כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קסם

    על הקסם, האתגר והכיף שבחשיבה.


    "כשאנשים מסכימים איתי, אני תמיד חושד שאני טועה" – אוסקר ויילד

    פרופיל

    ד"ר אדוה שביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    השבוע בהיסטוריה לילדים: סוקרטס, אמת, אומץ וידיעה (15-21 בפברואר)

    15 תגובות   יום רביעי, 17/2/10, 12:27

    * תקציר לטובת הממהרים:
    "השבוע בהיסטוריה לילדים" הוא פוסט שבועי שאני מפרסמת באתר שלי. מאחר שנושא השבוע מתאים במיוחד לבלוג זה, החלטתי לפרסמו גם כאן. תיהנו!


    Jacques-Louis David: The Death of Socrates


    תמונה עזת-מבע זו של ז'אק-לואי דוד, המכונה "מותו של סוקרטס", מתארת למעשה את חייו של סוקרטס, הרבה יותר מאשר היא מתארת את מותו.
    ב- 15 בפברואר בשנת 399 - לפני 1,611 שנים - קבע בית-משפט יווני כי על סוקרטס למות. באיזו תואנה? - "ביזוי האלים והשחתת הנוער", טענו קטגוריו. עד כמה הייתה האשמה זו אמיתית?במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים מאז ועד היום, עלתה ההאשמה מתוך נסיונותיו - והצלחתו - של הנאשם לחנך את הנוער לבחון ולבקר האמנות, שעד אז נהג לראותן כמובנות מאליהן.



    שאריות ה"סטואה" (שדרת עמודים מקורה) באגורה האתונאית, שם נהג סוקרטס לקיים את שיעוריו (התמונה מאתר Kidipede)


    סוקרטס נהג לשוטט באגורה - כיכר השוק - לבוש בלואים, ולאתגר את ידידיו, את אויביו ואת כל היתר בדו-קרב אינטלקטואלי: הדיאלוג. דיאלוגים אלה, או אחרים הדומים להם באופיים, הונצחו בכתב מאוחר יותר על-ידי תלמידו הבולט ביותר של סוקרטס - אפלטון. המעוניינים להציץ בהם - מאוד, מאוד מומלץ - ייהנו אולי להתחיל ב"מנון" או ב"המשתה".כיצד התנהלו הדיאלוגים של סוקרטס? לרוב, הוא נהג להעלות לדיון מושג פשוט-לכאורה. "צדק", למשל. מהו צדק? האם תוכלו להגדיר אותו? סוקרטס או בן-שיחו הציעו הגדרה כלשהי, אך נמצא בה פגם - דוגמא נגדית או כשל בהגדרה עצמה. בציורו של דוד, הנראה לעיל, מקיפים את סוקרטס חבריו, הסבורים, כפי הנראה, שהוצאתו להורג - באמצעות שתיית כוס תרעלה - אינה צודקת. סוקרטס, לעומת זאת, נראה נינוח באופן מעורר-פליאה, והוא מסביר לחסידיו כי מאחר והוא חי באתונה, הרי שהוא מקבל עליו - בהכרח - את החוק האתונאי, אף אם פירוש הדבר הוא מותו-שלו. זהו, כך הוא מסביר, מעשה צודק. האם הצדק איתו? האם ישנה הגדרה יחידה לצדק, התקפה לכל מקרה באשר הוא? האם ראוי שתהיה הגדרה כזו?


    The   Oracle of Delphi
    האורקל מדלפי (הפיתיה)


    סיפור ידוע על סוקרטס מתאר מפגש שלו עם האורקל מדלפי. האורקל הכריזה כי סוקרטס הוא החכם באדם. כיצד זה ייתכן, תהה סוקרטס, כאשר הוא יודע בבירור כי ישנם דברים רבים כל-כך שאינם מובנים לו? לבסוף הסיק, כי חוכמתו היתרה טמונה בדיוק בכך שהוא היחיד היודע שאינו יודע. זה, אולי, היה המניע שגרם לו ללמוד ולחקור עוד ועוד. מניע ראוי, לא? כך או כך, הוא הוביל אותו לאהבת-חוכמה - פילו-סופיה - עמוקה כל-כך, שגם כאשר ניתנה לו ההזדמנות, במהלך משפטו, "להודות בפשעיו" ולהמיר את עונש המוות בגלות, הוא סירב, והעדיף לדבוק באמת.אם יש לכם נטיות פילוסופיות, כדאי מאוד למשוך את ילדיכם לדיאלוג סוקרטי - ובעצם, לכל סוג של דיאלוג - על טבעם של הצדק, האמת, הידיעה, האהבה, היופי ושאר רעיונות בנאליים-לכאורה. אפשר להקל על יצירת דיון כזה בעזרת ספרו המצוין של ג'רמי ויט, פילוסופיה: המדריך לצעירים.


