תמיד האשימו אותי שאני מתנצלת יותר מדי. 

אז אני עובדת על כך בקדחתנות. 

לא מתנצלת ושימות העולם. 

אבל לפעמים ככה יש לי טיקים עצבניים של התנצלות ואז אני בדרך כלל גם מתנצלת על כך, לא נעים תשמעו... 

היום זה קרה, פגשתי מקבילה. 

הוא הלך מאחורי באיזור הקניון ואני, מה אני? ככה הלכתי לתומי חושבת על היום, על אתמול וקצת גם על מחר בצהריים ועל כך שצריך להפשיר בעבור זה את הבשר מהמקפיא וככה בלי כל התראה זה קרה. 

הוא נתקע בי מאחור בדיוק כאשר עמדתי לפנות שמאלה. 

מה קרה אז? הלא יאומן, שנינו התנצלנו. פה זה היה אמור להגמר. 

"סליחה סליחה..." וזהו. 

אבל פה זה רק החל. 

אני התנצלתי וכשהוא אמר סליחה, הוא עצר רגע מלכת והמשיך: "סליחה שאמרתי לך סליחה, התכוונתי סליחה אני מאחורייך וצריך לפנות, אבל בסוף את דרכת עלי ואני נתקעתי בך, אז סליחה גם על זה". 

ומה עניתי לו אני? "סליחה שלא הבנתי נכון". 

הוא: "לא לא אין על מה להתנצל, אני נתקעתי בך". 

המשכנו ללכת בהפרש של ארבעה מטרים זה מאחורי זה ומסתבר שבדיוק לאותו הכיוון והוא המשיך: "טוב אז שוב סליחה" 

ומה אמרתי אני? ברור לא? "טוב אז סליחה על ההתנצלות, אתה בסוף זה שדרכת לא?". 

לסיום מצאנו את עצמנו צועקים האחד אל עבר השני: "עזוב/עיזבי סליחה וביי". 

***   

אני חושבת שסלחנו באופן עקרוני, עד הפעם הבאה. 

מצטערת, חייבת לרוץ להפשיר בשר...