שוקולד, מנטה, מסטיק
פוסטים אחרונים
- חשיפת מעבדות הניסויים בבע"ח 22/10/09
- יום הולדת 33 5/9/09
- "ההיא מ'הישרדות' נפרדה מהילד שלה ל-3 חודשים" 5/8/09
- לתפארת מדינת ישראל 27/7/09
- מכתב לאסתר 12/7/09
- דרוש גבר (לא פוסט הכרויות) 10/7/09
ארכיון
הכלבה כנרת
מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי (יש כאלה, נכון?) כבר הספיק להבין את עמדתי הנחרצת נגד מדיניות ההמתה של אגודת "צער בעלי חיים ת"א". אותה אגודה אשר לא מסתירה וחושפת שתשעה מכל עשרה בעלי חיים המגיעים אליה מורדמים למוות ללא סיבה ממשית אלא כחלק ממדיניות מובנית. מידי פעם צצים ועולים סיפורים עצובים על בעלי חיים אשר מצאו את דרכם לאותו מקום, במרבית המקרים ע"י אנשים תמימים אשר חשבו שהם מביאים את החיה למקום בו ידאגו לה ויחפשו עבורה בית חם. אותם בע"ח במרבית המקרים מוצאים את מותם תוך 3 ימים לכל היותר.
המקרה האחרון אשר מסעיר את קהילות אוהבי בע"ח הוא המקרה של הכלבה כנרת. כנרת נמצאה משוטטת ע"י ילדה מהעיר כפר סבא. כיוון שלמשפחתה כבר היה כלב שאומץ מ"צער בעלי חיים ת"א" ולא היה בכוונתם לאמץ כלב נוסף, החליטו למסור את הכלבה לאותו מקום בתקווה שימצא לה עתיד טוב יותר. באותו יום נכנסה הילדה לפורום כלבים ב"תפוז" וספרה על הדבר, שם הובהרה לה מדינות האגודה בנושא המתות. לאחר שהילדה שמעה זאת היא פנתה אל הוריה ואלה הסכימו לקחת את הכלבה אליהם ולהעניק לה בית חם. כאשר הם פנו לאגודה הבהירו להם שם שניתן יהיה לאמץ את הכלבה רק לאחר 30 ימי הסגר הקבועי בחוק. (אגב, החוק אומר שאם יש לכלבים בית אז ניתן לקצר את תקופת ההסגר ל-14 יום אבל למה להיות קטנונים...). לאחר ויכוח בין המשפחה לבין דובר צער בעלי חיים- גדי ויטנר (אשר כלל גם תקיפה פיזית של אותה משפחה ע"י עובדי המקום) סוכם שהמשפחה תפתח תיק אימוץ מסודר, שאב המשפחה יוכל לבקר את הכלבה באותו היום ושהכלבה תמסר לידיהם בתום 30 ימי ההסגר.
לכאורה, למרות התלאות שעברה נדמה היה שימי הסבל של כנרת עומדים להיות מאחוריה. חיכה לה בית חם, משפחה אוהבת שכבר נערכה לבואה וקנתה את הציוד הנדרש ושני ילדים שחיכו לה בקוצר רוח. היום היתה אמורה כנרת להתחיל את חייה החדשים.
אבל כנרת הורדמה. היום כשהתקשרה המשפחה ע"מ לתאם את זמן ההגעה לאסוף את הכלבה לביתם הודיעו להם באגודה שהכלבה חלתה לפני 4 ימים במחלת ה"פרוו " (מחלה קשה אשר תוקפת לרוב כלבים בהסגרים ומכלאות) ולכן הוחלט להרדימה.
זאת גם תגובתם היבשה לרוחות הסוערות באותו פורום וגם לכתבה שהתפרסמה ב"ווינט". מה ששכחו לציין שם זה שכיוון שכלבה היתה בהסגר אצלהם בחודש האחרון אז מן הסתם הסיכוי הוא שהיא נדבקה שם במחלה ולכן הם אחראים לטיפול בה. כמו כן אם הכלבה היתה מחוסנת כנדרש על ידיהם בימים שהגיעה אליהם בחיסון משושה היא לא יכולה היתה להדבק במחלה. התירוצים, ההתפתלויות, העובדה שלא ידעו את המשפחה על המחלה (אם היתה כזו) ועל הרדמת הכלבה בזמן מעלים שאלות קשות.
תגובתו של גדי ויטנר מבהירה הכל: "אנו מצטערים שהכלבה מתה ומקווים שהחוק הנוכחי ישתנה במהרה. אך באופן הברברי בו התנהגה המשפחה כלפינו, לא מצאנו לנכון להתקשר אליהם".
וזה אדם המופקד על חייהם (או יותר נכון- על מותם) של אלפי כלבים.
לזכרה של כנרת ולזכרם של כל אותם כלבים וחתולים חסרי השם אשר מגיעים מידי חודש לאגודת צער בעלי חיים בת"א.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3450303,00.html
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הפתרון הוא פשוט
לא לכלוא אותם
מישהו ביקש ממך לכלוא אותם ואז אויה
לדאוג שאין מקום?
מישהו מינה אותנו לעשות סדר בממלכת החיות?
