בשבת האחרונה בעת ארוחת הצהרים החל בננו אלון לתחקר את יהודה ואותי אודות ההסטוריה המשפחתית. שאלה הובילה לשאלה ולפתע מצאתי את עצמי מציעה לו לבוא איתי לטיול בנופי ילדותי ברמת-גן. אלון הסכים ומיד עם סיום הארוחה יצאנו שנינו לדרך. התחלנו את הסיור ברחוב נורדאו, שם החננו את הרכב. הראיתי לבני היכן גרה אחת מחברותי. מאז הגן ועד היום נשארנו בקשר הדוק חברותי ואני, כך שילדינו מכירים ואנו נוהגים להתראות בימי הולדת, בשמחות ובחג העצמאות.

ירדנו לביאליק 60 כניסה ג'. הבית נראה ישן וקטן והחצר הענקית נראתה קטנה ועלובה למדי. בחצר כניסה ב' עמד אותו עץ שאת שמו אינני יודעת, עם פריחה לבנה יפה. הבטתי בתיבות הדואר: כל השכנים התחלפו למעט השכנה שגרה בדירה מתחתינו. עלינו במדרגות. צבע המעקה והחלונות נשאר כפי שהיה. הגענו לדירה בה גרתי: קומה ד'. לרגע חשבתי שהדלת פתוחה ושאוכל להציץ פנימה אך מיד הסתבר לי כי הדירה הקטנה -57 מ"ר , חולקה לשתי דירות עם שתי דלתות כניסה נפרדות. המשכנו לגג. הסברתי לבני אודות הבתים והדיירים שגרו בהם בעבר הרחוק. הראיתי לו את דירת הוריה של תיקי דיין. נכנסנו לחדרון קטן שעל הגג ומצאנו שם ציור קיר שצוייר ע"י אחותי בשנת 1963. עוד מצאנו חתימות על קיר הגג של השכנים: מימי, לינה, חיים.מימי גרה בקרית חיים, חיים אחיה גר בזכרון. אודות לינה אין לי מידע. הייתי אחוזת התרגשות ודמעות ירדו מעיני. עברנו ליד בית חברותי בכניסה ב', שאביהן נפטר בגיל 91 לפני חודשיים, ולפתע התחלתי לשרוק את השריקה שהיתה מוסכמת עלינו, וכאילו ציפיתי שהחלון ייפתח ושאחת מהן תציץ. החצר האחורית בבית חברה אחרת שנמנית על החבורה שלנו היתה בעבר מלאה בשיחים ועצים ללא השגחה או גינון. קראנו לה "הג'ונגל" היום הכל מרוצף באספלט ומשמש כמגרש חנייה.

הטיול נמשך לגן המלך דוד ולגן אברהם, לכיכר אורדע ולגן הקופים. הסתובבנו שעתיים ולרגע לא פסקתי לספר לילדי אודות הדמויות שהקיפו אותי בילדותי. משם נסענו לבית הספר התיכון אוהל-שם אותו סיימתי בשנת 1974. הכרתי לבני את הסביבה: בית הצנחן, בריכת ספיבק, משטח כדורת הדשא ועד לשבע תחנות ולחיבור לפארק הירקון.

כששבנו הביתה, הודה לי אלון על הסיור והסיפורים ואמר שמאד נהנה. אני  עדיין לא נרגעתי מההתרגשות.