כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    לראות את השקופים

    77 תגובות   יום שלישי, 16/2/10, 20:26

    לראות את  "השקופים"

     

     

    אנשים, מטבע הדברים לא נוח להם לראות דברים שאינם נעימים, קשים, שדורשים העמקה, חשיבה, עשייה - זה טבעו של המין האנושי כולו, גם שלי... 

     

    אלה מתוכנו שבחרו לנסות ולפעול בצורה זו או אחרת, בהתנדבות, למען הקהילה או לקידום מטרה חשובה, מעוררים בי כולם הערכה. 

    גם אם זה לא בהתאם לדיעות או העדפות שלי, זה אינו משנה.

    כל מי שפועל למען מישהו אחר, למען נזקק, למען האחר, במיוחד כשזה למען אחד מה"שקופים", ראוי להערכה כפליים, דווקא משום שהם בסוף סולם העדיפויות של הכל, רשויות וציבור כאחת. 

     

    מעולם לא שאלתי פעיל זכויות אדם למשל למה הוא לא פועל למען מישהו משלנו, או שבהתאם  לדעות שלי, או למי שהולך לפעול במסגרת בית כנסת לחלק משלוח מנות לפורים לנזקקים למה לא מחלק גם לאחרים, או פעיל זכויות בע"ח למה אינו פועל כך ולא אחרת, לפי מה שנראה לי יעיל יותר למשל. 

     

     

    לפעמים אנשים ברחוב רואים אותי מאכילה וודואגת לחתולי פ"ז (פח זבל, חופשיים, רחוב) ומפטירים משהו בסגנון :  "אין לך כבר מה לעשות? בואי לעשות אצלי ספונגה"....  

     

    בעיני זה לא ראוי בכלל להתייחסות ולמענה, אין טעם, מפני שאני יודעת שהם אינם רואים את העולם ואת הדברים בעיניים שלי, עבורם - רבים על הכדור הזה "שקופים", הם רואים בעיניים של רווח אישי, אינטרס, או שיקול כלכלי. 

     

     

    כשקראתי את הפוסט של חברתי מהקפה   טובה שלמוני (Jes_ie)  דלת לתקווה מצאתי את עצמי חושבת על "שקופים" נוספים, אחרים (לא כלב שהתעללו בו עד מוות ללא עונש, ללא דין ודיין, לא חתול רחוב מזה רעב ומעורר רחמים), שקופים, שפעמים רבות, בינינו, גם אני מתרחקת מהם - אולי מחשש שעקב מצבם הם בלתי צפויים. 

     

    כוונתי לשקופים של התחנה המרכזית הישנה, זונות, נרקומנים, האנשים ללא תקווה.  

     

    קראתי, ופיסקה אחת מסוימת נגעה בי במיוחד. הבנתי, שבמקרה זה, אפילו שלגבי מעולם לא הם ולא אף יצור חי אחר לא היו שקופים, ראיתי אותם, וכשיכולתי עזרתי, בכל זאת, משהו ביחס שלי אליהם היה יותר ממקום שיפוטי וראוי היה שלא יבוא מגישה כזו אלא יותר מחמלה. 

     

    למשל:  כשאני רואה חסר בית או נרקומן המבקש נדבה אינני נותנת כסף, הרי כולנו יודעים לאן זה ילך, לפעמים אני כן קונה אוכל ושתייה.  

     

    במקרה כזה אני יוצאת מגישה שיפוטית של האשמה, ולא חמלה בהנחה שהייתה לאדם זה  ברירה, שהביא עצמו למצבו.  כי לאדם תמיד יש ברירה. 

     

     

    בפוסט של טובה בפסקה כאן  (ציטוט): 

     

     "ובתוך כל הלכלוך והייאוש הזה ישנו מצאתי יחיד המקדיש את חייו לנסיון לעזור לזונות במתחם התחנה הישנה, זהו דייב פיקוויט, שהקים מקלט למען הזונות, מקום שבו הן יכולות להתקלח, להניח את הראש על כרית, לאכול ארוחה חמה, פשוט לשכוח לזמן קצר שאול את מלחמת ההישרדות היומית שלהן. המקלט הזה נקרא "דלת לתקווה", וכשמו כן הוא. זה המקום היחיד שבו יכולות הזונות לקבל קצת אהבה, וחום, מנוחה ממלחמת החיים האבודה, אולי באמת שביב קצת תקווה. (http://www.thedoorofhope.net/). "

     

     

    במיוחד בקטע זה הבנתי שישנו אדם מיוחד במינו, שם, בגיהינום של סוף הכבוד העצמי, של האין תקווה, של התחנה המרכזית הישנה, ובמקומות דומים, של האנשים "השקופים" שמנסה באמת לעזור להם, ועושה זאת עם גישה שונה לגמרי, ללא גישה שיפוטית, פשוט עוזר במה שצריך, שיכול, ואפשר - ומכל הלב.  

     

     

    אף יצור חי אסור שיהיה "שקוף" לאף אחד מאתנו, בין אם אנו חושבים שצודק או לא, בין אם זה אדם שהגיע לשפל המדרגה באשמתו או לא, בין אם זה חסר בית, או חתול רחוב קשה יום. 

    בחברה מתוקנת הומאנית רואים את כולם. נכון, לא תמיד אפשר לעזור, לא לכולם, אך להיות שקוף בעודך בחיים זה נורא.  

     

     

    אנא תנו לו לאיש המיוחד הזה רוח גבית, ראו מה אפשר לעזור לו - לעזור להם "לשקופים". 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (77)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/2/10 18:01:


      לפעמים כשאני מאכילה את להקת הרחוב שלי אני רוצה להיות שקופה...

