כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עין ירוקה מחייכת

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    אהבות משונות-א (Sound of Freedom)

    7 תגובות   יום שלישי, 16/2/10, 20:21

     

    לעתים נדמה לנו כי התאהבות היא אשלייה בלתי נמנעת.

    לעתים ידמה כי היא אשלייה ותו לא, חזיון תעתועים שהוחדר אל גופינו כמו סם ממכר, הגורם לנו לעשות דברים שמעולם לא חשבנו שנעשה,ולעתים ידמה כי היא רק בלתי נמנעת.

    ואהבה תדמה לנו כזו הכוללת את כל מה שמעבר לכך. גם אם לא נדע להגדירה במילים תמיד נוכל לנסות ולהבין אותה, לחוש אותה כך, כמו שהיא.

    אך הגבול המפריד בין השתיים תמיד יוותר עלום עבורנו, ולא ברור.

    הכרתי אותה לפני כמעט שנה, בפאב- מועדון, לא רחוק מן הים, אליו מגיעים כל אנשי הבדידות ונשות הכמיהה, בחיפושם אחר קירבה, לעתים אחר מגע, בין אם גם אלו טבולים באשלייה, ובין אם לא.

    אני, בלכתי מדי פעם אל מקומות מעין אלו מחפש זאת מן הסתם כמו כולם, גם אם אכחיש זאת בעיני עצמי, אך מעבר לכך מצאתי את עצמי, ברבות הזמן, מחפש באותם מקומות אפלוליים איזו הוויה מסוימת, של שחרור ופריצה מן הגבולות המוכרים.

    השחרור שבריקוד, ריקוד חושני, ממכר, משתלט, מתגרה, אופף אותי בצליליו, במקצביו, עוטף אותי בתחושות של התרגשות ושיכחה, ממלא אותי בתודעה אחרת, בלתי מושגת בחיים היומיומיים.

    פעם אחת מישהו ניגש אליי ושואל במלוא הרצינות האם לקחתי משהו. כשאני משיב בשלילה הוא שב ושואל, באותה נימה רצינית- "אז איך אתה מצליח לרקוד ככה?" ואני משיב בחיוך שפשוט יש לתת למוסיקה לחדור. 

     

    You better lose yourself in the music, the moment
    You own it, you better never let it go

    Eminem

    ללא אלכוהול, אך לרוב בבגדים צמודים ומבליטים, לעתים נעזר בשרפרפי הישיבה, לעתים אפילו על מוטות הברזל היוצאות מתוך הדלפק.

    עם הזמן לומד להפוך את התנועות לבטוחות בעצמן, טבעיות וחופשיות.

    Bob sinclar,Rihanna,Soulja Boy,Pussycat Dolls,Evanescenes,Danzel,Lasgo and all the other gods of the night people

     

    בדרך כלל ארקוד לבדי אך לא מעט פעמים  יש כאלו הניגשות אליי, רוקדות בצמידות, ולעתים אף מרשה לעצמי לרדת תוך ריקוד אל רגליה של אותה אחת, בחיוך שובב ועיניים מתגרות.

    לעתים זו תהיה בחורה, לעתים אפילו שתיים,אחת נצמדת מאחור ואחת מלפנים, לעתים אישה בוגרת וחייכנית שבאה עם חברה.

    וישנן גם את אלו שאינן ניגשות אך מסתכלות, מביטות אליי ומחייכות ואני מחזיר בחיוך שובב ונבוך. וגם את אלו שניגשות ומדברות, יוזמות שיחה.

    Do you know what you started
    I just came here to party
    But now we`re rockin on the dancefloor
    Acting naughty
    Your hands around my waist
    Just let the music play
    We`re hand in hand
    Chest to chest
    And now we`re face to face

    Rihanna

     בחורה אמריקאית ניגשת ושואלת האם אני עובד כחשפן ואני משיב לה בחיוך שאני בעצם מורה ושאם התלמידים שלי היו רואים אותי כאן אז יתכן וזה יהיה יומי האחרון ככזה, והיא פורצת בצחוק מתגלגל...

    ופעם הייתה מישהי שביקשה ממני רשות לגעת בגופי בעת שרקדתי מולה. חששה לעשות זאת ללא רשות כיוון שסברה שאיני אוהב מגע נשים...

       ולפעמים אלו גברים המבקשים לרקוד או לשוחח.

    בזכותו של הריקוד הכרתי לא מעט אנשים, חלקם הפכו למעין מכרים קבועים. אנשי שנות האפס, המבקשים מפלט לכמה שעות מהמציאות האוחזת בם, מבקשים לצלול אל תוך ההתענגות שבשמחה הילדותית הזו, אל תוך השיכחה של עולם המשקה והצלילים.

    אנשים חביבים, נחמדים, צמאים לשיחה וחיוך. בינם גם מחנכת מבוגרת הבאה בקביעות ורוקדת כאחת הצעירות. הצורך הזה שבפריצת הגבולות המוכרים, בשבירת ההסכמים החברתיים, הוא צורך כל כך מוכר ואנושי.

    אפילו התיידדתי עם צעירה לסבית שפתחה את ליבה ואף פרצה בבכי לאחר שסיפרה על אהבה שנגמרה והקשר ביננו נשמר גם מחוץ לגבולות הלילה.

