היום מלאו שלושה חודשים להגעתי לז'נווה. אחרי שלושה חודשים אני עדיין חדש, אבל כבר ממש לא מרגיש כמו תייר. אני מזמין אוכל במסעדות וחנויות בצרפתית, מכיר את רוב קווי התחבורה הציבורית, מכיר כמות נכבדה מאד של מסעדות בתי קולנוע ופאבים, יודע פחות או יותר למי משלמים עבור מה ואיך (בדואר), יש לי דירה משלי שאני מרגיש בה כבר בבית (אפילו יותר מדי. הייתי אמור לשאוב אבק הסופ"ש והתעצלתי בגלל שבקושי הייתי בבית. שבוע הבא). בקיצור, צברתי פה כבר חתיכת חיים קטנה שקושרת אותי לעיר החדשה שלי בצורה מוחשית שאני יכול להרגיש בבירור בהשוואה לימים הראשונים שלאחר הנחיתה. היום אפילו עשיתי צעדה מרעננת על חוף האגם באפס מעלות וזה הרגיש טבעי לחלוטין (אומרים שהקיץ הפתאומי שנפל עליכם שם בארץ נוצר כתוצאה מגל הקור האירופאי. אז אין בעד מה). היה כיף לצעוד אחרי העבודה על האגם ולנצל את זה שסופסוף עדיין יש אור כשאני מסיים לעבוד.
אז לכבוד התאריך המשמח החלטתי לשתף אתכם בכמה תמונות שהצטברו לאחרונה. לצערי עריכת התמונות כאן דפוקה, אז אנסה להתאים את התיאור לתמונה, אבל אני לא מבטיח שזה יעבוד:
1 - אני מימין בארוחת "כסאות מוסיקליים" שאורגנה ע"י אתר זרים מקומי לזרים (המונח המקומי "אקס-פאטס" הרבה יותר נעים מ"זרים") שרוצים להכיר זרים אחרים בעיר
2 - שלמה הטווס, דייר קבע בקומפלקס האו"ם, יש תשעה כאלה במתחם ואני עדיין מתרגש בכל פעם שאני רואה אחד מהם
3 - שף צרפתי מהודר עוסק בהכנת... מנה פלאפל. קולינריה עילית אקזוטית במיטבה
4 - עוד אירוע אקס-פאטס ז'נוואי. אני לא זוכר מי זו, כי הקטע הוא שבכל אירוע כזה הז'נוואים גם שותים הרבה. אני שותה יחסית מעט, ועדיין שתיתי פה בשלושה חודשים כמות אלכוהול שאולי הייתי שותה בארץ בשנתיים. מצד שני אני חופשי פה מדאגות של אוטו (וזה ממש כיף). 5 - תמונה קבוצתית מסמינר junior professionals באו"ם עם עוד חבר'ה שהגיעו לאו"ם דרך המבחנים הבינ"ל כמוני מכל העולם. אני זה עם הכסא בראש (הצד השמאלי שלו לפחות).
הייתי השבוע בהופעה של סטריאופוניקס. להקה שאני מחבב (לא מהטופ 10 שלי, אבל יש להם שירים שאני אוהב) שמעולם לא הגיעה לישראל. זה היה כיף, והם היו טובים, אבל הם לא שרו אף אחד מהשירים שלהם שאני אוהב :( מצד שני, את האלבום החדש והמשעמם שלהם שמענו עד התו האחרון. בוז.
|