אתמול פנה אריה גולן מ"קול ישראל", עיתונאי מוכשר ואיכותי בעיני, בקריאה נרגשת מהמיקרופון שלו אל כל המי ומי בממשל הישראלי, מנשיא המדינה ודרומה: "אנא הצילו את השידור הציבורי." טוב, אבל מה לעשות - אין דבר כזה בישראל שנקרא שידור ציבורי. בארצות נאורות יש, והוא ממלא תפקיד חשוב בתקשורת המקומית. בישראל, לדאבון הלב, אין. מאז מלחמתו של בן גוריון בשידורי הצבע והמצאת "המחיקון" בידי השידור הציבורי הישראלי - והמצאתו הנגדית של הציבור הישראלי - ה"אנטי-מחיקון", גווע לאטו מה שיכול היה להיות השידור הציבורי והוא איננו זה שני עשורים לפחות. נכון, עדיין אונסים את הישראלים לשלם "אגרת רשות השידור" תמורת לא כלום. נכון, קול ישראל וערוץ אחד עדיין באוויר, נאנחים תחת מעמסת 1800 עובדים, שאפשר להחליפם ב-300 מקצועיים, יעילים ובעלי ציוד מודרני שברשות השידור לא שמעו עליו. אבל הציבור הרחב לא מקבל כל תמורה מאלף ושמונה מאות בעלי המשכורות הממשלתיות הנ"ל. הציבור שומע מהם פעם או פעמיים בשנה, כשיש אירועי ספורט עולמיים וזכויות השידור שלהם בידי הדינוזאור העתיק שנקרא רשות השידור. ואז אותם 1800 עובדים מיותרים פותחים בשביתה ומחשיכים את המסך היחיד בישראל הרשאי לשדר את אולימפיאדת החורף שהחלה לפני שלשה ימים. והישראלים הרגילים להתנהלותם הנלוזה של כל עובדי רשות השידור מחפשים חלופות ורואים את האולימפיאדה באנגלית או צרפתית. גם כשבאופן יוצא מן הכלל הערוץ הראשון משדר אירוע ספורט עולמי כלשהו, הוא עושה זאת בחוסר יעילות קיצוני, בוחר בשידורים שלא מעניינים את הרוב, כי אי-שם באיזו תחרות זניחה מזדנב לו ספורטאי ישראלי באחד המקומות האחרונים. גם אז השידורים מותאמים לגחמותיהם של עריצי ערוץ 1: הטכנאים. משדרים בשידורים חוזרים מה שכולם ראו בתחנות זרות בשידורים ישירים; קוטעים את הרגעים המעניינים ביותר כדי לשדר חסויות: שקופיות אנאכרוניסטיות ששדר מקריא מה שכתוב עליהן. בערוצים המסחריים, אלה נקראות פרסומות. אבל בערוצים המסחריים לא מתעללים בצופים כפי שעובדי ערוץ 1 נהנים לעשות. בערוצים המסחריים יש גם מעט הגיון. 

השידור הציבורי, עצמאי, יעיל ובלתי תלוי - לצד בית משפט עליון שהציבור מאמין בו, הם שני המגנים החשובים על הדמוקרטיה בישראל. בינתיים קיים כאן בית המשפט העליון בלבד וגם בו פוליטיקאים קומבינטורים מבקשים לפגוע. על כן חשוב שישראל תבנה לעצמה שידור ציבורי בלתי תלוי, מקצועי ויעיל. בניה כזו לא יכולה להסתמך על הביצה הביורוקרטית הנקראת רשות השידור. יש לשלם פיצויים לכל 1800 "העובדים" (עלינו) ולבנות מחדש צוות עיתונאי וטכני יעיל. אבל זו משימה לממשלה רצינית, שאינה זמינה כרגע לישראל.