נו, אז באותו רגע יודעים

שהולכים לעשות את אותו סיבוב חיים

מחדש.

ואז אפשר למות בשקט.

או אז אנחנו בלבירינט אינסופי.

ורק שישאר אויר...

אירית*

זה די ככה . תמיד.

מחשבה עמוקה מאד .

(:

ובסוף מעגל, את שלי

http://www.youtube.com/watch?v=p2BulYdClLE

,תמיד חוזרים לאותה נקודה...

.....נהדר.

במעגל הנצחי של הקיום,

לעיתים אין צורך בתשובות ובפזל החיים הן מסתדרות בדיעבד לבד.

לא הכול תבוני יקירתי, לעיתים איננו רואים את הערך המידי של השאלה

והתשובה אך ניתנת רק בסוף התהליך  לאותה שאלה שנשאלה הרבה מקודם ומה שלמדתי,

שעם התבגרותנו אנחנו מבינים , שהיננו מבינים פחות ופחות.

וכך החיים זורמים , במעגלים , מעגליםמ -  שאנחנו מלקטים מהם חוויות, לפעמים תבונה בצידי הדרך והחוויה העיקרית

זו הזרימה.

שורות נהדרות כתבת יקירתי, שורות שלעולם לא תיהיה להן תשובה אחת מוחצת ומדויקת ןהרי זה מה שיפה בחיים.

שבת טובה גרייסי

יפה....עצוב שמח ...הכל .

.קצר וחד .:)*

מדוע לחכות לנשימה אחרונה לברר תשובות,,

 מעדיפה להאמין במחזוריות בחיים,

 כמו בטבע,

 [וכמו בשיר של לאה נאור: סוף זה תמיד התחלה....]

כמעט בסוף כל משחק, מתחיל אחד חדש...(-:

אני אוהבת את המעגליות של המחשבה.

בכל שבריר יכולה לנוח, לקחת אויר להתחיל מהתחלה או לסיים

אך הנשימה תמיד חייה :)

תודה גריס.

ליאורה

מתאים לי השיר הזה עכשיו

מדבר אליי מאוד!

אני מעדיפה את תחילת המשחק על סופו,

את התשובה הראשונה,
וכפי ששטוטית אמרה,

אני מעדיפה את ההתחלה המתוקה של האהבה ולא את טעמה המר כי אכן לרוב סופה הוא מר. 

מאחלת לך אך ורק התחלות שמחות, אגב התחלת שוב לשחות?

סופ"ש כייפי

יוליה

ואם אפר אתה ואל אפר תשוב

זאת סיבה להיות עצוב?

מה השאלה?

כשמגיעים לאותה נשימה אחרונה,

עלפי התהום,

מגלים שיש לנו כוחות לעוד רבות אחרות

שאפשר לנשום,

אבל אחרת.

זה שם המשחק, שקוראים לו חיים.

המחשבה הראשונית שלי היא

שהבל הבלים הכל הבל

המחשבה השניה היא

שאין חדש תחת השמש

 ....

לא אוהבת את המילים האלו:

רגע לפני הנשימה האחרונה,

אני חושבת שכמעט אין אדם שלא חש או מרגיש או חושב כך לפעמים,

לפעמים יותר,

לעיתים פחות.

אנ י יודעת,

כשהיו לי מצבים בעבר,

שמשפט כזה היה מתאר את מה שהרגשתי אז,

הייתי יורדת לסטודיו,

יוצרת,

שוכחת מכל העולם,

יוצרת לי עולם שהוא רק שלי,

ולאחר כמה שעות,

הייתי פשוט ,

מ ח י י כ ת ..........

פעם רציתי מאד גם כן לטפל באמצעות אמנות,

לא יצא לי ללמוד זאת,

את נשמעת לי גזעית,

כזו שיודעת לעזור לאחרים,

לא?

פורים שמח יקרה,

שרה קונפורטי,

www.sarakonforty.com

השאלה באיזה משחק מדובר?

האם החיים הם משחק? את רואה

במספר מצומצם של מלים הצלחת

להעלות חידות רבות וחומר רב 

למחשבה.

מזכיר לי

שהטעם המתוק של האהבה הוא

הוא טעם מר

 ~

תנשמי את הנשימה האחרונה

ותתחילי לנשום נשימות טריות וחדשות

*

אוהבת

}{שטוטה

נשמע כמו מצב של ציפייה בין שני קטבי זמן שהם אחד

וציפייה היא מצב תודעה שרוצים את העתיד , כלומר

רוצים את מה שאין =  אובדן ההווה

נראות המילים כמו בתוך רעש הרקע של חוסר

שביעות הרצון הדרמאטי , המנוגד לקבלת מה שיש

ותודה על הקיים. תחושת החיים בעכשיו מתמשך ,

גוברת תמיד , אם בוחרים בה , על הזדהות עם

מחשבות ורגשות על סוף כסיום , או סוף כהתחלה

חדשה...  

ההתחלה באה תמיד לפני הסוף

ואחרי הסוף יש התחלה חדשה

הכל במעגלים

לא תמיד כשחושבים שזו הנשימה האחרונה היא באמת כזו

תקווה.

כמו שלמחר יש את היום

כמו לשמש ישנה השקיעה

כמו לים יש את החוף

כמו כל דבר שנגמר

יש אחד אחד חדש....

והתשובה הראשונה  מדויקת לשאלה האחרונה

רגע לפני הנשימה האחרונה

גרייסי יקירתי, החיים כמו העולם הם מעגליים ולכן כל סוף הוא התחלה של משהו אחר, עד לנשימה האחרונה אבל עד לנשימה האחרונה יש עוד כל כך הרבה מעגלים ובני מעגלים ובועות צבעונין שיש בהחלט עם מה להתמלא.

תודה יקירתי ו*

לאה

ומה אם כן?

בכל זאת המשחק

מתקיים על פי כלליו

הידועים,גם אם סופו כתחילתו.