כל בוקר אני כשאני קמה אני אומרת לעצמי שאולי היום זה היום. אולי היום היא תזוז קדימה ותזיז את כולנו קדימה איתה. אולי היום תהיה פריצת הדרך.

כי כדרכן של פריצות דרך אצל תינוקות, הן באות בהפתעה. אז כל יום אני מכינה את עצמי להפתעה.

כל לילה אחרי שהיא הולכת לישון אני מתאכזבת, אבל ראה זה פלא למחרת אני קמה ושוב מצפה להפתעה.

בואי הפתעה, אני אומרת לה וזורקת גם כמה תחינות לאלוהים על הדרך, אנחנו נקבל אותך בחום. נתייחס יפה, אני גם יכולה לאפות לך עוגה. אבל בינתיים ההפתעה שלנו עסוקה בהתחייבויות קודמות.

אולי עכשיו, אחרי שפיצי תקום משנת הצהריים היא תקפוץ לבקר.

אני אתקשר לבעלי ולאמא שלי ולאמא שלו. לאחותי, לאחי ולכמה חברות נבחרות ויהיה כל כך שמח, אני כבר כמעט יכולה להרגיש את זה.