      אבל לרוב, אני כל כך גאה במה שאני עושה שאני פשוט שמה ז... פס על כל נועצי העיניים.

      מאוד חשוב מה שאת כותבת כאן

      הגעתי אליך דרך השרקרק 

      ואני גם מבקשת שתקראי אצלי את הדברים על סין 

      תודה

      הנה הלינק ברשותך

        20/2/10 09:09:

      לצערנו הרב בחיים האלה שלנו

      יש כל כך הרבה" שקופים "

      מי על שתים ומי על ארבע

      אך יש הרבה אשר מנסים

      לעשות טיפ טיפה בכדי

      שהחיים שלהם יהיו

      קצת יותר טובים

      קצת יותר יפים

      שאולי בנשמה

      יוכלו לחייך.

       

      בזכותך ובזכות אותם אנשים

      אחרים, אשר עושים כל כך 

      מעט אבל כל כך הרבה 

      לכל אותם" יצורים."

      אנו יכולים לנשום

      לרווחה , לחייך

      כי יש מישהו

      אחר שחושב

      שעושה למען..........

        19/2/10 15:51:

      אין סוף לאיכפתיות,

       לאהבה,,,
      את נפלאה והמון נקודות זכות לך בחמלה ובנתינה שלך.....

        19/2/10 09:37:
      מבט, חיוך, בוקר טוב - אני רואה אותך.
        19/2/10 09:22:
      בדרך כלל אנשים אטומים רואים שקוף.מעריך מאוד את האכפתיות שלך כלפי האחר.
        19/2/10 09:02:

      פוסט מרגש ואמיתי.

      חבל שבמציאות מעט מאוד ניתן לשנות, ורוב השקופים ישארו כאלו.

      לך *

      שבת שלום.

        19/2/10 00:18:

      כמה שאת רגישה..

      ואת מרגשת אותי ברגישותך.

      כולם ממכריי אומרים שכל העולם על כתפיי גם כאשר אני רואה דברי עוול שנעשים שלא בארצנו. אני מזדהה עם השקופים אותם ציינת...

      הייתי רוצה לעזור לכולם..בינתיים אני מצליחה לעשות זאת עם בעלי חיים ועם חברים שזקוקים לעזרתי..או מכרים שאני בקושי מכירה...

      מלווה כספים ללא ידיעתו של בעלי שלבסוף הופכים למענקים.

      * תבורכי.


       

        18/2/10 22:45:


      בונבוניטה -

      מקסים

      תודה

        18/2/10 20:40:

      צטט: ליריתוש 2010-02-18 13:06:53

      בונבונייטה,

      התודה הגדולה היא לך ולטובה גם כן, שאתן מראות לנו, את אותו עולם שאנו נוטים לשכוח בתוך עולמנו, המוגן יחסית לשלהם. אתן שתיכן משהו מיוחד במינו בחמלה האנושית שבכן, ואת - גם בכנות האישית שעולה מן המלים המרגשות. סופ"ש נעים ותחזקנה ידי שתיכן.

       

       

        18/2/10 20:39:

      צטט: NotJustAPrettyFace 2010-02-18 11:19:33

      כל פעם שאני בטוחה שנגמרו האנשים הטובים בעולם את כותבת עוד פוסט ומכניסה בי עוד תקווה ופרופורציה.

      שמעתי על האדם היקר הזה, שדואג לזונות,  וזה אכן הנגע לליבי, אמן שירבו אנשים כמותך וכמותו.

      תודה,

      אם את רוצה את יכולה להפיץ את המסר, כדי שמהידע אודותיו יגיע לעוד אנשים

      זה האתר לינק ישיר

       

      http://www.thedoorofhope.net/

       

       

        18/2/10 20:34:

      צטט: elasa 2010-02-18 09:48:32

      מאוד הזדהתי איתך לגבי החשיבות של עזרה לאלו שבתחתית סולם העדיפויות החלשים שלא נהנים מלובי פופוליסטי כמו עמותה מתוקשרת

      כן, נכון.

      והכי קטע זה הלוביזם שעושות חברות ותאגידי ענק גדולים כשהם "עושים משהו". הם דואגים היטב לעשות מזה המון רעש כאילו הם פועלים למען הקהילה, כאילו יש להם אג'נדה ירוקה....

      מי שבאמת פועל ומכל הלב עושה זאת זמן רב, ללא פרסום, ללא לוביזם, אין לו זמן לזה.

        18/2/10 20:32:

      צטט: השרקרק 2010-02-18 08:51:30

      תודה.

       

       

        18/2/10 20:30:

      צטט: חיים ברליאה 2010-02-18 06:11:18

      בונבונייטה היקרה

      נושא חשוב ומסר חשוב. הגישה לאנשים השקופים היא תולדה של חברה שההומניות מתרחקת ממנה וזו מחלה מדבקת. כל אחד בינו לבין עצמו צריך לעשות בליבו את חשבון הנפש הזה, קודם כל למען עצמו ולמען החברה שאנו חיים בה. תבורכי. בידידות רבה חיים

      תודה רבה חיים.

      אנשים לא מבינים כמה זה קל, כמה מעט דרוש כדי לעזור לפעמים, כדי לעשות את ההבדל הענק לאחד מהשקופים.

       

       

        18/2/10 20:28:

      צטט: liopard 2010-02-18 04:09:39

      לצערי אני יודע שלא כל להיות שקוף מי שחזק מזה יכול לצאת מזה

      בהחלט לא קל, תמיד צריך וראוי לעזור ולא להתעלם ממי שחלש ממך, ולו מהסיבה הפשוטה שהחיים זה כמו גלגל...

