לאמץ על מנת להצליח בחברה המערבית המודרנית מלבד היכולת לעבוד יותר שעות.

ועם זאת אני מקבלת את תפיסת עולמך לגבי הרווחים שלנו בקריירה, וגם לגבי היכולת שלנו להגיע לאיזון, אני גם חושבת שאנחנו יכולים.

(ולשמחתי האיש שלי רק מחכה שאני אהיה המפרנסת הראשית :) )

אוהבת אותך חזרה,

אלה.

 

צטט: אלה שלומקוביץ 2010-02-16 00:14:56

יפעת יקירתי,

הפתרון שלכם מצויין, אני אוהבת את היצירתיות שלכם :)
אבל הרמת לי להנחתה, אז אני חייבת להוריד את הכדור-

אבות חיים בתוך מערכת פטריאכלית, שמקשה על נשים מאוד להיות המפרנסות הראשיות.

(זה חקור ובדוק, ואני יודעת בוודאות שאת מכירה חלק גדול מהמחקרים האלה)

החיים שלנו עולים יותר, חינוך טוב עולה יותר, החינוך הציבורי והזול פושט את הרגל

וחלק מהקושי יושב על ההבנה שהאבות האלה משלמים מחיר כבד בתחום קריירה, כשהם בוחרים במשפחה (ואני רואה את זה אצלי בבית...)

ועם זאת, אני בטוחה שיש עוד דרכים יצירתיות למצוא זמן איכות עם הילדים שלנו!

אלה.

 

 

 אלה,

איזה פוסט ואיזה דיון ! מרתק !

אבל הרשי לי להוריד כדור להנחתה שלך...

מעולם, אבל מעולם, לא היתה לי הבעיה להיות מפרנסת ראשית

נדמה לי שמימוש אישי שמוביל ליצירת פרנסה מקיימת משפחה הוא פונקציה של אופי ואישיות

בעוד שהקושי של הגברים, ולפחות אצל אלה שפגשתי עד היום (כולל גרושי ), הוא לקבל

את העובדה שהאישה שאיתם היא המפרנסת הראשית.

כלומר, זה לא הקושי למצוא אישה שתהיה מפרנסת ראשית אלא הקושי לקבל את העובדה שלא הם המפרנסים הראשיים.

 

בקיצר, אני מאמניה שהאגו הוא המעכב ולא המערכת הפטריאכלית.

 

לעניין המחירים, אני דווקא מסתכלת על זה בצורת רווחים.

ברגע שנעשית בחירה מושכלת, שיושבת בהלימה עם הרצון והרגש

גם אם הקריירה לא טסה במהירות של 400 קמ"ש לשעה

הרווח הוא מה שרוצים להשיג - הדבר הזה שהיינו מוכנים לוותר בעבורו על הקריירה

ואם זה שעות בבית עם המשפחה - אני בטוחה שהרווח משולש או מרובע (תלוי כמה ילדים יש בצד האישה:)

 

באהבה

 

קרן

wow, כמה כיף לקרוא את התגובות שלכם ולראות שעוררתי למחשבה :)-

רינה, שלום וברוכה הבאה ותודה על תגובתך.

אני מצטערת שהתרעמת, אבל אני מחזיקה בדעתי.

החינוך הציבורי הכללי הוא חינוך שפשט את הרגל. אני לא יודעת באיזה מערכת חינוך מחונכים ילדייך, אבל אני לימדתי כמה שנים במערכת החינוך הכללית ובעיניי היא לא יותר ממערכת הלימודים הכללית (וגם זה בקושי). ואני חייבת לומר, בניגוד למה שאומרים כל הזמן- לא רק בגלל המורים!

האופציה לייצר חינוך בתוך מערכת שבנויה ממורה אחת מול כמעט ארבעים תלמידים, שלא מאפשרת למורים להכניס תכנים חינוכיים כי "זה פוליטי" או "צריך להספיק את החומר" וכמעט ולא יכולה לתת יחס אישי לילד היחיד, אלא אם האחרון נתפס בבעיית משמעת, האופציה הזו, בעיניי, היא אפסית.

