לעתים נדמה לנו כי התאהבות היא אשלייה בלתי נמנעת. לעתים ידמה כי היא אשלייה ותו לא, חזיון תעתועים שהוחדר אל גופינו כמו סם ממכר, הגורם לנו לעשות דברים שמעולם לא חשבנו שנעשה,ולעתים ידמה כי היא רק בלתי נמנעת. ואהבה תדמה לנו כזו הכוללת את כל מה שמעבר לכך. גם אם לא נדע להגדירה במילים תמיד נוכל לנסות ולהבין אותה, לחוש אותה כך, כמו שהיא. אך הגבול המפריד בין השתיים תמיד יוותר עלום עבורנו, ולא ברור.
הכרתי אותה לפני כמעט שנה, בפאב- מועדון, לא רחוק מן הים, אליו מגיעים כל אנשי הבדידות ונשות הכמיהה, בחיפושם אחר קירבה, לעתים אחר מגע, בין אם גם אלו טבולים באשלייה, ובין אם לא. אני, בלכתי מדי פעם אל מקומות מעין אלו מחפש זאת מן הסתם כמו כולם, גם אם אכחיש זאת בעיני עצמי, אך מעבר לכך מצאתי את עצמי, ברבות הזמן, מחפש באותם מקומות אפלוליים איזו הוויה מסוימת, של שחרור ופריצה מן הגבולות המוכרים. השחרור שבריקוד, ריקוד חושני, ממכר, משתלט, מתגרה, אופף אותי בצליליו, במקצביו, עוטף אותי בתחושות של התרגשות ושיכחה, ממלא אותי בתודעה אחרת, בלתי מושגת בחיים היומיומיים. פעם אחת מישהו ניגש אליי ושואל במלוא הרצינות האם לקחתי משהו. כשאני משיב בשלילה הוא שב ושואל, באותה נימה רצינית- "אז איך אתה מצליח לרקוד ככה?" ואני משיב בחיוך שפשוט יש לתת למוסיקה לחדור.
You better lose yourself in the music, the moment
ללא אלכוהול, אך לרוב בבגדים צמודים ומבליטים, לעתים נעזר בשרפרפי הישיבה, לעתים אפילו על מוטות הברזל היוצאות מתוך הדלפק. עם הזמן לומד להפוך את התנועות לבטוחות בעצמן, טבעיות וחופשיות.
Bob sinclar,Rihanna,Soulja Boy,Pussycat Dolls,Evanescenes,Danzel,Lasgo and all the other gods of the night people
בדרך כלל ארקוד לבדי אך לא מעט פעמים יש כאלו הניגשות אליי, רוקדות בצמידות, ולעתים אף מרשה לעצמי לרדת תוך ריקוד אל רגליה של אותה אחת, בחיוך שובב ועיניים מתגרות. לעתים זו תהיה בחורה, לעתים אפילו שתיים,אחת נצמדת מאחור ואחת מלפנים, לעתים אישה בוגרת וחייכנית שבאה עם חברה. וישנן גם את אלו שאינן ניגשות אך מסתכלות, מביטות אליי ומחייכות ואני מחזיר בחיוך שובב ונבוך. וגם את אלו שניגשות ומדברות, יוזמות שיחה.
Do you know what you started
בחורה אמריקאית ניגשת ושואלת האם אני עובד כחשפן ואני משיב לה בחיוך שאני בעצם מורה ושאם התלמידים שלי היו רואים אותי כאן אז יתכן וזה יהיה יומי האחרון ככזה, והיא פורצת בצחוק מתגלגל... ופעם הייתה מישהי שביקשה ממני רשות לגעת בגופי בעת שרקדתי מולה. חששה לעשות זאת ללא רשות כיוון שסברה שאיני אוהב מגע נשים... ולפעמים אלו גברים המבקשים לרקוד או לשוחח. בזכותו של הריקוד הכרתי לא מעט אנשים, חלקם הפכו למעין מכרים קבועים. אנשי שנות האפס, המבקשים מפלט לכמה שעות מהמציאות האוחזת בם, מבקשים לצלול אל תוך ההתענגות שבשמחה הילדותית הזו, אל תוך השיכחה של עולם המשקה והצלילים. אנשים חביבים, נחמדים, צמאים לשיחה וחיוך. בינם גם מחנכת מבוגרת הבאה בקביעות ורוקדת כאחת הצעירות. הצורך הזה שבפריצת הגבולות המוכרים, בשבירת ההסכמים החברתיים, הוא צורך כל כך מוכר ואנושי. אפילו התיידדתי עם צעירה לסבית שפתחה את ליבה ואף פרצה בבכי לאחר שסיפרה על אהבה שנגמרה והקשר ביננו נשמר גם מחוץ לגבולות הלילה. כאן בממלכת הלילה, אין זה משנה מהו מעמדך החברתי. כאן כולם שווים זה לזה, כולם יכולים לשוחח אלו עם אלו, לשמוח זה עם זה. לסביות, מנהלי חברה מאופקים, בחורי דראג, מורות,תיירים,שחורים ולבנים, פיליפיניות,ברמנים,צעירים לוהטים, צעירות פרובוקטיביות,נשים מבוגרות ובודדות, כולם שותפים לעליצות המתפרצת הזו, לתשוקה הכמו רגעית הזו לחום ומגע, למבט וחיוך.
Everybody`s free This is the sound of freedom...
אך כל זה הנו רק הקדמה לדבר עליו התחלתי לספר בתחילה. כי הדבר עליו התכוונתי לספר לא היה על ההוויה הזו אלא על אחת אחרת לחלוטין. אחת שתמשך קרוב לשנה ולמעשה תסתיים באותו המקום בו החלה.אחת שתפיסת עצם קיומה תבוא, כמו בהוויות מעין אלו, רק לאחר שהיא עצמה כבר תחדל מלהתקיים. הוויה של אישה, אישה פשוטה,אישה בודדה, אישה שקטה ומופנמת, שעזבה את משפחתה וכל המוכר לה והגיעה לכאן לגמרי לבדה, אישה המתגוררת בדירה קטנה קרוב לים ומאכילה את חתולי הרחוב, אישה שכאילו ויצרתי מזה זמנים רבים לפני בהזיותי וכעת קרמה עור ומבט ורוח.
|