הדברים הבאים מופיעים בידיעה הראשית של ה"ניו יורק טיימס" מהיום, 17 פבר' 2010 –

After decades of warnings that budgetary profligacy, escalating health care costs and an aging population would lead to a day of fiscal reckoning, economists and the nation’s foreign creditors say that moment is approaching faster than expected, hastened by a deep recession that cost trillions of dollars in lost tax revenues and higher spending for safety-net programs.Yet rarely has the political system seemed more polarized and less able to solve big problems that involve trust, tough choices and little short-term gain. The main urgency for both parties seems to be about pinning blame on the other, before November’s elections, for deficits now averaging $1 trillion a year, the largest since World War II relative to the size of the economy.

נשמע מוכר?

לא אמרו לנו שבאמריקה זה אחרת? ששיטת המימשל שם מונעת תופעות כאלו?

אני מבקש להסתפק רק בהערה אחת קצרה – במקום שבו אנשים פועלים בעיקר על פי אינטרסים אישיים ו/או אידיאולוגיה קיצונית ו/או רגשות, כמו גם במקום שבו הניסיון לשימוש בהגיון נתפס כ"בגידה בערכים", שום מערכת אירגונית או שיטת מינהל לא יעצרו את המרוץ אל התהום.