ונכון שיש כיסים של הצלחות גם בתוך מערכת החינוך הציבורית (למשל מודל בת ים לחינוך) אבל השקיעו שם המון כסף, המון הכשרה והמון עבודה, ומעטים קובעי המדיניות בארץ שמוכנים להשקיע את ההשקעה שהושקעה בבת ים.

ולגבי החיסכון בחומר- אני האחרונה שתאמר שחינוך ילדים מבוסס על חומריות (ראי את הפוסט שלי על "הכי זה הכי?") וזה לא מה שאני מדברת עליו גם בפוסט הזה.

אני מתייחסת למה שירון כותב עליו כל כך יפה (כנראה שאתה אבא ;)) על המתח הבלתי אפשרי בין הציפייה החברתית מאבות להצליח בקריירה, כלומר להשקיע שעות על גבי שעות בעבודה לבין הרצון והצורך שלהם להיות בבית. אני חושבת שיש ואפשר למצוא פתרונות יצירתיים (כמו שהציעה רונית (תודה!) וכמו שהציעה יפעת (תודה גם לך!)), אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעולם המערבי ובמיוחד כאן ובארה"ב מצפים ממי שרוצה להתקדם בעבודה להשקיע שעות רבות בה.

ודווקא בהקשר הערכי, עליו את מדברת, הייתי רוצה שהילדים שלי ידעו שההורים שלהם הם אנשים שלמים שרוצים להגשים את עצמם בעוד תחומים מלבד ההורות, והאיזון הזה בין קריירה למשפחה הפך בשנים האחרונות לכמעט ולא אפשרי בשל התובענות של מקומות העבודה.

ושוב תודה לכולכן וכולכם,

הלב מתרחב מתגובותיכם המעוררות למחשבה ולדיון :)

אלה.

 

שלוםאלה,

העלת נקודה מהותית בחיינו.המלכודת שבה רוב הגברים נמצאים האומרת שכדי להיות"שווה"בתור גבר ואבא צריך להיות מצליחן ואז הכול יהיה בסדר היא כל כך מטעה ושגויה.אנחנו (הגברים) עסוקים בקריירה מעל הראש. אבל אפשר אחרת.צריך"רק"להחליט מה חשוב יותר.זו החלטה קשה כנגד אקסיומות חברתיות רבות. אתה מוותר על סם לא פשוט של הרבה "אקשן" והצלחה ומקבל משפחה - רוב הגברים לא יקנו את זה...

 

מצד שני את האבאות אי אפשר לקנות בכסף,איןדרך אחרת לתת לילדים שלנו את הוריהם – רק לבלות איתם יותר. להיות פנוי אליהם גם בזמן וגם בקשב.לטעמי זה אומר שצריך לוותר על הקריירה התובענית (והטובענית) כדי להרוויח את האבאות האיכותית. לוותר על הכנסה גבוהה ולקבל איכות חיים ואיכות משפחתית. יתכן גם שיקרו "ניסים"בדרך בנוגע למקורות הכנסה,אולי קריירה בתחום קרוב ללב תהיה מכניסה יותר למרות שתהיה פחות דורשנית מבחינת זמן. אבל הכי חשוב זה שהשינוי הזה מפנה את כל המשפחה לכיוון אחר לגמרי, חיובי ומקרב. שום סכום כסף או השכלה נרכשת לא יכול לתת לילד אתהדבר הזה.

 

 

 

ירון

שלוםאלה,

העלתנקודה מהותית בחיינו.המלכודתשבה רוב הגברים נמצאים האומרת שכדי להיות"שווה"בתורגבר ואבא צריך להיות מצליחן ואז הכול יהיהבסדר היא כל כך מטעה ושגויה.אנחנו(הגברים)עסוקיםבקריירה מעל הראש.אבלאפשר אחרת. צריך"רק"להחליטמה חשוב יותר.זוהחלטה קשה כנגד אקסיומות חברתיות רבות. אתה מוותר על סם לא פשוט של הרבה "אקשן" והצלחה ומקבל משפחה - רוב הגברים לא יקנו את זה...

