ביום חורף קר אחד כשבני היה בן 4 שנים.

הוא יצא מהמקלחת והחליט שהוא רוצה ללבוש גופיה
מה פתאום גופיה – קר בחוץ.

לא עזרו כל השכנועים. הוא רוצה גופיה
הראיתי לו את כל החולצות בכל הדוגמאות

כלום. רוצה גופיה.

צרחתי: מה גופיה – אתה תהיה חולה.

הוא השתתק
פניו נתכרכמו
הושיט את ידיו לעברי
במבט מתחנן
עיניו כאילו בקשו לומר  

מה שתרצה, אעשה מה שתרצה
רק אל תכעס עלי 

חבקתי אותו והלבשתי לו גופיה

סוף דבר
לא באמת הלבשתי. הייתי רוצה נורא להיות בסדר ולהלביש.
אלא שבאותו רגע הייתי טרוד, לא שמתי לב כמה אני מפחיד אותו.
שנים אח"כ, נזכרתי בסיטואציה
והבנתי שבעצם הגבתי מתוך פחד. הדימוי של "אבא אחראי" עמד שם למבחן.

איזה מין אבא אני שמתיר לבנו ללבוש גופיה ביום חורף קר.
ולעניין התקווה - זה בסדר לטעות אם לומדים את הלקח

וזה בסדר גם כשלא.