איך מישקה הלך לאיבוד – סיפור אמיתי עם סוף טוב

מישקה , הוא כידוע חתול ג'ינג'י שבטעות גר אצלי בבית או לייתר דיוק אנחנו גרים אצלו. מישקה הוא חתול בר באופיו קצת בלתי מושג,קצת פראי וקצת קצת ביתי .

מישקה לא יורד למטה ולא שהוא לא רוצה . ועוד איך הוא רוצה אז לפעמים הוא מצליח להתפלח לנו למדרגות ובדרך כלל משם אני מחזיר אותו עם שריטות על זרועותיי, כמו פסים של קברניט רק קצת יותר צרים ועמוקים.

איזה מספר מאד מצומצם של פעמים הוא גם ירד ממש למטה לעולם החיצון האכזר והמסוכן של רחוב חובבי ציון בת"א. וגם אז הוא לא התרחק מסביבת החצר הביתית. אבל אתמול בבוקר הוא הצליח שוב לרדת למטה. רשלנות של אשתי שהושעתה מייד עד לבירור הנושא בנציבות שירות המדינה.

,To make a very long story short  ,חיפשתי אותו כל היום ועשיתי קילומטרז' היסטרי מסביב לריבוע הרחובות ,בחזית החצרות ובאזור שבמפגש בין החצרות שכן כידוע לחתולים אין גבולות בהם הם מכירים ,משהו בדומה לסיירת מטכ"ל.

 וכלום אין קול ואין עונה. לדעתי חלק מהשכנים שקלו כבר להזמין את האנשים עם החלוקים הלבנים לאשפז את כותב שורות אלה ואפילו בצדק מסוים. נאדה ,גורנישט ,לאן לעזאזל הוא נעלם ?

עד הערב דאגתי רק קצת . אשתי האופטימית/מדחיקה אמרה לי :"שום דבר תיכף הוא יגיע" אבל כלום .

 בערב יצאנו,לפי הוראות הרופא, לשתות משהו להרגעת העצבים .ומשחזרנו ומישקה טרם חיכה לנו עשינו שוב רונדלים מיואשים ללא תוצאות . וכאן כבר החלו להזדחל להם החרדות .

דווקא עם הילדים הצלחתי להדחיק יפה , עברתי בהצלחה גילי התבגרות ,צבא ומה לא. ודווקא כאן ?  - אולי הוא נדרס ?, או אכל רעל ? או פגש אמסטף ופינו אותו ולא נדע לעולם מה קרה לו ?

רק "מאיר" החתול המנומר מהרחוב, שמעולם לא פגשתי חתול ביתי ממנו, מלווה אותנו באשר נלך , אין צדק בעולם ,הוא רק רוצה להיכנס אלינו הביתה והג'ינג'י רק רוצה לצאת.

עד אחרי אחת וחצי חיפשנו ובקושי נרדמנו. פוג'י החתול השני שלנו ,אפור מטאלי מרהיב שנראה כמו החייזרים בסרט אאוטאר, מחפש את הג'ינג'י ולא מבין מה קרה איתו ,גם אנחנו.

 בלב, כבר התחלתי להיפרד.

בשבע וחצי בבוקר  מצלצל הסלולארי של זוגתי שתחייה וענת השכנה  החמודה ,

מודיעה לנו  ,שנראה לה שמישקה למטה בלובי הכניסה לבית.

 מלא תקווה וקצת סקפטי (עוד באירופה היינו סקפטיים) רצתי יחף במדרגות לראות את הג'ינג'י במלוא הדרו, קול מתמיד מגיע אלי ומתחכך בי ,כאילו כלום, כאילו  כמעט שלא ישנתי  בגללו.

 אין שמחה כמו השמחה למצוא משהו ובוודאי מישהו ,אחרי שכבר אתה סבור שהוא הלך לאיבוד.