מעבר לכך שיש מליון פתרונות אחרים
מדיניות עיקורים וסירוסים מסודרת.
כן רק עולה טיפה יותר מזריקת מוות של השרץ הנאלח.
אבל ללכת להרוג כלבה שיש לה בית?
הלו תתעוררי.
מחר זה יהיה הכלב שלך שיגיע לשם במקרה ויומת ומה אז תגידי?
מומתים שם כלבים חפים מפשע שיש להם אנשים שרוצים לאמץ אותם.
וגם כלבים עם שבב שאבדו.
אני בכלל לא תוהה לגבי זכות הבעת הדיעה כל עוד זה נשאר ברמת וויכוח (לצורך העניין- ביני לבינך) נהפוכהו.
הבעיה שלי עם אלה שהפכו את הדעות הללו לאידיאולוגיה והם פועלים לפיה.
ונכון שכלבים במכלאות זה רחוק מלהיות אידיאלי, אבל אל תשכחי שישנם הרבה מאוד כלבים ששיכים לאנשים ואשר בגלל היד הקלה על ההדק של צער בעלי חיים ת"א הם לא חוזרים למשפחותיהם או לא מקבלים סיכוי לחיים חדשים אלה גורלם נחרץ אחרי שלושה ימי שהיה במכלאה.
ואם זה לא לשחק אותה אלוהים, אז אני לא יודעת מה כן...
אף אחד לא שם אותי, אבל אני מתחילה להבין את הדפוס.
כשמסכימים איתך, אז שמים גם שמים.
כשלא מסכימים איתך, את תוהה לגבי זכות הבעת הדיעה.
צר לי איילה, במצב הנוכחי, כשיש 100,000 כלבים שמחפשים בית בשנה!!! אין ברירה אלא להמית חלק ניכר מהם, כי חיים במכלאה ובתא, בצפיפות, הם לא חיים.
אז תיקון קטן גם לך- הוא גם המנהל וגם הדובר.
וחוץ מזה שאני עדיין מזועזעת מהחלק הראשון של דברייך. (כנראה ש90% מכלל החיות שמביאים אליהם זה לא מספיק עבור ההגדרה שלך למדיניות נוראית.)
ובקשר לברירה, מי שם אותך או אותם לשפוט ולדון בע"ח למוות?
באופן אישי חושבת שמדיניות ההרדמה שלהם לא כזו נוראית ובמצב שישנו כשיש עשרות אלפי כלבים שלא מוצאים בית, אין ממש ברירה.
מה שכן - רק תיקון - ויטנר אמון על דברור האגודה.
בגלל כל האנטי שהוא יוצר (והרבה לפניהמקרה הזה) אני תוהה אם הוא מתאים לתפקיד.
להבנתי כאשר הם הגיעו למקום יום אחרי שמסרו את הכלבה היו שם דחיפות וצעקות מצד גורמי צער בעלי חיים (וזאת על פי עדותה של האם)
עצוב
מעניין גם מה היתה צורת ה"אלימות" שבני המשפחה סבלו ממנה.
כן, את עדינה ככל האפשר.... וכן, זה קשה להיות עדינים.
מתארגנת תנועת מחאה. כאשר יהיו פרטים אעלה אותם כאן.
תודה לכולם!
כחובבת בעלי חיים מושבעת וכדורשת ורודפת צדק טוטאלי, קשה לי עם אנשים כמו גדי.
צר לי, אך ברגעים אמוציונליים אלו (כן לפעמים אני מרשה לעצמי לא לחשוב) אני לא יכולה לחשוב על כנרת - היא כבר בעולם שכולו טוב...אבוד! אבל הכעס על אדון גדי גועש בתוכי ורוצה לעשות לגדי דברים לא טובים (אני עדינה מספיק?)
איה הוד
http://www.ayahod.com
אויי עצוב
יהי זכרה של הכלבה כנרת צרורה בצרור החיים
אנחנו מדינה קהת חושים לחלוטין
העניין הוא שגם אם הולכים לפי החוק היבש- ומחכים 30 יום, אין שום סיבה לא לעדכן את המאמצים של הכלבה ולתת להם להיות מעורבים (אולי אפילו לשלוח ווטרינר מטעמם לבדוק את הכלבה).
החוק בנושא הזה הוא לא חוק יבש, במרבית המקרים עמותות והסגרים אשר רואים שיש לכלב בית חם מקצצים את תקופת ההסגר ל-14 יום.
כאן בחרו שלא לאפשר זאת ואין לי אלא לתהות למניעים. (אולי הסכסוך עם אותה משפחה גרם להם לרצות ולעשות "דווקא")
ראשית עצוב
אך מדוע אם את אומרת שהחוק דורש רק 14 יום אם יש מאמץ לא דרשה זאת המשפחה אלא אם המידע לא היה בידיה באותה עת.
משום שמול ביורוקרטייה עם תקנות וחוקים ,הכי נכון ראשית לחפש את הסעיף הנכון.
היא כבר לא מסכנה...
אכן, מוות שהיה כמעט ידוע מראש.
נגמרו לי המילים.
(ותודה על הכוכב!)
אוי..
עצוב נורא