האמת-העיצבונים מתאספים עד לרמה מסוימת ואז פורצים החוצה ברעש גדול-אז אולי עדיף להוציא אותם במנות קטנות- לא בטוחה שללכת לבריכה זה הפתרון-גם סתם ללכת למקום אחר זה טוב- אחותך למשל יכולה ללכת לטייל בנופים של עצמה...
הצעתי לה ללכת לבריכה כי זה מקום שעושה לה טוב. מאז שהיתה לה פריצת דיסק היא משתדלת ללכת כל יום לבריכה אבל בגלל השיפוץ הזה היא קצת הזניחה את העניין. ובנוסף, בגלל שהיא משפצת את חדר האמבטיה אז היא אין לה מקלחת והבריכה זה אומר להתקלח ולהתרענן. למישהו אחר לא הייתי מציעה דווקא את ההצעה הזו (גם לא לעצמי).
אני לא משוכנעת בקשר ל"תיאורית התמלאות המיכל" של העצבים. אולי דווקא אם מוציאים את זה במנות קטנות אז בסוף יש שחיקה וכבר צריך להוציא במנות גדולות יותר? כלומר, אולי זה יותר דומה להתמכרות מאשר למילוי של מיכל?
האמת-העיצבונים מתאספים עד לרמה מסוימת ואז פורצים החוצה ברעש גדול-אז אולי עדיף להוציא אותם במנות קטנות- לא בטוחה שללכת לבריכה זה הפתרון-גם סתם ללכת למקום אחר זה טוב- אחותך למשל יכולה ללכת לטייל בנופים של עצמה...
עניתי כבר לרחלי לעיל. יש לי רק עוד דבר להוסיף. פעם שמעתי שגם מי שמתעצבן באופן מוחצן וגם מי שמדחיק שניהם סובלים מבעיות לב. לעומת זאת, מי שלומד באמת לסלוח בריא יותר. כלומר, עדיף לא לשמור בפנים ולא להוציא החוצה אלא לאפשר לזה לעוף עם הרוח.
מעניין שאני חווה את זה הפוך. כשאני מתעצבנת זה עושה לי הרגשה איומה לזמן רב. לעומת זאת כשאני מסיחה את דעתי ונרגעת אז בסוף העניינים בין כה וכה מסתדרים ולי נעים יותר.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זהו, שאני מרגישה כמוך - טפשה ומבוישת על כך שאיבדתי שליטה. אחותי, לעומת זאת, אוהבת לצווח וטוענת שרק כך משיגים דברים.
ללכת לבריכה זה רעיון נהדר כשמתוחים ועצבניים. גם אני עושה כך - הולכת להוציא את העצבים על המים (כדי לא להוציא אותם על אנשים אחרים).
אני בהחלט לא בעד להתעצבן ולהוציא את זה בהתרגזות. זה באמת לא מועיל וגורם לי להרגיש טפשה על כך שאבדתי את השליטה העצמית. עדיף לשחות. גם מועיל לגוף
ד"ש לאחותך
הצעתי לה ללכת לבריכה כי זה מקום שעושה לה טוב. מאז שהיתה לה פריצת דיסק היא משתדלת ללכת כל יום לבריכה אבל בגלל השיפוץ הזה היא קצת הזניחה את העניין. ובנוסף, בגלל שהיא משפצת את חדר האמבטיה אז היא אין לה מקלחת והבריכה זה אומר להתקלח ולהתרענן. למישהו אחר לא הייתי מציעה דווקא את ההצעה הזו (גם לא לעצמי).
אני לא משוכנעת בקשר ל"תיאורית התמלאות המיכל" של העצבים. אולי דווקא אם מוציאים את זה במנות קטנות אז בסוף יש שחיקה וכבר צריך להוציא במנות גדולות יותר? כלומר, אולי זה יותר דומה להתמכרות מאשר למילוי של מיכל?
לא בטוחה שללכת לבריכה זה הפתרון-גם סתם ללכת למקום אחר זה טוב- אחותך למשל יכולה ללכת לטייל בנופים של עצמה...
הבאתי את זה כי זה נורא הצחיק אותי.
צודקת. לא יעזור
כך ולא יעזור אחרת
אבל למה סתם לבזבז
אנרגיה על זה?
עניתי כבר לרחלי לעיל. יש לי רק עוד דבר להוסיף. פעם שמעתי שגם מי שמתעצבן באופן מוחצן וגם מי שמדחיק שניהם סובלים מבעיות לב. לעומת זאת, מי שלומד באמת לסלוח בריא יותר. כלומר, עדיף לא לשמור בפנים ולא להוציא החוצה אלא לאפשר לזה לעוף עם הרוח.
מעניין שאני חווה את זה הפוך. כשאני מתעצבנת זה עושה לי הרגשה איומה לזמן רב. לעומת זאת כשאני מסיחה את דעתי ונרגעת אז בסוף העניינים בין כה וכה מסתדרים ולי נעים יותר.
כל אחד בתורו עובר את העצבים האלה על....
אסור לשמור בפנים
אחרת יש שם פיצוצים בצינורות האנושיים
מוטב להוציא-רק לא באלימות
באמת מה יעזור??.
אבל לפעמים כשמתעצבנים
ומוציאים את העצבים זה עוזר!!!!
את הכאפות אני קיבלתי דרך קבע
עד גיל שמונה או אולי שבע
אך מאז היא רק צווחת
וזה אפילו עושה לה נחת
למזלי כבר לא עליי
צודקת. לא יעזור ככה ולא ככה.
הכי יעזור, אבל, כאפה.
אז תבוא משטרה ויבואו השכנים
ויגידו לא בסדר, כן בסדר
זה דרך, לא זה הדרך,
וככה וככה.