        18/2/10 20:25:

      צטט: תות מהוד השרון 2010-02-17 23:50:40

      אפשר גם אפשר וצריך. אפשר גם לתת כוס קפה ופרוסת עוגה למנקה המדרגות. לומר שלום לכל מי שנכנס לבניין,

      לעזור לגברת הזקנה עם התיק הכבד, לנקות בשירותים ציבוריים אחרינו ואחרי אחרים... לצפות ולתת מעצמנו יותר.

      מרגישים טוב יותר אחר-כך. מניסיון. * 

       

        18/2/10 20:21:

      צטט: גגית 2010-02-17 23:03:19

      לפעמים כולנו שקופים. לא תמיד אנחנו יודעים זאת אבל ההכרה הזאת מכה בבת אחת בלי כל הודעה מוקדמת ובלי הכנה נפשית. אנחנו שקופים במקומות העבודה כי הבוסים פשוט לא רואים אותנו כבני אדם. אנחנו שקופים כשאנחנו מזדקנים כי אין בנו צורך עוד. אנחנו שקופים כשאנחנו חולים ולאנשים לא נעים להיות בחברת חולים. אנחנו שקופים כשאנחנו עניים, נכים, ניצולי שואה או סתם מאכילים חתולי חצר.

       

      לא נעים להודות אבל כמה שאת צודקת....

      כולנו שקופים לפעמים בשלבים מסוימים בחיים לאנשים מסוימים, אם בצעירותנו, בבגרותנו, זקנתנו, בעבודה, במקומות אחרים, ...

      עוד סיבה לא להתעלם ולנסות לעזור אם וכאשר יכולים לשקופים שחסרי יכולת לעזור לעצמם.

      לא ראיתי זאת במבט כזה, אבל זה נכון בעצם....


        18/2/10 20:18:

      צטט: עזרא מורד 2010-02-17 22:59:01

      לרוב, אנשים מתנדבים ועוזרים לזולתם גם כדי שיפיקו תועלת עצמית כגון : סיפוק , כבוד, הערכה או אמונה דתית שעושה המצוה לא רק מועיל לזולתו אלא גם לעצמו.  וידועה האמרה : "וצדקה תציל ממות!" יש גם מעשה חסד, להועיל למי שאינו מסוגל להועיל לך.

      בהחלט צודק. אלא שגם אם זה בשל סיבות של תועלת עצמית של למשל סיפוק אינני רואה בזאת פסול....אם שני הצדדים נהנים זה העיקר. חוץ מזה תחשוב על זה:

      אם בן אדם עושה לו טוב, לעשות לאחרים טוב, זה אומר עליו משהו מאד חיובי.

      הרי יש כאלה שחושבים רק על עצמם ולעשות טוב לאחרים לא עושה להם טוב....

       

        18/2/10 20:13:

      צטט: אנה הו 2010-02-17 22:05:54

      את מאוד יקרה לליבי, את יודעת זאת. מאחר שכבר הספקתי קצת להכיר אותך, אני יודעת שאת אדם רגיש, שיש בלבך חמלה רבה ל-Underdogs שבחברה (אני בדיוק כמוך - it takes one to know one), יהיה זה כלב/חתול שהתעללו בו, דרי רחוב וכדו'. ואת כל כך צודקת באומרך:בחברה מתוקנת הומאנית רואים את כולם בואו ונחליט שאין יותר שקופים!

      שלך,

      בידידות אמיצה, אנה

       

       

        18/2/10 20:02:


      אינני חושבת שהכרתי אי פעם מישהו עם לב כמו שלך,

      באמת,

      מאיזה חומר קורצת?

      עד כדי כך?

      אין לי מילים.

      מובטח לך מקום שם בגן עדן יקירה.

      חודש נפלא,

      שרה קונפורטי,

      www.sarakonforty.com

        18/2/10 17:25:


      כתבתי בעבר באחד הפוסטים שלי על נרקומנים בצמתים ומדוע אני כן נותנת להם מכספי, מה עדיף שיפרצו לבתים שלנו?

      בנוסף בד"כ אלה המגיעים לשולי שולי החברה כמו נרקומנים וזונות אלה אנשים שלא ממש עברו עליהם חיים קלים ומי אנחנו שנשפוט אותם על מצבם ועיסוקם?

      אני בעד כל מילה שאת כותבת ומאוד אהבתי את כותרת הפוסט!!!

      את כלבבי, לכל פוסט שלך אני מתחברת

      שיהיה סופשבוע נפלא

       

        18/2/10 17:23:


      מסתבר שיש יותר "שקופים" מהשמנים.

      אנחנו נוטים להעלים מטווח הראיה שלנו כל מה שהוא "לא נעים". בהתחלה - אנחנו מפנים את מבטינו הצידה מכל מי שעלול, חלילה, להעכיר את מצב רוחנו הטוב. בהמשך - אנחנו פשוט מסתכלים דרכו. מיומנים בשיקוף כל מה שאנחנו לא באמת מעוניינים לראות מול עינינו.

        18/2/10 14:49:

      צטט: איזמרגד 2010-02-17 21:57:45

      ריגשת אותי בפוסט ... העלית בי כל כך הרבה רגשות מעורבים , אפילו לא יודעת

      איך לבטא את עצמי. שבוע שעבר..ראיתי איש שוכב ברחוב...הסתכלתי מהחלון בקומה שנייה (במרכז העיר)...אף אחד לא ניגש..חשבתי שאנו דומים לאנשים שחולפים ליד הומלסים.בתמונות שאנו רואים בחו"ל...אבל זה כבר תפס גם אצלנו בארץ.הלב נקרע.. לכל אחד יש משפחה...יש משהו..יש לשכות רווחה... לא מבינה מה קורה עם האדישות ...

