החיים הם לא רק שחור ולבן....אבל השילוב בינהם יוצר קסמים....
כותבת את עצמי אוהבת
כותבת את עצמי מרגישה
כותבת את עצמי כואבת
כותבת את עצמי עצובה
כותבת את עצמי מעודדת
כותבת את עצמי מזדהה
כותבת את עצמי וזו הבמה
מעדיפה תגובות על כוכבים
ומודה לכל מי שמשתתף בהגיגיי
איריס
פוסטים אחרונים
- חווייה סוערת 18/2/15
- המלצה חמה לחנוכה - פסטיבל "טעם כנרת" ( פוסט מצלום ) 6/12/12
- שייטים צעירים יוצאים להרפתקה ונהנים יותר 30/7/12
- משוחררת מהחוטים 18/2/12
- אהבה מאוחרת - מחזה מאת דוד אשוח ז"ל 21/1/12
- שלוש מילים שהן המון 20/9/11
ארכיון
משא החיים
מטפסת במעלה ההר מרחוק קורצות לי גבעות ירוקות, שמיים כחולים, זהב של פריחות אך הטיפוס תלול... עוד צעד, עוד קילומטר, עוד עליה. מדי פעם אבן מתדרדרת שורטת את רגליי, פוצעת את פניי ואני מתעלמת מהכאב וממשיכה. כמעט מגיעה לראש ההר, הגבעות הירוקות נראות קרובות מתמיד מרגישה שהמנוחה קרבה... והנה נהר עצום שוטף, סוער. אני לא חושבת פעמיים ( מזל טלה מזל עקשן ) קופצת למים ומכה של קור חובטת בגופי, מכווצת את ראותיי, מקשה על נשמתי הנעתקת, אך אני מתעלמת ממשיכה למרות הכל ושוחה במעלה הזרם. הגבעות והמנוחה נראים קרבים אך הזרם הודף אותי אחורה נאבקת במים השוצפים משתעלת, בולעת מים, כמעט טובעת וממשיכה. מנסה להבין וצועקת לשמים "למה הכל פתאום כל כך קשהההההה???" ולפתע התשובה מגיעה כמו מתוך לבי "תרפי, תנוחי זה לא בידיים שלך תצופי עם הזרם והכל יסתדר" אני מתחילה לשחרר ולפתע הנהר נרגע. נותנת לזרם לקחת אותי בשקט שוכבת על הגב מביטה בכוכבים מעלי והם לוחשים לי באהבה "תרפי זה לא בידיים שלך מה שצריך לקרות יקרה" המועקה עדיין קיימת אך הנשימה יותר קלה אני לא מרימה ידיים אבל מפסיקה להלחם.
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה תאור
איזה פוסט
לאט לאט ובטוח
את עושה את צעדיך
הגעת לתובנה חשובה
חזקי ואמצי
אוהבת
מירית
"אני לא מרימה ידיים
אבל מפסיקה להלחם"
איזו תובנה נפלאה.
מחבקת אותך
היי איריס
"אני לא מרימה ידיים
אבל מפסיקה להלחם. "
משפט זה יקירה תובנה חשובה ביותר
אהבתי
יולי
מוזמנת לבקר
"אני לא מרימה ידיים
אבל מפסיקה להלחם." *
איריס
טליה
כשהיא יוצאת למסע בין אם זה במעלה ההר בין אם זה במורד מנהרה תלולה
הוא תמיד נושאת איתה משא נוסף,כבד
כך הטליה בנויה נוהגת משחר הימים העולם על כתפיה
לכן קשה לך
לטליות יש את הפריבילגיה לעבור את המשא בכל הדרכים האפשריות
בריצה ,הליכה, מעוף צפור ואת יודעת מה גם בשכיבה על גבי הזרם שנושא אותך
את עדיין בדרך לא הפסקת להלחם לא מטבעך
לא עמדת במקום
אל תחמירי עם עצמך
גם לשכב על הגב ולצוף זוהי דרך וזה מותר ואפילו רצוי
פוסט יפיפה יקירה עשה לי עצוב בלב רוצה שתשקטי
אבל כולנו שם או היינו או נהיה
וגם אם זו לא נחמה
את לא לבד
אשוב לככב אזלו לי
,
היקום מלמד אותך באהבה
את שעור הפרידה מאדם אהוב....
תרפי נשמה
ומה שצריך לקרות - יקרה...
כמה נשמע פשוט - ככה קשה...