כולם יודעים.

אבל מה מעיק על משפחה חילונית למהדרין שאחד מבניה חוזר בתשובה?

משפחה חילונית למהדרין שמחוברת בעבותות אהבה לשורשיה היהודיים.

משפחה חילונית למהדרין ששומרת וחוגגת בשמחה את כל החגים היהודיים ויודעת את משמעותם.

משפחה חילונית למהדרין שארון הספרים שלה מגוון ומכיל בנוסף לספרות מקור ישראלית גם הסטוריה יהודית לדורותיה ופילוסופיה יהודית.

משפחה חילונית למהדרין ששומעת ביום שישי אחר הצהריים פרקי חזנות.

משפחה שחשבה שהפלורליזם מספק את כולם, כל חברי המשפחה, ופתאום הסתבר לה שזה לא מספיק, שאחד מבניה רוצה יותר.

ואנחנו אנשי העולם הגדול.

אנחנו לא מקובעים, לא צרי מחשבה, רחבי אופקים.

אנחנו פותחים את שולחן השבת לויכוחים ונזהרים מכל נימת שיפוטיות, אנחנו קוראים ומנמקים ונזהרים מלהטיח סיסמאות חבוטות לחלל האויר, אנחנו מקפידים לשמור על תרבות הויכוח ותרבות השיח.

ומשבוע לשבוע אנחנו מגלים משהו מוזר ומדהים ומכעיס ומעליב כמעט באותה מידה.

אנחנו מגלים שבעודנו מתהדרים בנוצות הפתיחות והפלורליזם - אנחנו מקצינים.

אנחנו מגלים שבעודנו מתאמצים למצוא המון מילים יפות להסביר לעצמנו את התהליך שעובר עלינו - אנחנו מאבדים את הסבלנות ובעיקר את הסובלנות.

אנחנו מגלים שבעודנו מתהדרים ביכולתנו להדגיש את המכנה המשותף - אנחנו בעיקר מחפשים היכן לנגח ולהראות ש"שלנו ארוך יותר ושווה יותר".

אנחנו כועסים כי אנחנו מוצאים את עצמנו בפינת השאלה הכי מטומטמת בעולם שהיא - איפה טעינו.

ומכיוון שאנחנו הכי לא אוהבים לטעות אנחנו חובטים במימסד הדתי שהשים עצמו להיות נציגו של אלוהים עלי אדמות.

אנחנו אומרים שאנחנו לא צריכים נציגים לאלוהים.

כי אלוהים שלנו הוא כמונו.

פלורליסט.

לא מתעניין מה מונח בצלחות שלנו.

לא אכפת לו שאנחנו רואים טלויזיה בשבת.

ממש לא מזיז לו אם אנחנו נוסעים בשבת לים או אוכלים חומוס באבו גוש.

אלוהים שלנו רואה את התמונה הגדולה.

ואולי אנחנו מסרבים לראות את הפרטים הקטנים.

ובעיקר אנחנו כועסים על כך שליקר ביותר לנו מציגים אלטרנטיבה ואומרים לו שיש לנו תחליף.

ואנחנו עצובים כי אנחנו מרגישים שאנחנו חצויים, נחלקים, ולא יכולים לעשות כלום כדי למנוע את זה.