       

      מככבת ומוסיפה קצת פרחים.... שהפרחים יגיעו לכל המסכנים הללו בצורה של עזרה ממשית ומוחשית. 

      תודה רבה איזמרגד.

      זה שהרשויות לא מתפקדות זה מסתכל, אבל זו "מחלה" של הרשויות כולן. אני כאדם ברגע שאני רואה אחד מהשקופים, כל אחד שלא יהיה חושבת אם במשהו ולו קטן באותו רגע אני יכולה לעזור במשהו, או לא.

      גם פרח במקרים מסוימים, או חיוך, עוזרים ....(קראת שסיפרתי על האיש זקן הבודד בדיזינגוף סנטר והאכיל יונים?)

       

        18/2/10 14:42:

      צטט: דודי111 2010-02-17 21:03:22

      את האנשים השקופים לא רואות העיניים, אלא הלב.

      תודה

      (וחיבוק)

        18/2/10 14:34:

      צטט: אורית ע. 2010-02-17 20:53:36

      הפוסט הזה עצוב ויפה וכנה. האנשים השקופים הם אנשים כה עצובים, ואני מכירה מקרוב לא מעט מקרים, שבאת לא הייתה שם בחירה. לעתים נדירות הם מוצאים את הדלת הזו ומשם מצליחים להתרומם, אולם הם כבר במקום שאיבד אמונה בעצמם, וללא כוח מבחוץ הם לא יצליחולשנות את הכיוון. וכל עוד הם שקופים אנחנו לא מזרימים אליהם את הכוח זה. תודה.

      לכל אחד מאתנו, קורה לפעמים מצבים בחיים שגם לנו צריכים להראות את הדלת....וכי מישהו מאתנו יכול לדעת מה ילד יום? מה יהיה מחר? לא.

      אז אני בדיעה שאם יכולים עוזרים.

      מה יהיה הלאה ואם יש לזה סיכוי זה כבר לא לנו להחליט  :-)

       

        18/2/10 14:29:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-02-17 20:36:52

      יש בך רגישות לכאבו של הזולת את אשה נפלאה!

      תודה

       

        18/2/10 14:28:

      צטט: טונקס 2010-02-17 20:13:13

      אני לא יכולה להגיד את זה יותר טוב מכפי שאמר רונן, המגיב הראשון. מזדהה לגמרי
      תודה

       

        18/2/10 14:27:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-02-17 20:07:42

      אני מזמינה אותך לבית ספרי, יש שם ילדים מכל העולם פליטים, יתומי מלחמות,ילדי שגרירים, עולים חדשים, ישראלים, ילדי משת"פים, מהגרי עבודה ועוד כאלה שחיים על זהות שאולה כדי לשרוד. באלה אני נוגעת פעמיים בשבוע. מחר למשל אצטרך לנסוע עם יוהאנס בשעות בית הספר לבדיקת עיניים בתל השומר, כי אין מי שיקח אותו. המורה בבית הספר הוא בתקן של אמא,אבא או יועץ או אח בוגר. יוהאנס הוא אחד מהילדים השקופים שלנו שמצליח איך שהוא לשרוד בחברה מגוננת. כמו יוהאנס יש הרבה*תודה לרשימה חשובה

      תודה יהודית.

      כאמור כל אחד מאלה שכן עושה, מנסה לעזור כיכולתו ל"שקופים" אחרים.

      כל עוד זה מהלב, בהתנדבות, זה מבורך.

      יש למרבה הצער "שקופים" רבים בכמה תחומים....

      והלוואי והיו פחות, או לא בכלל :-)

        18/2/10 14:20:

      שקופים קיימים..

      השאלה מה אנו עושים..

      ראיתי מעשה מקסים שנעשה לנרקומן באילת..

      הוא קיבץ נדבות..

      עובר אורח אמר לו

      בוא איתי ואשלם על ארוחה מלאה עבורך..

      כסף לא תקבל..

      חשב חשב

      ואז קם והלך אחריו..

        18/2/10 13:29:

      צטט: הנריק הצייר 2010-02-17 20:06:19

      מי שמתעלל בבעלי חיים סופו שיתעלל בבני אדם ועל אותו משקל - מי שמגלה חמלה ל- פחתול יגלה חמלה לבני אדם

      כאשר נקרומן ברמזור מבקש נדבה, אני נותן לו 5 ש"ח. אני לא הפטרון שלו, לא האפוטרופוס שלו לא אבא שלו

      איני רוצה לדעת על מה הוא מוציא את כספו כאשר שליחי מוסדות צדקה או עמותות רווחה מבקשים תרומה

      אני מסרב. מסרב לממן את הנסיעות לחו"ל של יו"ר העמותה כל שקל שאני נותן לצדקה - נטו לנזקק הנזקקים אינם שקופים בשבילי המוסדות - כן

       

      תודה הנריק.  J

      אז זהו, שפעם, לפני הפוסט המוזכר של חברתנו גם אני לעולם לא נתתי לקבצן, שיכור, מסומם, או חסר בית כסף, ניסיתי לעזור במזון או במשהו אחר, אך לא כסף. כעת אני מבינה שזה נבע אולי גם מגישה שיפוטית ופחות מחמלה, אז מהיום כמוך, כשארגיש שאני רוצה לעזור - אפשרות זו של מתן כסף גם תהיה עבורי אופציה.

      בתרומה למוסדות? אני אתך לגמרי. עדיף לתת ישירות.

        18/2/10 13:18:

      צטט: אלי למה 2010-02-17 19:56:37

      חזק רואה בחולשתו של החלש.