מצד שני אתהאבאות אי אפשר לקנות בכסף,איןדרך אחרת לתת לילדים שלנו את הוריהם – רקלבלות איתם יותר.להיותפנוי אליהם גם בזמן וגם בקשב.לטעמיזה אומר שצריך לוותר על הקריירה התובענית(והטובענית)כדילהרוויח את האבאות האיכותית.לוותרעל הכנסה גבוהה ולקבל איכות חיים ואיכותמשפחתית. יתכןגם שיקרו "ניסים"בדרךבנוגע למקורות הכנסה,אוליקריירה בתחום קרוב ללב תהיה מכניסה יותרלמרות שתהיה פחות דורשנית מבחינת זמן.אבלהכי חשוב זה שהשינוי הזה מפנה את כל המשפחהלכיוון אחר לגמרי,חיוביומקרב. שוםסכום כסף או השכלה נרכשת לא יכול לתת לילד אתהדבר הזה.

ירון

היי, אלה.

את בהחלט צודקת חייב להיות שיתוף פעולה בין ההורים.

הנה מספר רעיונות לחיזוק הקשר בין האב לילד, כך לפחות אני עשיתי ,

יזמתי פעילויות של אב-בן לבד, כמו ללכת יחד להצגות, לבריכה, לטיולים

בטבע , אני חייבת לומר שבעלי הביע התנגדות לא פעם ורצה שגם אני

אצטרף, אבל המטרה שלי היתה שהוא יבלה לבד עם הילד, וזה מצליח.

זה יוצר מצב של חוויות משותפות בין האב לבן,תורם לחיזוק הקשר

והתקשורת .  

צריך ליזום, לפעמים לקבוע עובדות, רצון לשיתוף פעולה, וכולם יוצאים

נשכרים.

היי אלה,

 

קראתי דבריך בייחוד את התגובה האחרונה שלך והתרעמתי.

 

התרעמתי במיוחד על האמירה כי רק חינוך פרטי הוא טוב מספיק. זו אמונה תפלה, ודעה קדומה ויקרה. יש לנו מספיק הוכחות בשטח על שחיתותם של אותם ילדי טובים שלמדו בבתי ספר פרטיים, גרו באזורי יוקרה.

 

האם את אומרת כי ילדים הלומדים בבה"ס ציבוריים יהיו פחות מצליחים אח"כ שידעו פחות? ממש לא עומד במבחן המציאות.

מה שעושה את כל ההבדל היא מערכת הערכים והחינוך שמקבלים הילדים בבית, החום  והיחס. לכן, בתי ספק פרטיים אינם הכרח,והמשמעות היא כי אין צורך להוציא כסף  על בתי ספר פרטיים.

 

לצערי אני פוגשת לא מעט אנשים אשר חושבים כי להיות הורה טוב ואוהב פרושו עוד ועוד מוצרים חומריים. זה כל כך לא נכון.

 

בנוסף, אין לי ספק כי אם מספיק חשוב כי הבעל יהיה בבית צריך  להיות מוכן לוותר  על כל מיני דברים שרוכשים לבית ולילדים ולהם השפעה משמעותית על התקציב המשפחתי. אם תשבו ותעשו חשבון אמיתי תגלו המון הוצאות ל א הכרחיות שניתן להמנע מהן, לעיתים תופתעו מגובה הסכומים. אם תהיו מוכנים לוותר על כך הרי שהלחץ הכלכלי יירד ואז אפשר יהיה לשקול סוג אחר של עבודה או דרך עבודה אחרת שתאפשר להיות יותר עם הילדים.

 

כשאניעובדת עם גברים שהם אבות, רבים מהם היו מעדיפים משהו אחר אלמלא כל מיני מחויביות שלקחו על עצמם וחונקות אותם. אז שוב, אולי את לא מחפשת בכוון הנכון?

 

אולי כל אותם הורים וגם אתם צריכים לעצור שנייה מהמרוץ, לשאול עצמכם מהם הערכים החשובים לכם ביותר , אילו ערכים הייתם רוצים לתת כמתנה לילדיכם, האם אתם מקיימים אותם כיום והאם אפשר לקיימם אחרת.