    כאן בממלכת הלילה, אין זה משנה מהו מעמדך החברתי. כאן כולם שווים זה לזה, כולם יכולים לשוחח אלו עם אלו, לשמוח זה עם זה.

    לסביות, מנהלי חברה מאופקים, בחורי דראג, מורות,תיירים,שחורים ולבנים, פיליפיניות,ברמנים,צעירים לוהטים, צעירות פרובוקטיביות,נשים מבוגרות ובודדות, כולם שותפים לעליצות המתפרצת הזו, לתשוקה הכמו רגעית הזו לחום ומגע, למבט וחיוך.

     

    Everybody`s free

    This is the sound of freedom...

    Bob Sinclar

     

    אך כל זה הנו רק הקדמה לדבר עליו התחלתי לספר בתחילה. כי הדבר עליו התכוונתי לספר לא היה על ההוויה הזו אלא על אחת אחרת לחלוטין. אחת שתמשך קרוב לשנה ולמעשה תסתיים באותו המקום בו החלה.אחת שתפיסת עצם קיומה תבוא, כמו בהוויות מעין אלו, רק לאחר שהיא עצמה כבר תחדל מלהתקיים.

    הוויה של אישה, אישה פשוטה,אישה בודדה, אישה שקטה ומופנמת, שעזבה את משפחתה וכל המוכר לה והגיעה לכאן לגמרי לבדה, אישה המתגוררת בדירה קטנה קרוב לים ומאכילה את חתולי הרחוב, אישה שכאילו ויצרתי מזה זמנים רבים לפני בהזיותי וכעת קרמה עור ומבט ורוח. 

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/2/10 11:51:

      אין כמו ריקוד טוב בכדי לשחרר את הכל

      לתת לאויר לחדור אל תוך העור , בתנועה , במוזיקה , בהדים שעולים מקרשי הריצפה

       

      טוב , עוברת לפרק הבא עכשיו

      איזה כייף שיש המשך

        16/2/10 22:53:

      צטט: ניסה 2010-02-16 21:52:43

      מחכה להמשך.

      נעים להכיר.

       

      תודה רבה, נעים גם לי...  :)

       

      המשך בוא יבוא בקרוב...

        16/2/10 21:52:

      מחכה להמשך.

      נעים להכיר.

        16/2/10 21:05:

      צטט: איידהו 2010-02-16 21:01:37

      צטט: Rachel~ 2010-02-16 20:54:14

      לא כל כך התחברתי לקטע של הריקודים כנראה מפאת גילי המופלג, אבל זה לא מוריד כהוא זה מהכישרון שיש לך לתאר סיטואציות.

      מחכה להמשך :)

       

       

      האמת היא שגם אני כבר לא כ"כ מתחבר לזה- לכן כתבתי כי מדובר בהוויה שככל הנראה כבר חלפה לה...

       

       

      ודווקא באותו מועדון המתואר בסיפור (ג'ויס בר באלנבי) הקהל מורכב מדי הרבה אנשים,נשים וזוגות שכבר אינם כ"כ צעירים (בטח לא בהשוואה למועדונים הסמוכים שקהל היעד שלהם הנו בסביבות 20+) וזה בדיוק מה שהופך את המועדון המסוים הזה לכל כך מיוחד באווירה שלו.... 

       

      יכול להיות שזה מיוחד ובכל זאת זוגות מבוגרים קרי 40 פלוס רוקדים במועדונים נראים לי ואין לי הסבר לזה, פתטיים.

       אבל זאת אני :))

      אני מכסימום יכולה לשבת עם ערב רב של אנשים בערב שירה בציבור,הטיש הגדול או גבי ברלין

        16/2/10 21:01:

      צטט: Rachel~ 2010-02-16 20:54:14

      לא כל כך התחברתי לקטע של הריקודים כנראה מפאת גילי המופלג, אבל זה לא מוריד כהוא זה מהכישרון שיש לך לתאר סיטואציות.

      מחכה להמשך :)

       

       

      האמת היא שגם אני כבר לא כ"כ מתחבר לזה- לכן כתבתי כי מדובר בהוויה שככל הנראה כבר חלפה לה...

       

       

      ודווקא באותו מועדון המתואר בסיפור (ג'ויס בר באלנבי) הקהל מורכב מדי הרבה אנשים,נשים וזוגות שכבר אינם כ"כ צעירים (בטח לא בהשוואה למועדונים הסמוכים שקהל היעד שלהם הנו בסביבות 20+) וזה בדיוק מה שהופך את המועדון המסוים הזה לכל כך מיוחד באווירה שלו.... 

        16/2/10 20:54:

      לא כל כך התחברתי לקטע של הריקודים כנראה מפאת גילי המופלג, אבל זה לא מוריד כהוא זה מהכישרון שיש לך לתאר סיטואציות.

      מחכה להמשך :)

        16/2/10 20:36:

      זהו החלק הראשון בסיפור- אהבות משונות.

       

      הסיפור נכתב כאמור בשנת 2008 ומתאר תקופה והוויה שככל הנראה כבר חלפו להן...

       

      לחיצה על השמות בצבע של כל אחד מהזמרים/מבצעים המוזכרים ברשומה תוביל אל הביצועים ביו-טיוב.  כדאי להאזין (ביחוד לשיר החזק של אמינם)

       

      נ.ב- עריכת הפוסטים בדה-מארקר מוציאה את המיץ וממש מעוררת געגועים לבלוגים של תפוז...