      תודה   :-)

       

        18/2/10 13:17:

      צטט: מלאך מקומי 2010-02-17 19:55:45

      אחלה פוסט... באמת   כמנהגך! קטע אחד שלך לדעתי הוא הוא הבולט והחשוב לטעמי!

      ''מעולם לא שאלתי פעיל זכויות אדם למשל למה הוא לא פועל למען מישהו משלנו, או שבהתאם  לדעות שלי, או למי שהולך לפעול במסגרת בית כנסת לחלק משלוח מנות לפורים לנזקקים למה לא מחלק גם לאחרים, או פעיל זכויות בע"ח למה אינו פועל כך ולא אחרת, לפי מה שנראה לי יעיל יותר למשל''

      אנחנו בני האדם ושעלינו את מדברת וכמו כל דבר בחיים,לכל אחד מאיתנו יש את העדפות שלו ואת הדירוג שלו בסולם ''השקופים'',לנו הם לעולם לא יהיו ''שקופים'' ועוד דבר קטן או גם גדול! ציטוט אף יצור חי אסור שיהיה "שקוף" לאף אחד מאתנו, בין אם אנו חושבים שצודק או לא, בין אם זה אדם שהגיע לשפל המדרגה באשמתו או לא, בין אם זה חסר בית, או חתול רחוב קשה יום. 

      רק חי?? מה עם הצומח,גם הם שקופים לצערי! מה עם הדומם,גם הם שקופים!! אבל הם לא יודעים להביע את עצמם בניגוד לחי שתמיד מרקד וקופץ לנו אל מול עינינו........

       תודה

      אתה יודע בדיוק על מה להתסכל כמו מנתח מומחה, הא?!     F

      אכן כדבריך, לא רק לגבי יצורים חיים גם לגבי צומח, הם לא קופצים וצועקים על סבלם, ואינם יכולים למלט את עצמם, אך גם בהם שום הצדקה לפגוע ללא צורך. אני רואה את היחס לעצים וכיצד "גוזמים" אותם אותם למוות ולבי נחמץ בקרבי. שלא לדבר על עקירת עצים ושריפת חורשות....

      אין הצדקה לפגוע ולהזיק לחסר ישע. נקודה.

       

        18/2/10 13:10:

      בהצלחה!
        18/2/10 13:06:


      בונבונייטה,

      התודה הגדולה היא לך ולטובה גם כן, שאתן מראות לנו, את אותו עולם שאנו נוטים לשכוח בתוך עולמנו, המוגן יחסית לשלהם.

      אתן שתיכן משהו מיוחד במינו בחמלה האנושית שבכן, ואת - גם בכנות האישית שעולה מן המלים המרגשות.

      סופ"ש נעים ותחזקנה ידי שתיכן.

        18/2/10 11:41:

      צטט: ערפלי-אורנה איזנברג 2010-02-17 19:43:08

      כל אחד מאתנו "רואה" ו"לא רואה" בהתאם לנסיבותיו,נטיותיו ועוד. הרבה פעמים צריך רק שמישהו יסב את תשומת ליבנו ואת זה את עושה,בונבוניטה,פעם אחר פעם ואני מסירה בפניך את הכובע ומחפשת בזכרוני "שקופים" פרטיים בעולמי הקרוב,להם ניתן אולי לעזור..

      תודה לתגובתך ערפלי,

      לכל השקופים באשר הם ניתן לעזור.

      לא צריך הרבה, לפעמים חיוך ומילה טובה במקום ובזמן עושים את העבודה,

      ולא משנה מאיזה "עולם" הם....  :-)))

       

        18/2/10 11:35:

      צטט: ענבל ר נקש 2010-02-17 19:42:53

      אני חושבת שהאנשים האלו לא באמת שקופים לאף אחד.  יש רק חלק מאיתנו שרואה ובוחר להתעלם - לרוב לא מרוע, אלא מתוך תחושת חוסר אונים, מרצון לעזור מול חוסר הידיעה איך, או חוסר האמצעים.  כל מי שעושה משהו, אפילו הכי קטן, מבורך בעיני.

      אני מתארת לעצמי, אבל אולי באיזה מקום הם רואים את חוסר התועלת בעזרה מינימלית, כמו במשל של כוכב הים, כי אי אפשר לעזור לכולם או לפתור את הבעיה בכללי, לכן כמוך אני מעריכה את כל מי שעושה למען השקופים במיוחד. :-)

        18/2/10 11:21:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-02-17 19:35:31

      בונבונייטה יקרה את מרגשת כל פעם שנזכה תמיד לראות ברור, ושאף אחד לא יהיה לנו שקוף. אמן. לילה טוב יקרה.

      תודה, אמן  :-)

       

        18/2/10 11:19:

      כל פעם שאני בטוחה שנגמרו האנשים הטובים בעולם

      את כותבת עוד פוסט ומכניסה בי עוד תקווה ופרופורציה.

      שמעתי על האדם היקר הזה, שדואג לזונות,

       וזה אכן הנגע לליבי,

      אמן שירבו אנשים כמותך וכמותו.

       

        18/2/10 11:18:

      צטט: the chief 2010-02-17 19:21:16

      אני רק יכול להגיד לך, שמאז ההכרות שלנו, החצר שלי מפוצץ חתולים. כנראה שהדבקת אותי בנגיף הזה... וטוב שיש את מי להאשים....רגוע

      עשית לי טוב, מה גם שאני יודעת שלך זה יכול לעשות רק טוב....

      יהיה לך פחות עכברים וחולדות....וההשקעה שווה.

      הרופאים דרך אגב אומרים שזה משפיע לחיוב על לחץ דם, סוכר, עצבנות....במקום ואליום צא לחצר ולטף חתול, מה רע?

