כותרות TheMarker >
    ';

    אז לאן עכשיו?

    "שדה שחור" של צדוק בן דוד, והמפלצת של צופייה

    8 תגובות   יום שלישי, 16/2/10, 00:05


    המיצג "שדה שחור" של צדוק בן דוד, 2009



    ביקרתי היום בתערוכה המדוברת של צדוק בן דוד במוזיאון ת"א. 
    אני לא מומחית לאומנות, סתם חובבת,  וקטונתי מלכתוב ביקורת על התערוכה.

    היתה חוויה  מיוחדת.

    פסלים שנראים בחלקם כמו מגזרות נייר, אך עשויים מפלדה ואלומיניום.  
    אבל, גולת הכותרת של התערוכה, המיצג באולם האחרון, הטיס אותי למקומות אחרים, שמוחי עסוק בהם בימים של דכדוך ועצב וסתם מצב רוח שמגרד את הקרשים. 
     

    המיצג "שדה שחור" הוא  מלבן חול גדול, המדמה שדה, 

    ובו שתולים בצפיפות כ 20,000 פרחים/צמחים קטנים, זקופים ודקיקים,

    שבמבט ראשון עם הכניסה לאולם, כולם שחורים.


    אולם  כשמתחילים להקיף את מלבן החול הענקי מתגלה אט אט מחזה מרהיב .

    פרחים בשלל צבעים מצידם השני, וכשמגיעים לקצה השני של המלבן, מתגלה שדה פרחים צבעוני וחי.

    אותו שדה, אותם פרחים, בשינוי פרספקטיבה הופך לשדה צבעוני, שובה עין, עוצר נשימה, שאי אפשר להתנתק ממנו.

    מבט קרוב על הפרחים העשויים אלומיניום דק,  מגלה כי הם מתנועעים קלות, כאילו הם חיים, מוחשיים, אמיתיים.

    כשהשלמתי את הסיבוב סביב המלבן וחזרתי לנקודת ההתחלה, הפרחים שוב היו שחורים, קודרים ומדכאים. הרגשתי כי אינני יכולה להתנתק, ועשיתי סיבוב נוסף, לגלות את הצבעוניות המהפנטת.


    ואז הבנתי...


    איפה זה נגע בי
    למה זה תפס אותי
    עניין הפרספקטיבה
    הכל תלוי איך מסתכלים על המצב ואיך מתרגמים אותו.
    אותו אוביקט בשינוי פרספקטיבה הופך למשהו אחר
    ואיך הפרספקטיבה הזאת משפיעה על מצב הרוח, על הויטאליות, על הרצון לחיות ולעשות..



    כמובן שרציתי לחזור לצד הצבעוני שחימם את ליבי,

    ולא להישאר בצלע השחורה של השדה.

    זה מעודד, כי משמעות הדבר היא קודם כל ,
    באיזו קלילות ניתן לשנות מחשבה, גישה, פרספקטיבה,

    שום דבר אינו סטטי וקבוע לעולמי עד.
    ושנית, מחזק אותי לגלות שוב ושוב,

    עד כמה אני נמשכת לצבעוני, לחי, ליצרי, לדינמי,

    ולא לשחור, המלנכולי והעגום.  




    לסיפור הבא, של צופייה, אני חוזרת בכל פעם שאני נמצאת במקום ההוא ,

    של הפרחים השחורים המלנכולים והעגומים.

     

    אישה בחלומה רואה מפלצת, גדולה, מפחידה, מכוערת.

    היא מאוד נבהלת מהמפלצת ובורחת ממנה.

    רצה, רצה, רצה עד שחשבה שהגיעה לחוף מבטחים,

    מביטה לאחור, והנה המפלצת דולקת אחריה.
    שוב מתחילה לרוץ כדי לברוח מהמפלצת.
    רצה, רצה, רצה, עד שכבר לא יכולה לנשום.
    נעצרת כדי להסדיר את נשימתה, מסתובבת והנה המפלצת בעקבותיה.

    מיואשת ומודאגת היא מסתכלת למפלצת בעיניים ואומרת לה:

    נו, מה תעשי לי עכשיו?

    והמפלצת עונה לה: לא יודעת, זה החלום שלך...  

    סיפור קטן, פשוט, אך ענק !!! 


    ** כל הזכויות לסיפור הזה (מבחינתי) לצופייה מילר, האישה והאגדה

       

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/2/10 08:17:

      צטט: תראפיסטית באומנות 2010-02-19 21:42:16


      הי עוד לא ראיתי את התערוכה אבל שמעתי שהיא חוויה מומלצת ומוצלחת. מקווה שאצליח להגיע בקרוב. את מצליחה להעביר את החוויה הויזואלית עם הרגשית באופן משכנע ביותר ומסקרן מאוד.

      נשיקות וד"ש חם.

      נשיקה תודה !

       


      הי עוד לא ראיתי את התערוכה אבל שמעתי שהיא חוויה מומלצת ומוצלחת. מקווה שאצליח להגיע בקרוב. את מצליחה להעביר את החוויה הויזואלית עם הרגשית באופן משכנע ביותר ומסקרן מאוד.

      נשיקות וד"ש חם.

        17/2/10 10:26:

      צטט: אורלי שנקר 2010-02-17 10:21:23

      כשנכנסים רואים את הצד השחור, וגם כשיוצאים רואים את הצד השחור. רק בין לבין רואים את הצבעים. אבל, כשנכנסים חושבים שהשחור הוא חזות הכול, ולעומת זאת כשיוצאים זוכרים שיש צד שני.

      את כרגיל צודקת !!

      כל כך צודקת....

       

        17/2/10 10:21:
      כשנכנסים רואים את הצד השחור, וגם כשיוצאים רואים את הצד השחור. רק בין לבין רואים את הצבעים. אבל, כשנכנסים חושבים שהשחור הוא חזות הכול, ולעומת זאת כשיוצאים זוכרים שיש צד שני.
        17/2/10 10:07:

      צטט: אורית ע. 2010-02-17 09:42:58


      פוסט פשוט חכם.

      את אישה מדהימה.

      תודה }{.

       

      תודה לך !!!

      גם על זה, לא כאן

      את חושבת שישאר לנו זמן מרוב דיונים?

        17/2/10 10:02:

      צטט: fox angel 2010-02-16 22:55:11

      לימור, אמרת הכל, אין לי מה להוסיף, מלבד הרצון ללכת לראות את המייצג...

      נפלא !

      רוצי רוצי, המיצג עם התערוכה יתפוגג בסוף החודש, שווה !!

      יש גם סרט נחמד במוזיאון

      תודה על הביקור הוירטואלי

      כל כך קרובות וניפגשות כאן..

       

       

        17/2/10 09:42:


      פוסט פשוט חכם.

      את אישה מדהימה.

      תודה }{.

        16/2/10 22:55:

      לימור, אמרת הכל, אין לי מה להוסיף, מלבד הרצון ללכת לראות את המייצג...

      נפלא !

      ארכיון

      פרופיל

      -li-
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין