כמו בכל שנה, גם השנה הוזמנו למסיבת יום המשפחה בגן של הבן .

נוכחות חובה של אחד ההורים, עשינו הגרלה ,ואני זכיתי...,

או הפסדתי, תחליטו אתם.

כמובן שבסוף המסיבה הגן נסגר והולכים הביתה.

אנחנו נארגן עבורכם זמן איכות עם הילדים (גם לגננות).

את ימי החופש שאנו אוספים באדיקות ליום סגריר איש לא סופר.

יום המשפחה או לא יום המשפחה?

אני תמיד מתרגש לפני המסיבות האלה.

זה תמיד מבהיר לי כמה הילדים גדלו ואיך שהזמן עובר מהר.

על הקיר מיצג של משפחה אבא אימא וילדים,

ליד כל אחד מהדמויות תלוי חפץ אותו הם בחרו

כדבר הראשון שהם חושבים על אותו בן משפחה.

ליד האבא הייתה תלויה קופסה אדומה וריקה של קפה,

כי אבא שותה המון קפה, זה מה שהוא עושה...לא ?

ליד האימא היה תלוי סמרטוט... לניגוב אבק... ,

התיאורים על מעשה האמהות לא פסקו לרגע, ניקיונות וכביסות בישולים והסעות ועוד.

למרות שהעלבון על כבוד האב שנרמס די פוגע גם עכשיו.

מסתבר שלנו האבות אין מספיק לוביסטים שיהללו את מעשינו ויפארו אותם,

אנחנו כנראה נאלץ להסתפק בבדיחה העצובה שלאמהות יש יום האם,

למשפחה, יום המשפחה, וליום האב תשעה באב.

השנה הגן בחר להביא הצגה על משפחה של קופים.

הקופיף  הצעיר הולך לאיבוד בערבות אפריקה ובדרך פוגש חיות שונות ומשונות,

בחיפוש אחרי אבאל'ה ואימאל'ה קופי.

ההרפתקה מסתבכת והילדים מאבדים מסבלנותם, מיותר לציין שגם ההורים, שיושבים על כסאות העץ הקטנים

ויזדקקו לשירותיו של הכירופרקט הקרוב במשך ששת החודשים הקרובים .

לא ברור למה קראו להורים, הילדים יכלו להסתדר מציון גם בלעדינו.

נדמה היה שההצגה נמשכת לנצח, או לפחות שלוש שעות.

(בקושי שעה אבל מי סופר), היו שם חיות שלא ידעתי שקיימות בטבע.

אל דאגה בסוף הוא מוצא את אימא. לפני כן גם את אבא אבל זה פחות מרגש (אה הנה אבא).

אני עדיין לא מבין את ההחלפה שבוצעה מיום האם, ליום המשפחה. היה משהו מרגש ביום האם, אותו אני זוכר

מילדותי, רגע שבו אפשר להגיד לאימא תודה על המאמץ שהיא משקיעה בנו הילדים,

בחינוך בבישולים בסידור וניקוי הבית וסתם בנתינת אהבה.

זה הזמן גם להודות להלל ולשבח את אשתי ואימי היקרות שנושאות בנטל האמהות בגאווה ונותנות משמעות לכינוי

אימא. 

יום (האם) המשפחה שמח. :-)

שלכם, אבאל'ה 3