      ö  ö  ö

       

       

        18/2/10 10:46:

      צטט: Hadas67 2010-02-17 19:20:50

      תראי, אף אחד לא יכול לעזור תמיד לכולם. בכל שלב, בכל צומת, מישהו תמיד יזכה בתפקיד הראשי ומישהו אחר ישאר שקוף. אם אני עוזרת לכלבים אני מתייסרת על שלא עזרתי לחתולים, אם אני מאכילה חתול אני מתייסרת על שלא עזרתי להומלס ששכב על הספסל לידו, אם אני חושבת על ההומלסים אני מתייסרת על שלא ריחמתי על הזונות, אם אני רוצה לעזור לנרקומנים והזונות אני נזכרת בילדים שבמחלקה האונקולוגית, אם אני תורמת לחולי סרטן אני מרגישה לא נעים מהעוורים והחרשים והאוטיסטים... וכל זה עוד לפני שדיברנו על הילדים הרעבים בהודו! ומה ייצבע ומה יישאר שקוף - כל אחד בהתאם לרגישויות שלו. באופן אישי, בשורה התחתונה, תמיד אבחר לעזור לאלו שלא יכולים לעזור לעצמם.

      והגרעין הקשה הזה עדיין נמצא בעיניי בעיקר במכלאות ובכלובים.

      נכון, אינני יכולה לעזור לכולם, לא לכל האומללים בכלובים, ובכלל, אך אין זו סיבה להרגיש אשם, לתפוס ייאוש, או להרים ידיים כיון שאי אפשר לעזור לכולם....

      אני עוזרת למי שיכולה, כשיכולה.

      בדיוק כמו המשל של כוכב הים....מכירה?  J

      אל תתייסרי, עושים מה שיכולים ולפעמים מעבר.

      יש כאלה שלא עושים דבר אלא רק משיאים עצות לאחרים איפה לשים את הדגש....אלה אני "הכי אוהבת"...

      תעשי מה שאת יכולה חברה, וזה נהדר, וראוי להערכה.

      מבינה את ההרגשה, אתך.

      חיבוק

       

        18/2/10 09:49:

      צטט: yochi2323 2010-02-17 19:18:28

      כל הכבוד על הפרגון לטובה מסכימה איתך לכל מילה וטובה היא בהחלט מיוחדת במינה וראויה לכל הערכה.

      {

       

        18/2/10 09:48:


      מאוד הזדהתי איתך לגבי החשיבות של עזרה לאלו שבתחתית סולם העדיפויות

      החלשים שלא נהנים מלובי פופוליסטי כמו עמותה מתוקשרת

        18/2/10 09:46:

      צטט: natiag 2010-02-17 19:15:47

      כ"כ נכון את כ"כ צודקת יקירתי בדרך כלל אדם שיש בו חמלה כלפי כלב מסכן לאחר התעללות תהיה בו גם חמלה להומלס ברחוב לפחות אצלי זה ככה! תודה על הפוסט החשוב

      כן, כך זה אצלי, אצלך, ואצל רבים אחרים גם כן, אך לא אצל כולם - לכן זה לא מובן מאליו בכלל  :-)

        18/2/10 09:45:

      צטט: 12תמיר12 2010-02-17 06:46:02

      אני בהחלט מסכים איתך הדבר הכי גרוע זה להתעלם ולא לראות מה קורה . צריך לראות וצריך להלחם עבור מי שלא יכול להלחם.

      בהחלט. בין אם זה "חסר סיכוי" יותר או פחות.

      תאר לעצמך שהיו מתייאשים כי אין סיכוי (ובאמת לא היה סיכוי) אותם אלה שלחמו בזמנו בעבדות?

      :-))))

        18/2/10 09:43:

      צטט: Jes_ie 2010-02-16 22:42:52

      בונבונייטה המקסימה תודה מכל הלב על הפרגון, על התמיכה על כל הדברים והמעשים מחממי הלב מצידך מאז שפרסמתי את הפוסט שלי מאז שהכרנו בקפה נוצרה ביננו חברות מופלאה ואני מאושרת שזכיתי שתהיי חברתי. תודה.

      Yכי מלבד זה מה יש לי לומר?  :-)

        18/2/10 09:42:

      צטט: *רונן* 2010-02-16 21:12:30

      כשתהיי בת 120  ותגיעי לשם-למעלה  יעמדו לצידך כל מליצי היושר שאת עומדת לצידם כאן! נשמה!!

      תודה  Y

       

        18/2/10 08:51:
      תודה.
        18/2/10 06:11:

      בונבונייטה היקרה

      נושא חשוב ומסר חשוב. הגישה לאנשים השקופים היא תולדה של חברה שההומניות

      מתרחקת ממנה וזו מחלה מדבקת. כל אחד בינו לבין עצמו צריך לעשות בליבו את חשבון הנפש

      הזה, קודם כל למען עצמו ולמען החברה שאנו חיים בה.

      תבורכי.

      בידידות רבה

      חיים

        18/2/10 04:09:


      לצערי אני יודע שלא כל להיות שקוף

       

      מי שחזק מזה יכול לצאת מזה

        17/2/10 23:50:


      אפשר גם אפשר וצריך.

      אפשר גם לתת כוס קפה ופרוסת עוגה למנקה המדרגות.

      לומר שלום לכל מי שנכנס לבניין,

      לעזור לגברת הזקנה עם התיק הכבד,

      לנקות בשירותים ציבוריים אחרינו ואחרי אחרים...

      לצפות ולתת מעצמנו יותר.

      מרגישים טוב יותר אחר-כך. מניסיון.

      *

       

        17/2/10 23:03:
      לפעמים כולנו שקופים. לא תמיד אנחנו יודעים זאת אבל ההכרה הזאת מכה בבת אחת בלי כל הודעה מוקדמת ובלי הכנה נפשית. אנחנו שקופים במקומות העבודה כי הבוסים פשוט לא רואים אותנו כבני אדם. אנחנו שקופים כשאנחנו מזדקנים כי אין בנו צורך עוד. אנחנו שקופים כשאנחנו חולים ולאנשים לא נעים להיות בחברת חולים. אנחנו שקופים כשאנחנו עניים, נכים, ניצולי שואה או סתם מאכילים חתולי חצר.
        17/2/10 22:59:

      לרוב, אנשים מתנדבים ועוזרים לזולתם גם כדי שיפיקו תועלת עצמית

      כגון : סיפוק , כבוד, הערכה או אמונה דתית שעושה המצוה לא רק מועיל לזולתו אלא גם לעצמו. 

      וידועה האמרה : "וצדקה תציל ממות!"

      יש גם מעשה חסד, להועיל למי שאינו מסוגל להועיל לך.

       

        17/2/10 22:05:

      את מאוד יקרה לליבי, את יודעת זאת.

      מאחר שכבר הספקתי קצת להכיר אותך, אני יודעת שאת אדם רגיש, שיש בלבך חמלה רבה ל-Underdogs שבחברה (אני בדיוק כמוך - it takes one to know one), יהיה זה כלב/חתול שהתעללו בו, דרי רחוב וכדו'.

      ואת כל כך צודקת באומרך:
      בחברה מתוקנת הומאנית רואים את כולם

      בואו ונחליט שאין יותר שקופים!

      שלך,

      בידידות אמיצה,

      אנה

        17/2/10 21:57:


      ריגשת אותי בפוסט ...

      העלית בי כל כך הרבה רגשות מעורבים , אפילו לא יודעת

      איך לבטא את עצמי.

      שבוע שעבר..ראיתי איש שוכב ברחוב...הסתכלתי מהחלון בקומה שנייה

      (במרכז העיר)...אף אחד לא ניגש..חשבתי שאנו דומים לאנשים שחולפים ליד הומלסים.בתמונות שאנו רואים בחו"ל...אבל זה כבר תפס גם אצלנו בארץ.הלב נקרע..

      לכל אחד יש משפחה...יש משהו..יש לשכות רווחה...

      לא מבינה מה קורה עם האדישות ...

      מככבת ומוסיפה קצת פרחים....

      שהפרחים יגיעו לכל המסכנים הללו בצורה של עזרה ממשית ומוחשית.

        17/2/10 21:42:

      רק  להסכים ולעודד!
        17/2/10 21:03:

      את האנשים השקופים לא רואות העיניים, אלא הלב.

        17/2/10 21:02:

      הזכרת לי פוסט

      מהראשונים שלי

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1097039

        17/2/10 20:53:


      הפוסט הזה עצוב ויפה וכנה.

      האנשים השקופים הם אנשים כה עצובים,

      ואני מכירה מקרוב לא מעט מקרים, שבאת לא הייתה שם בחירה.

       

      לעתים נדירות הם מוצאים את הדלת הזו ומשם מצליחים להתרומם,

      אולם הם כבר במקום שאיבד אמונה בעצמם,

      וללא כוח מבחוץ הם לא יצליחולשנות את הכיוון.

      וכל עוד הם שקופים אנחנו לא מזרימים אליהם את הכוח זה.

       

      תודה.

        17/2/10 20:36:

      יש בך רגישות לכאבו של הזולת

      את אשה נפלאה!

        17/2/10 20:13:

      אני לא יכולה להגיד את זה יותר טוב מכפי שאמר רונן, המגיב הראשון. מזדהה לגמרי

      אני מזמינה אותך לבית ספרי, יש שם ילדים מכל העולם פליטים, יתומי מלחמות,ילדי שגרירים, עולים חדשים, ישראלים, ילדי משת"פים, מהגרי עבודה ועוד כאלה שחיים על זהות שאולה כדי לשרוד. באלה אני נוגעת פעמיים בשבוע. מחר למשל אצטרך לנסוע עם יוהאנס בשעות בית הספר לבדיקת עיניים בתל השומר, כי אין מי שיקח אותו. המורה בבית הספר הוא בתקן של אמא,אבא או יועץ או אח בוגר. יוהאנס הוא אחד מהילדים השקופים שלנו שמצליח איך שהוא לשרוד בחברה מגוננת. כמו יוהאנס יש הרבה*תודה לרשימה חשובה
        17/2/10 20:06:


      מי שמתעלל בבעלי חיים סופו שיתעלל בבני אדם

      ועל אותו משקל - מי שמגלה חמלה ל- פחתול יגלה חמלה לבני אדם

       

      כאשר נקרומן ברמזור מבקש נדבה, אני נותן לו 5 ש"ח.

      אני לא הפטרון שלו, לא האפוטרופוס שלו לא אבא שלו

      איני רוצה לדעת על מה הוא מוציא את כספו

       

      כאשר שליחי מוסדות צדקה או עמותות רווחה מבקשים תרומה

      אני מסרב. מסרב לממן את הנסיעות לחו"ל של יו"ר העמותה

      כל שקל שאני נותן לצדקה - נטו לנזקק

       

      הנזקקים אינם שקופים בשבילי

      המוסדות - כן

       

       

       

        17/2/10 19:59:

      כוכב ממני....
        17/2/10 19:56:

      חזק רואה בחולשתו של החלש.
        17/2/10 19:55:

      אחלה פוסט...

      באמת   כמנהגך!

      קטע אחד שלך לדעתי הוא הוא

      הבולט והחשוב לטעמי!

      ''מעולם לא שאלתי פעיל זכויות אדם למשל למה הוא לא פועל למען מישהו משלנו, או שבהתאם  לדעות שלי, או למי שהולך לפעול במסגרת בית כנסת לחלק משלוח מנות לפורים לנזקקים למה לא מחלק גם לאחרים, או פעיל זכויות בע"ח למה אינו פועל כך ולא אחרת, לפי מה שנראה לי יעיל יותר למשל''

      אנחנו בני האדם ושעלינו את מדברת

      וכמו כל דבר בחיים,לכל אחד מאיתנו

      יש את ההעדפות שלו ואת הדירוג שלו

      בסולם ''השקופים'',לנו הם לעולם לא יהיו

      ''שקופים''

      ועוד דבר קטן או גם גדול!

      ציטוט

      אף יצור חי אסור שיהיה "שקוף" לאף אחד מאתנו, בין אם אנו חושבים שצודק או לא, בין אם זה אדם שהגיע לשפל המדרגה באשמתו או לא, בין אם זה חסר בית, או חתול רחוב קשה יום. 

      רק חי??

      מה עם הצומח,גם הם שקופים לצערי!

      מה עם הדומם,גם הם שקופים!!

      אבל הם לא יודעים להביע את עצמם

      בניגוד לחי שתמיד מרקד וקופץ לנו אל

      מול עינינו........

      כל אחד מאתנו "רואה" ו"לא רואה" בהתאם לנסיבותיו,נטיותיו ועוד.

      הרבה פעמים צריך רק שמישהו יסב את תשומת ליבנו ואת זה את עושה,בונבוניטה,פעם אחר פעם

      ואני מסירה בפניך את הכובע ומחפשת בזכרוני "שקופים" פרטיים בעולמי הקרוב,להם ניתן אולי לעזור..

        17/2/10 19:42:

      אני חושבת שהאנשים האלו לא באמת שקופים לאף אחד. 

      יש רק חלק מאיתנו שרואה ובוחר להתעלם - לרוב לא מרוע, אלא מתוך תחושת חוסר אונים, מרצון לעזור מול חוסר הידיעה איך, או חוסר האמצעים. 

      כל מי שעושה משהו, אפילו הכי קטן, מבורך בעיני.

       

       

        17/2/10 19:35:


      בונבונייטה יקרה

      את מרגשת כל פעם

      שנזכה תמיד לראות ברור, ושאף אחד לא יהיה לנו שקוף. אמן.

      לילה טוב יקרה.

        17/2/10 19:21:

      אני רק יכול להגיד לך, שמאז ההכרות שלנו,

      החצר שלי מפוצץ חתולים. כנראה שהדבקת אותי בנגיף הזה...

      וטוב שיש את מי להאשים....רגוע

        17/2/10 19:20:

      תראי, אף אחד לא יכול לעזור תמיד לכולם.

      בכל שלב, בכל צומת, מישהו תמיד יזכה בתפקיד הראשי ומישהו אחר ישאר שקוף.

      אם אני עוזרת לכלבים אני מתייסרת על שלא עזרתי לחתולים, אם אני מאכילה חתול אני מתייסרת על שלא עזרתי להומלס ששכב על הספסל לידו, אם אני חושבת על ההומלסים אני מתייסרת על שלא ריחמתי על הזונות, אם אני רוצה לעזור לנרקומנים והזונות אני נזכרת בילדים שבמחלקה האונקולוגית, אם אני תורמת לחולי סרטן אני מרגישה לא נעים מהעוורים והחרשים והאוטיסטים... וכל זה עוד לפני שדיברנו על הילדים הרעבים בהודו!

       

      ומה ייצבע ומה יישאר שקוף - כל אחד בהתאם לרגישויות שלו.

      באופן אישי, בשורה התחתונה, תמיד אבחר לעזור לאלו שלא יכולים לעזור לעצמם.

      והגרעין הקשה הזה עדיין נמצא בעיניי בעיקר במכלאות ובכלובים.

        17/2/10 19:18:

      כל הכבוד על הפרגון לטובה

      מסכימה איתך לכל מילה

      וטובה היא בהחלט מיוחדת במינה וראויה לכל הערכה.

        17/2/10 19:15:

      כ"כ נכון את כ"כ צודקת יקירתי

      בדרך כלל אדם שיש בו חמלה כלפי כלב מסכן לאחר התעללות

      תהיה בו גם חמלה להומלס ברחוב

      לפחות אצלי זה ככה!

      תודה על הפוסט החשוב

        17/2/10 14:10:

      מקסים
        17/2/10 09:11:

      צטט: *רונן* 2010-02-16 21:12:30

      כשתהיי בת 120

      ותגיעי לשם-למעלה 

      יעמדו לצידך כל מליצי היושר שאת עומדת לצידם כאן!

      נשמה!!

       

       

      בדיוק!
        17/2/10 06:46:


      אני בהחלט מסכים איתך הדבר הכי גרוע זה להתעלם ולא לראות מה קורה .

      צריך לראות וצריך להלחם עבור מי שלא יכול להלחם.

        16/2/10 22:42:


      בונבונייטה המקסימה

      תודה מכל הלב על הפרגון, על התמיכה

      על כל הדברים והמעשים מחממי הלב מצידך מאז שפרסמתי את הפוסט שלי

      מאז שהכרנו בקפה נוצרה ביננו חברות מופלאה

      ואני מאושרת שזכיתי שתהיי חברתי.

      תודה.

        16/2/10 21:12:

      כשתהיי בת 120

      ותגיעי לשם-למעלה 

      יעמדו לצידך כל מליצי היושר שאת עומדת לצידם כאן!

      נשמה!!

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין