האמת... אני מודה.. דברים חדשים קצת מפחידים אותי... אבל זה מפתה. תמיד רציתי לכתוב ספר.. או להצליח בחיבור טוב.. אז מצאתי את ההזדמנות שלי...בהמלצת משהי שאני מעריך.. וחוץ מזה כולכם הייתם פעם חדשים כאן..  אז הנה הנסיון שלי..

ומה לי יש להוסיף לעולם הבלוגים?? אני הולך להוציא שלדים, לחשוף ולספר על דברים חסויים.. (נשמע מפחיד.. ומעניין כאחד). לא.. זה לא על סודות מדינה.. רק על סודות הקליניקה והוטרינריה.. והתענוגות שכל וטרינר עובר מפעם לפעם..תאמינו או לא אבל כל וטרינר עובר אותם.  מאין ספר זיכרונות כללי שאני מתעצל לרשום. - הדמויות אמיתיות השמות לא.

אז הנה שלד אחד שעומד לי על הלשון הרבה זמן.. ואם זה ילך אולי אוציא עוד..לא מבטיח..

מעשה בכלב אחד קטן, מן ארס מעורב מצוי, כזה שאתה לא בדיוק יודע מה גזעו וטיבו.. אבל כל אחד ראה כזה פעם.. מן מושבניקקיבוצניק כזה.. שהולך בבוקר לשוטט לו, להריח פרחים, ולהתגרות בכלבים הגדולים של השכנים שקשורים חזק בד"כ.. וחוזר לו בערב לחטוף מזון מידי מאכיליו הנאמנים... משרתיו החסודים, אולי לתפוס תנומה קלה.. ופינוק פה ושם..

כמו שכבר הוזכר יום אחד.. או למעשה לילה אחד החליט אותו מיודעינו לצאת לשוטט ברחבי המושב.. ולהתגרות בחבר'ה. רק מה?? הוא לא לקח 2 דברים בחשבון. 1. הכלב הגדול של השכנים לא קשור בלילה.. 2. השעה 2 בלילה וצריך להעיר את הוטרינר..

כפי שהדמיון מפליג הרחק.. עשה בו שפטים, ניסים ונפלאות הגדול.. והקטן מה.. הגיע ב2 בלילה לעבדכם הנאמן, שטרם הספיק לנער את קרומי השינה מעיניו.

אז כמובן, שהארס הקטן, לפני שהספיק לישון על שולחן הניתוחים, הספיק גם להראות לי גם כמה הוא כועס ומפחד כאחד, ממה ששכנו יצר לו, ונתן לי את מה שהתכוון לתת לחברו הטוב - מעצב הגוף. אז תפרתי, שיחזרתי, פתחתי , סגרתי ואינטיבקתי. והנה ארס קטן שלם ללא כל דפורמציה קשיחה, מלבד צלקת ארוכה לאורך הגוף. כמובן שנשאר להתאוששות בלילה. ובבוקר עבדכם הנאמן מגיע לכלובו, ורואה כי שפוף ושפוך הוא.. מה נמלא ליבו רחמים ועניו דמעות (של עבדכם כמובן), לנוכח כלבלב קטן.. וחסר ישע.... נפל הפור.. והוחלט לתת לו שיכוך כאבים..

רק מה ארס.. תמיד נשאר ארס.. (יסלחו לי אלה שמחשיבים את עצמם כאלו.. למרות שלא נראה לי שיש משהו בעולם שאומר על עצמו- אני ארס), הנ"ל ניצל את ההזדמנות שנגלתה לעיניו.. הזכיר לי מה שנשאר כפצע סגור מאתמול בלילה.. נגס בי כל עוד נשמתו בו.. וברח..

נכון.. הייתי צריך לסגור את הדלת.. אבל לא סגרתי.. בגלל זה זה שלד שלי..

אז הנ"ל ברח.. ואנכי בעקבותיו.. עם סנדלים.. מכנסי ג'ינס וחולצה.. שלימים תהפוך לסמרטוט, וכל זה בחום יולי אוגוסט.. אתם רק יכולים לשאר את קובץ הקללות שהעלתי מן האוב באותו רגע.

שבו בעצמכם תמונה.. של אחד מזיע רץ וצורח.. ולפניו כלב ארס קטן..שמדי פעם מעיף מבט לאחור בבוז.. וממשיך..(בטוח משהו קרא לניידת).

אז כמובן שלא תפסתי אותו..וכמובן שהודעתי לבעלים.. וכמובן שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. 

רק מה.. רצה האלוהים לגמול לי חסדו.. ובאותו יום בערב לקוחות נוספים של המרפאה טיילו להנאתם בים.. ומה רואות עיניהם??? כלב קטן שוכב לו מתחת סככה ומסתכל על העוברים והשבים.. האמת זה לא היה ממש ככה.. הוא היה על כיוון אחד.. של אור בקצה וכו'. (אבל סתם ליפות את התמונה)..

מיותר לציין מה קרה איתו שהגיע שוב.. אבל בואו נגיד שהכלוב של חניבעל לקטר משתיקת הכבשים... גרם לשתיקת הארסים..

מה מוסר השכל?? בכל מקום שנסגרת דלת.. אפשר לפתוח חלון. 

דרך אגב הוא חי בריא ושלם בסוף.. אבל אני לא בטוח שיחזור להיות מטופל שלי.