    הנה כמה דרכים מהנות להציג לדור הצעיר את מכמני יוון העתיקה:


    מסע אל יוון העתיקה;


    עיצוב כד יווני (הקליקו על "Ancient Greece" ובחרו "design a Greek pot");


    ועוד שלושה אתרים לילדים הקוראים אנגלית:


    Philosopher's Island

    BBC's "Primary History - Ancient Greeks"


    Adventures in Ancient Greece


    ... לאחר שסיימתם עם כל ההגדרות האחרות, התוכלו לנסח הגדרה ל"פילוסופיה"?

    פורסם במקור כאן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/12/10 10:07:

      המורה אליעזר, אני מניחה שהנכד ה"קטן" הוא כבר סטודנט? אם לא, והוא עדיין תלמיד, זה ממש מחמם את הלב. קשה מאוד למצוא תלמידי פילוסופיה בארץ; למעשה, רוב הסטודנטים לפילוסופיה מגיעים ללא רקע בכלל, ומתחילים מאפס... מזעיף את הפה

       

      בעיניי זה צריך להיות מקצוע חובה בבתי-הספר. חלומות באספמיה... הסנני

       

      (ומרגיז אותי הקפה, שלא מודיע על תגובות חדשות ומשאיר אותי לגלות אותן במקרה כעבור חודש...!)

        19/11/10 21:05:
      מרשים וחשוב.
      הנכד הקטן שלי נבחן השבוע בדיוק על הנושאים האלה.
        19/7/10 07:47:

      "כדאי מאוד למשוך את ילדיכם לדיאלוג סוקרטי - ובעצם, לכל סוג של דיאלוג - על טבעם של הצדק, האמת, הידיעה, האהבה, היופי ושאר רעיונות בנאליים-לכאורה..."

       

      אכן אתגר מעניין ומפרה לחשיבה וסיעור עם הילדים. מנסיוני, ילדים אוהבים דיונים מסוג כזה.

      -

      -

      -

      חשיב - ההנאה שבלמידה

      יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון

        20/4/10 20:25:

      הממ...

      תשובה לא רעה בכלל, אלי! (לא שחשבתי שתוכל לתת תשובה רעה... חיוך)

       

      יש הרבה מן האמת בתיאור הזה - הפילוסופיה כבוחנת משמעויות וגבולות (של מושגים, של רעיונות...) - כלומר, משתדלת להגדיר אותם.

      ויחד עם זאת, אני חושבת שסימן ההיכר הבולט של הפילוסופיה - שהוא, אגב, גם מה שמרחיק ממנה רבים - הוא הנכונות שלה להכיר בכך שהגדרות לא תמיד קיימות. נדמה לי שסלאבוי ז'יז'ק הוא שאמר - "הפילוסופיה לא פותרת בעיות; היא מגדירה אותן מחדש".

       

      זה בדיוק מה שמרתיע אחדים ומפתה אחרים - פילוסופים בנשמתם: לא הכל אפשר לדעת, לא הכל אפשר להכניס למסגרת, וזה בסדר. לא תמיד יהיו לנו תשובות, אבל תמיד אפשר לשאול שאלות - ולא כל השאלות שוות. העובדה שלא הכל ניתן לידיעה, או שלא תמיד יש תשובות, אין פירושה כלל וכלל ש"הכל הולך", כלומר שכל תשובה טובה באותה המידה; ההיפך הוא הנכון. וכפי שיש תשובות טובות ותשובות גרועות, כך יש גם שאלות טובות, כאלה שמקדמות אותנו לקראת הבנה כלשהי (לפחות, הבנה טובה יותר של מהות הדבר שאנו לא יודעים או מבינים), ויש שאלות חסרות-טעם (כאלה שלא מקדמות הבנה ולא מובילות לשום מקום), או סתם שאלות גרועות (למשל, מסתמכות על דעות קדומות - הנחות לא-מוצדקות - ולכן מכשילות מראש).

       

      כך שהגדרות הן בהחלט חלק חשוב מן הפילוסופיה, אבל יש בה גם מקום להיעדר-הגדרות. מחד, אפשר היה אולי להמיר את "אומנות ההגדרות" במושג הכללי יותר - "אומנות השאלות", אלא שזה, כמובן, לא הכל: חשוב גם איך עונים עליהן, או מנסים לענות עליהן. באופן כללי, הייתי אומרת שהתשובה היא משהו כמו "אומנות החשיבה". ואולי עכשיו האצבע מונחת יותר בבירור על החלק שמרתיע אנשים מסוימים ומושך אחרים בפילוסופיה?... קריצה

        20/4/10 15:42:

      "אומנות ההגדרות", מתאים?
        9/4/10 23:42:

      בשמחה רבה! חיוך

      (רק צריכה למצוא את הזמן... קריצה)

        8/4/10 23:25:

      צטט: אדוה שביב 2010-04-08 23:20:17

      תודה רבה, רונית! חיוך

       

      היה לי העונג ללמד את מנון במסגרת אחרת - קורס שנקרא, אם אני זוכרת נכון, "תרגיל יסוד" בפילוסופיה. ההנאה הייתה כפולה - ממפגשי המתרגלים (יחד עם חנוך בן-ימי הנפלא, שהופקד על הקורס) בינינו לבין עצמנו, להחלפת דעות; ומההוראה בקבוצות עצמן.

      זה דיאלוג נפלא בעיניי, שיש לו פוטנציאל רב להצלחה בקרב קוראים צעירים, בתיווך נכון. חבל מאוד שכאן לא נוטים לסמוך על יכולתו של הדור הצעיר להתמודד עם טקסטים קשים, וככלל עם חומר קשה. נותנים להם להבין שהיכולת שלהם מוגבלת, וכתוצאה, הפלא ופלא, מתברר ש... היכולת שלהם אכן לא מתרוממת. מדהים לאן מגיעים אותם ילדים בדיוק, כשמניחים שהם יכולים להגיע לאן שירצו.

      עוד חזון למועד?... לשון בחוץ

      אז אולי תביאי עוד ענינים וסיפורים כאלה ל"ידים הגדולים"?

       

        8/4/10 23:20:

      תודה רבה, רונית! חיוך

       

      היה לי העונג ללמד את מנון במסגרת אחרת - קורס שנקרא, אם אני זוכרת נכון, "תרגיל יסוד" בפילוסופיה. ההנאה הייתה כפולה - ממפגשי המתרגלים (יחד עם חנוך בן-ימי הנפלא, שהופקד על הקורס) בינינו לבין עצמנו, להחלפת דעות; ומההוראה בקבוצות עצמן.

      זה דיאלוג נפלא בעיניי, שיש לו פוטנציאל רב להצלחה בקרב קוראים צעירים, בתיווך נכון. חבל מאוד שכאן לא נוטים לסמוך על יכולתו של הדור הצעיר להתמודד עם טקסטים קשים, וככלל עם חומר קשה. נותנים להם להבין שהיכולת שלהם מוגבלת, וכתוצאה, הפלא ופלא, מתברר ש... היכולת שלהם אכן לא מתרוממת. מדהים לאן מגיעים אותם ילדים בדיוק, כשמניחים שהם יכולים להגיע לאן שירצו.

      עוד חזון למועד?... לשון בחוץ

        8/4/10 21:07:


      ממש ממש שמחה למצוא אותך כאן,

      נשבתי בקסם האתר שלך - מקסים ומהנה.

      כמי שעוסקת שנים בהוראת העת העתיקה לגדולים וקטנים,

      יודעת כמה חשוב ובכלל לא קל להנחיל לדור הצעיר את נכסי צאן הברזל הללו

      ואת האהבה להיסטוריה בכלל.

      מאוד נהנתי לקרוא,

      ממנון, אגב, הוא גם הטקסט הראשון שלומדים במלואו, באוניברסיטה, בסמינר על פילוסופיה יוונית.

      תודה.

        21/2/10 16:34:

      יוסי ומיכל, תודה רבה! חיוך

       

      יוסי, מסכימה לגמרי - זו אחת הסיבות שבגללן האירוע הזה נראה לי רלוונטי היום בדיוק כמו אז, ובפרט, כאן כמו ביוון העתיקה. השימוש הסלקטיבי שעושים ה"נבחרים"כאן בחוק שם ללעג גיבורים ואוהבי-אמת כמו סוקרטס, ואין לי אלא לשמוח שהוא לא יכול לראות דברים כאלה מתרחשים...

       

      מיכל, אין ספק, הילדים הם פילוסופים בנשמתם. ובעניין הסכנה שבפילוסופיה - היא קיימת גם במדע (ר' גליליאו), בספרות  (ר' סלמן רושדי, ולמעשה, בכל תחום שדורש חשיבה. ועל כך אמר סוקרטס: "חיים בלא מחשבה - אין בהם טעם..."

      צודק, הלא-כן?

        18/2/10 00:15:

      צטט: shabat shalom 2010-02-17 18:33:20

      דווקא הסיפור של סוקראטס סביב החוק וסרובו לברוח הוא בעל המשמעות הכי רלוונטית לחיינו.

      תלמידיו של סוקראטס התחננו בפניו לקום ולברוח (בעזרתם ובעזרת מעריציו) מבית הסוהר משום שאי הצדק שנעשה לו היה ברור ולא ניתן לויכוח.

      סוקראטס מנצל גם את האירוע הזה כדי ללמד משהו חשוב ביותר לחייו של האדם.

      דרך שאלות ותשובות הוא מבהיר להם שתפקידו של החוק הוא להגן על האדם ובלעדיו אין לאדם תקומה.

      החוק יכול להגן רק אם יש לו כוח, וכוחו של החוק הוא בציות לו.

      האם צודק לנצל את תפקידו הקריטי של החוק כל עוד הוא שומר עלי, וברגע שהוא מפעיל עוצמתו נגדי אזעלי להפר אותו? ואם אאפר אותו הוא יפסיק להיות חזק ולכן בגלל שיחררתי  אתעצמי אני פוגע בכוחו.

      סורקטס הדגיש את אי יכולתו של האדם לציית ולנצל הסדרי חיים וחברה רק כשהם עוזרים לו.

      אם האדם מציית רק לחוק שעוזר לו - הוא עושה עוול ויש להרגו.

      שתי המילים האחרונות כאן אינן נכונות.

       

        17/2/10 20:45:

      אדוה, את פשוט אומנית התמצות....

       

      הייתי אומרת שפילוסופיה זה דבר מסוכן, כי אפשר למות מזה,

      אבל דווקא הציור - סיפור, על מותו שהוא בעצם מלא חיים,

      מביא אותי למחשבה שרק היכולת למות באמת מאפשרת לחיות באמת.

       

      בכל אופן, סוקראטס פילוסוף בחייו ובמותו, שהרי גם אז שאל שאלות ולא נתן תשובות.

      גם עם הילדים, לפעמים נדמה שהילדים שואלים וההורים עונים,

      מה שמשאיר את הילדים פילוסופרים....

       

      מכיוון שלא תמיד יש לי תשובה אחת, אז התגובות שלי לשאלות, הן הרבה פעמים שאלות.

      כך גילית באופן מפתיע שלילדים שלי יש לפעמים רעיונות מדהימים ממש. 

        17/2/10 18:33:

      דווקא הסיפור של סוקראטס סביב החוק וסרובו לברוח הוא בעל המשמעות הכי רלוונטית לחיינו.

      תלמידיו של סוקראטס התחננו בפניו לקום ולברוח (בעזרתם ובעזרת מעריציו) מבית הסוהר משום שאי הצדק שנעשה לו היה ברור ולא ניתן לויכוח.

      סוקראטס מנצל גם את האירוע הזה כדי ללמד משהו חשוב ביותר לחייו של האדם.

      דרך שאלות ותשובות הוא מבהיר להם שתפקידו של החוק הוא להגן על האדם ובלעדיו אין לאדם תקומה.

      החוק יכול להגן רק אם יש לו כוח, וכוחו של החוק הוא בציות לו.

      האם צודק לנצל את תפקידו הקריטי של החוק כל עוד הוא שומר עלי, וברגע שהוא מפעיל עוצמתו נגדי אזעלי להפר אותו? ואם אאפר אותו הוא יפסיק להיות חזק ולכן בגלל שיחררתי  אתעצמי אני פוגע בכוחו.

      סורקטס הדגיש את אי יכולתו של האדם לציית ולנצל הסדרי חיים וחברה רק כשהם עוזרים לו.

      אם האדם מציית רק לחוק שעוזר לו - הוא עושה עוול ויש להרגו.

        17/2/10 12:55:

      רוב תודות, יקירי! חיוך

      אז הנה מה איתי: בכל פעם שאני כותבת פוסט כזה, לא אכפת לי גם אם אף אחד אחר לא יקרא אותו, אני פשוט נהנית לחפש, לקרוא ולכתוב אותו... צוחק

        17/2/10 12:53:

      לא יודע מה איתך,  א נ י  נהניתי!

      האתר שלי: קסם.קום - עולם של קסם לילדים ולהורים!

      ארכיון