מעשה בחמישה קונדומים
פוסטים אחרונים
- אראלה או הראלה או איך שלא קוראים לך 4/2/11
- יותר מזה אנחנו לא צריכים 7/9/10
- הוא והיא- סיפור "אהבה" 29/8/10
- בוקר (או לילה) טוב 27/8/10
- אפסיותה של ש"ס ושל כל היתר 17/6/10
- עוד משט שלא הצליח:) 14/6/10
ארכיון
לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?
לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?
ככה דני סנדרסון <דון קישוט> שואל את מזי כהן.
ככה גם הולדן קולפילד, לא הפסיק לשאול את עצמו בספר "התפסן בשדה השיפון"
את הספר קראתי, בפעם הראשונה, כנער, ולא מהסיבות הנכונות, אלא בגלל ששמעתי שהוא היה התנ"ך של הרוצח של לנון.
וזה הרי "קול" לקרוא חומר כזה.
אבל אחרי שקראתי אותו פעם אחת, התאהבתי.
התאהבתי בהולדן, התאהבתי בדמות של של הנער הזה.
הצטרפתי למסע הבודד שלו לניו יורק. עקבתי אחריו לכל פינה.
הזדהיתי עם היחס שלו לכל ה"מזויפים" בבית הספר.
נכמרו רחמיי שהזונה והסרסור שלה עבדו עליו.
התחלתי לבכות <כמעט> כשהוא סיפר על געגועיו לאחיו שנפטר מסרטן, וכאשר התקליט שהוא קנה לאחותו, פיבי, נשבר לרסיסים.
התמלאתי חימה, שמי שהוא החשיב כמבוגר התומך והאחראי, ניסה להטריד אותו מינית.
והתפללתי ששמישהו יציע לו עבודה, בתור תפסן של ילדים שעומדים ליפול מקצה שדה של שיפון.
הספר הזה מלווה אותי יותר משני עשורים.
פעם בכמה זמן- אני חוזר אליו.
כשהודיעו לא מזמן שהסופר ג'י די סלינג'ר נפטר- חזרתי אליו שוב.
הספר הזה לימד אותי שלפעמים דווקא השונה, ההזוי, המוזר- הוא הדבר האמיתי. לקבל אחרים, לקבל שונים. ובכלל- שאולי השונה הוא הרגיל, והרגיל, סתם מזוייף. ובעיקר - להזכיר לי מי אני.
|
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה:)יפה.
שמשון חתוכה.
זה כמו הלן קלר- אבל תוצרת בית
אתה מנסה לספר לי שאתה בעצם הלן קלר?
שיט. עלית עלי.
ואם אני אגיד שאני חירש, אילם, עיוור, שלא מבחין בין עיקר לטפל. זה יעבוד?
מכירה את השיטות האלה של הרדמת היריב. אני עצמי הייתי מעולה בהן עד שזכרוני החל לבגוד בי. כיום אני נעזרת בפיליפיני שיזכיר לי את שמי בעת הצורך.
חחח...דפוק אמיתי..נשבע לך שדפוק
גם אני אוהבת רק פסיכים. המיינסטרימים משעממים אותי רצח.
(נו למה אני ככה אוהבת אותך? כי בבסיס הכל בסדר, אבל רק עולים קומה...)
חחח...רעיון טוב.
בטח את תזכי- כי אני זקן, סנילי, כפוף, בלי שיניים .
קדימה- שוטרוצה תחרות טריוויה על הספר?
נראה לי שאת מתבלבלת עם מישהו אחר:).
תודה.
שבת שלום ורפאוה שלמה
:)
קורים... לנו קורים...
לא יודע אם זה היה עצוב.
אולי אפשר להגיד שזה היה גם עצוב.
תודה:)
גם לנו עוד ייקרו.....
יוווו...כמה דברים את אוהבת:)
שב"ש:)
שאלה שתשאר בגדר תעלומה
טומנת בחובה את כל האנרגיות התמימות שנשארו ללא תשובה במעבר מעולם הילדות לבוגרים.
סיפור עצוב על ילד שלא מצליח להסתגל. אולי בכולנו במידה כזו או אחרת יש פערים שלא יגושרו.
כל יום קורים ניסים...
אוהבת גם את הספר וגם את השיר וגם מסיבת פיג'מות...
תודה
מה שיפה בספר הזה הוא, ש"הסיבות הנכונות" נשארות רלבנטיות כבר הרבה זמן.
בדרך כלל, היחס שלי לספרים משתנה ככל שאני גדל.
:)
שמח שחזרת לבקר.
תודה לך:)
נשמע שאתה אוהב אותו
מכל הסיבות הנכונות...
גם לי עשית חשק לחזור אליו.
פוסט נפלא לספר נפלא.
תודה.
דפנה.
מממ..לא..אני לא יודע.
ובכלל, קשה להבין ראש של רוצח פסיכופט <ואולי זה בכלל בתי אפשרי>
נדמה לי, שזה היה קשור לטענה שלו שלנון נהיה מזוייף או משהו כזה
<עשית לי חשק לשמוע לנון>
בוקר טוב:)
שיהיה בתיאבון
ובוקר טוב:)
נכון...למרות שבמקרה של הולדן..היו לו קטעים של יותר מסתם שונה...
לכי לקרוא:)
:)רק שתדעי- שאם היינו לומדים ביחד- הייתי בוחר בך ליושבת ראש מועצת תלמידים:))
אל תיגע בזמיר- זה טוב?
קראתי את הספר הזה בדיוק מאותן הסיבות שציינת
(אבל בגלל שמל גיבסון הזכיר אותו מלא מלא פעמים באיזה סרט
עם ג'וליה רוברטס...)
ובכן
יש מצב שאין לי שמץ של מושג בלקרוא בין השורות
כי לא הבנתי למה כזה ספר תמים (אך מטלטל)
יכול להוביל לרצון לרצוח מישהו
במיוחד אחד שבא בטוב כמו לנון,
אתה הבנת את זה?
עשית לי חשק לחזור ולקרוא.
ומאוד מזדהה עם השאלות של המוזר והשונה.
אולי אם אתה מתעקש מספיק על מי שאתה, גם אם זה שונה, זה מפסיק להיות מוזר...
לגמרי.
לגמרי.
אני נתקלתי בספר הזה לראשונה כשהייתי צריכה לקרא אותו לבגרות.
אחד ספרימ הבודדימ שהייתי חייבת לקרא, אבל קראתי ואהבתי.
אותו ואת "אל תיגע בזמיר".
ספר מעולה.
:)
את בהחלט צודקת.
תודה רבה לך
אני מאווווווווווווד אוהבת את הספר הזה,
ספר גדול!:)
ומי אני... :)
אולי אין שונה ודומה. יש בני אדם וכל אחד ואחת מהם הוא עולם ומלואו
פוסט נפלא
תודה רבה לך