נכון, זה כנראה סותר את מה ששמעתם על רוחניות - שזה אור ואהבה, זרימה, חופש מוחלט, שקט ושלווה. המילה הזאת - "שליטה" – לרוב מעוררת אצלנו אנטגוניזם עמוק וממש לא מתקשרת לתרבות השאנטי. היא מפחידה משום מה לכשעצמה.
יש לנו רגשות מעורבים מאוד בהקשר הזה. מצד אחד – כולם רוצים שליטה בחייהם, מצד שני – הביטוי "קונטרול פריק" מעורר בנו חיוך סרקאסטי.
ויש את הנימוק הקבוע של "אבל אני רוצה להיות מסוגל לזרום"... אחלה, אחי, תזרום! אבל קודם, דמיין לעצמך בבקשה נהר. סוער, זורם, פראי ,מעורר את כל החושים. תריח את ריח הטחב, הצמחייה הסבוכה, טיפות המים על העלים. קולות של נהר, שכשוך הדגים, ציפורים. ענפים נסחפים בתוך המים. חלקם נתקעים, מסתבכים בתוך ענף אחר. חלקם ממשיכים הלאה, עם הזרם, מתאבדים על הסלעים שעל גדות הנהר, מאסת המים מתפוצצת לה למיליוני שברי טל נוצצים, דוקרים כמו חול גס...
תמיד עם הזרם.
איך היית רוצה לזרום אתה?
להיסחף מבלי שיש לך יכולת לעצור, לשנות, להתחרט? לשלוט?
או אולי לתת לעצמך לזרום, כאשר בשעת הצורך אתה יכול לעצור ולקחת שליטה? אפילו להתנגד לזרם?
למעשה, למרות שזה לא נשמע כל כך פוליטיקלי קורקט , מה שמלמדות כל התורות הרוחניות זה דווקא כן שליטה. שליטה על ההכרה, על דרך החשיבה שלנו, על איכות המסרים אותם אנחנו מכניסים אל תוך המודעות שלנו. ה"רוחניקים" האופנתיים משכנעים אותנו "לתת דרור" לרגשות, להפסיק לחשוב – ולהתחיל להרגיש. אבל למה, לכל הרוחות, זה סותר, להרגיש ולחשוב?
אלה הם פשוט שני כלים שונים, זה הכל. וכן, המחשבה היא זו האמורה לשלוט על הרגש. נסו לדבר על האוכל האהוב עליכם – ייווצר בפיכם רוק, ותרגישו רעבים. ככל שתדברו – כך תאבדו סבלנות, ותרצו כבר לאכול. המחשבה על האוכל השתלטה על הגוף הפיזי, על רמת האנרגיה ועל הרגש. וככה צריך להיות. זה פשוט, זה חוק טבע. ככה אנחנו בנויים. זהו מנגנון בסיסי.
תעשו עוד ניסוי קטן. נסו לדמיין איך אתם מרגישים כשאתם רואים קומדיה רומנטית חביבה. מה מרגיש לכם בגוף, לאן זה לוקח אתכם במחשבה...עכשיו דמיינו סרט אימה, ולא חייבים דווקא מהסוג המשובח של הז'אנר, אולי רצוי אפילו שלא, לצורך הדגמה. מה קורה לכם עכשיו? איך אתם נושמים, מה חושבים? לכח המחשבה השפעה על כל המבנה המערכתי שלנו. אלא שכאשר המערכת - כולל זו המנטאלית - אינה מאוזנת דייה הרגשות משתלטות על ההכרה ומסיטות את הילך החשיבה שלנו, מה שגורם לנו לפעול מתוך הרגש, מבלי לקחת בחשבון את התוצאות .
מבלי לחשוב, מבלי לשקול את תוצאות מעשינו.
ולא, זו לא זרימה. זהו חוסר מודעות, שלא לומר טיפשות במצבים מסוימים. זו היסחפות, מיותרת לרוב, כאשר אתה נשלט על ידי כל דבר אחר, מלבד הכרתך. אתה נותן כוח למשהו שהוא מחוצה לך.
במזרח נהוג להמשיל את ההכרה שלנו לאגם. המחשבות הן הגלים. ככל שהמים באגם צלולים יותר-כך קל לנו יותר לראות את הקרקעית ( תת- מודע ). ככל שיהיו פחות גלים-כך המים יהיו שקטים ורגועים יותר, מה שגם עוזר להתבונן על הקרקעית. ככל שהגלים (המחשבות) סוערים יותר-כל יש יותר בוץ וסחף, המים עכורים לגמרי ואין שום דרך ליהנות מהאגם (כמו להיכנס אל תוך הים באמצע הסערה), מבלי להשליט בו קודם סדר. או לחכות עד שהסערה תשקוט...אבל כל זמן שאתה מחכה עד שקוט הסערה אתה שוב נתון לחסדי משהו מחוצה לך, רק שהפעם זה טבע.
אז איך משליטים סדר? ("משליטים", שמתם לב?)
לומדים לכבות את "הרדיו" הפנימי, להפסיק את הברברת הקבועה בראש-עבודה/ בית/ ילדים/ זוגיות/ אוברדראפט/ החלפת אוטו.
הוא אמר לי ואני אמרתי לו.
לומדים לומר "לא" למחשבות הלא מרוממות ולהחליפן במחשבה בוראת ויוצרת.לומדים לחשוב מחדש, לראות את הצדדים הנעימים והמתגמלים של המציאות היום יומית – מבלי להתעכב על צדדיה הכעורים.
לומדים שליטה במחשבה – שליטה המבטיחה שיפור מדהים באיכות חיינו.
|