זה בטח בגלל שהיא מחאה כפיים שלשום (ושוב אתמול!), אולי זה בגלל הקיץ בחוץ ואולי בגלל שאתמול הזזנו את עצמנו מהספה ויצאנו לחגוג 5 שנות זוגיות, אבל פתאום נזכרתי שאני צעירה.

המועקה הקבועה יצאה לטיול ואני מרגישה קלילה יותר ביומיים האחרונים. כלומר, קלילה יחסית.. בכל זאת בואו לא ניסחף..

ביום שישי הקרוב פיצי חוגגת יומולדת שנה ואני מקווה שמצב הרוח הטוב יצליח לשמר עצמו לחגיגות.
התאריך הזה - "שנה" - קצת מלחיץ, לא? קודם כל, לא ממש ברור מתי הספיקה לעבור השנה הזו שמרגישה גם כמו תקופת חיים שלמה. דבר שני - מלחיץ.. כמה דברים אמורים לעשות בגיל שנה, לא נורא, לנשום עמוק ולהדחיק. נשאר קלילים עוד כמה ימים, זה כיף.

אני חושבת שהיא מתחילה להגיד "אמא" (!!), היא מצביעה עליי לפעמים ואומרת "א-מה". מצד אחד זה הכי משמח בעולם, מצד שני היא הפסיקה להגיד "אבא". כהרגלנו - צעד קדימה, צעד אחורה. איזה ריקוד מייגע.
נראה שהשמחה והעצב שילבו ידיים פה במשפחה שלנו, הם מסרבים להיפרד ואנחנו נצטרך ללמוד לחיות עם שניהם בשלום למרות הצפיפות.

זהו זה, שמתי לק ורוד ואני מוכנה ליום של שמש ואופטימיות,
אז יום טוב לכולם,
להתראות