 

רינה שינברג- ניהול חלומות

 

פסיכולוגית ומאמנת מנטאלית להצלחה

Shine Your Life

 

 

 

 

 

 

יפעת יקירתי,

הפתרון שלכם מצויין, אני אוהבת את היצירתיות שלכם :)
אבל הרמת לי להנחתה, אז אני חייבת להוריד את הכדור-

אבות חיים בתוך מערכת פטריאכלית, שמקשה על נשים מאוד להיות המפרנסות הראשיות.

(זה חקור ובדוק, ואני יודעת בוודאות שאת מכירה חלק גדול מהמחקרים האלה)

החיים שלנו עולים יותר, חינוך טוב עולה יותר, החינוך הציבורי והזול פושט את הרגל

וחלק מהקושי יושב על ההבנה שהאבות האלה משלמים מחיר כבד בתחום קריירה, כשהם בוחרים במשפחה (ואני רואה את זה אצלי בבית...)

ועם זאת, אני בטוחה שיש עוד דרכים יצירתיות למצוא זמן איכות עם הילדים שלנו!

אלה.

 

טוב, נסיון שני להעלות תגובה... אולי הפעם...

פוסט חמוד!

אשמח לשתף בפיתרון פשוט שלנו שהוא לא עם הרבה סיבוכים...

ילדים קמים מאודדדד מוקדם בבוקר ורב ההורים מתעסקים בללמד אותם לישון עוד שעה

אז במקום, בן זוגי מתעורר ( עם כל הקושי הכרוך בלהיות גם מפרנס הייטקיסט חרוץ וגם אב נטול שינה) יחד עם העולל גם אם זה בחמש בבוקר ומבלה איתו עד שהוא יוצא לעבודה, וכידוע בדרך כלל הייטקיסטים לא מגיעים ב 8 למשרד...

זה נותן במינימום שעתיים של איכות בוקר נפלאה של אב ובנו וזה כולל בדרך כלל טיול בפארק כדי להתחיל את היום בטוב בטבע

ובנוסף נותן לי מינימום של שעתיים שינה רצופה נטולת הקשבה דריכות והנקה.

וזה נהדר לכולם. מונע יסורי מצפון על זמן הערב הקצר.

 

וחוצמיזה, אבות היום יכולים לעבוד חצי משרה, הם רק צריכים לחפש אמהות שמוכנות להיות המפרנסות הראשיות.

 

בהצלחה וחיוכים לכל ההורים.

יפעת

רונית יקרה,

נכון! אין פתרונות קסם,

אבל חייבת להיות שם עבודה הורית.

הפוסט הראשון שלי פה נקרא- הורות המקצוע של החיים,

ובעיניי, אנחנו שוכחים שהחיים שלנו הם שלנו,

ושהמורשת שלנו מגולמת בילדים שלנו ולא בכמה כסף עשינו.

אז אולי הגיע הזמן להודיע לבוס שפעם בשבוע יוצאים מוקדם (ולא לחכות להתגרש קודם)

להיות עם הילדים שלנו, לדבר איתם, לחבק אותם, לאהוב אותם.

הרי לא תמיד תהיה לנו הזדמנות...

אלה.

הלוואי שזה היה פשוט, אבל זה מסובך. כדי לפתח עם הילדים תקשורת טובה,

צריך להיות איתם פיזית, להשקיע, לנהל שיחות, אי אפשר לעשות את זה בשלט רחוק

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, רוצים תקשורת ,חייבים להיות

שם בשביל הילדים. אחרת מפספסים והם גדלים כל-כך מהר, חבל. רובנו מתעוררים

מאוחר מידי ועושים מעט מידי וכשמחפשים את הקרבה לילדים הם כבר לא כל-כך

מעונינים. להיות הורים ,זה  לדעת לוותר מרצון, לפעמים על קריירה מזהירה,

לימודים, את מה שזרענו בגיל הילדות נקצור בגיל הבגרות. רק אם נשקיע נראה תוצאות.

אין פתרונות קסם. מאחלת לך בהצלחה.

 

 

 

 

רונית ואיריס יקרות!

אני מסכימה עם שתיכן, אני חושבת שזה שילוב של שימת גבולות מחד,

וחוסר יכולת להגיד לא למערכת התובענית (של עבדות) מאידך.

כמי שעובדת עם הורים למתבגרים- אין ספק שבאיזושהוא שלב הם עצמם כבר לא רוצים יותר להיות איתנו...

אז איך אנחנו דואגים לא לפספס את הרגעים החשובים האלה איתם?

איך מבססים תקשורת מבלי להיות שם?

אשמח לעוד תגובות ותודה על המחמאות!
אלה.

נושא כאוב,  כאשה לבעל שעובד בתחום ההייטק בתפקידים בכירים , כולל נסיעות רבות לחו"ל,

 אני יכולה להגיד שעם כל הרצון שלי

לתמוך ולהבין, ברור שרק הוא יכול לשים את הגבולות, להחליט למשל על יום אחד בשבוע

שיוצאים מוקדם מהעבודה (17:00 זה גם נחשב מוקדם) , להחליט שמשעה מסויימת בערב

המחשב נסגר (דבר שלא נעשה אף פעם), זה נכון שמי שעובד עם השוק הבינלאומי שעות

העבודה של הפוכות , למשל עבודה מול ארה"ב.

קשה מאוד ליישם את זה ,לקום ולצאת מוקדם כשכולם נשארים, הם מרגישים לא נעים.

השינוי צריך לבוא מהאדם עצמו, הוא ורק הוא ,יכול להחליט באיזו צורה הוא עובד כל עוד

זה לא פוגע בארגון שבו הוא מועסק.

בסביבה הקרובה אלי, לצערי אני לא מכירה גברים שמגיעים הביתה מוקדם. ולא תמיד הם

רוצים,לפעמים נוח להם לבוא הביתה ,לשקט שאחרי הסערה. הבעיה קיימת בכל התחומים

ומוקצנת בתחום ההייטק. יש לנו תרבות של עבדים לא של עובדים, ויש לנו הרבה מה ללמוד

מארצות אחרות.

 

 

 

אלה יקירתי,

אני עוקבת בדריכות אחרי הפוסטים שלך ורואה בכל פעםמחדש איך את קולעת בדיוק לנקודות הכאב הכי רגישות בחיינו.

אינני יודעת היכן בעלך עובד אבל אני יכולה להגידלך מניסיון רב שנים בעולם ההי טק שזהו עולם טובעני אבל... אפשר לשלוט בו יותר ממהשהוא שולט בנו.  אפשר לצאתמוקדם יותר ולהמשיך לעבוד בבית לאחר שהילדים הולכים לישון כמו שאני עשיתי שנים,נכון ויתרתי על הרבה שעות שינה וספורט אבל הרווחתי את הבנים שלי ואת המשפחה שלי .

נכון שיש יותר לגיטימציה לנשים לצאת מוקדם על מנתלקחת את הילדים אבל זהו הבסיס לאי חלוקת הנטל בבית.

יש נשים רבות ש"זמן האיכות" עם הילדיםשלהם הוא קשה ולעיטים בלתי אפשרי בעוד בן הזוג נמצא מול מסך המחשב - לדעתי שניהצדדים מפסידים וכמובן הילדים.

עולמנו הפך את מהות הפרנסה "להורס המשפחה" ועל כןאנחנו רואים את התוצאות בשטח.  אנחנו היום מבלים עם משפחתנו בעיקר בסופי שבוע וגם זה עד שהילדים מגיעים לגיל בו הם כבר לא רוצים לקחת חלק. 

ילדים שפעם הוריהם היו מקבלים אותם בצהריים נמצאיםשעות ארוכות לבד, נשואים שמתפרקים עקב חלוקה לא שוויונית בבית וכמובן המסר שזהמעביר לדור הבא - שאבא אכן מגיעה בשעות הלילה.

לסיכום, מאוד עצוב לי שהחברה שלנו צריכה כל הזמןלהוכיח את אמצה מבחינה כלכלית כי הרי בשביל מי אנחנו עובדים אם לא בשביל לאפשריותר עבורנו וכמובן עבור ילדינו.

כולי תקווה שבעלך יגיעה הביתה באור כי הנה מתקרבלו הקיץ בצעדי ענק.

תמשיכי להעשיר אותנו בתובנות,

 

איריס נאור

מומחית בליווי ותמיכה בתהליכי פוריות

www.irisnaor.com