התקשר אליה כך סתם באמצע היום, להגיד לה שהוא אוהב אותה. . "בדיוק חשבתי עליך" אמרה. . "למה?" שאל . ובהרף העין שחלף עד שענתה לו חשב בבעתה: מה כבר עשיתי? ולמה בדיוק חשבה עלי? זה משהו שאמרתי אתמול בלילה? . ובהרף העין עד שענתה לו חשבה: מה זה למה? הרי לא ברור לך, יקירי שאתה במחשבותיי כל הזמן. מתי כבר תבין שאתה הוא אהבת חיי ואתך בחרתי להזדקן. רק תגיד האם ואומר לך כן גדול. . ובאותו הרף העין התרוצצו במוחו מחשבותיו, על מה שהיה ומה שעשה ומה שאמר, מחפש בקדחתנות, למה בדיוק חשבה עליו. מה היא רוצה ממנו לעזאזל. הוא כל כך השתדל בזמן האחרון, לאהוב, להיות רגיש. הוא הרי עשה הכל נכון, כדי שתשיב לו אהבה, כדי שתהיה שלו לתמיד, ועכשיו היא שוב לא מרוצה. הוא רוצה להיות איתה אבל לא בכל מחיר, ואם יש לה דבר להגיד לו שתגיד. והיא, בעודה פותחת את פיה להשיב, תמהה בינה לבין עצמה על פשר שאלתו. על חוסר רגישותו. האם אינו רואה? האם אינו חש את שחשה היא? הרי היא כבר משתדלת כל כך הרבה זמן להיות האישה אותה הוא מדמיין. היא משתדלת תמיד לרצות אותו, ובלבד שיאהב אותה, ובלבד שיהיו לאחד. והנה הוא יורה כך את השאלה בחוסר רגישות, כאילו היו שני זרים. ועד שפתחה את פיה להשיב, כעס עליה על כוונותיה הנסתרות. מה לא עשה בשבילה. איך השתנה כדי שתאהב אותו, והיא. תמיד יש לה טענות, תמיד רואה בו רק את השלילי, את תכונותיו הפחות טובות את הדברים שמעצבנים אותה. ומה עם כל השאר? למה היא עיוורת אל כל הטוב ששופע ממנו, אל האהבה שהוא מרעיף עליה, למה היא לא רואה איך הוא סוגד לה ומוכן ללכת עד קצה העולם בשבילה. הרי איש אינו מושלם, לכולם יש חסרונות. והוא. הוא הרי מקבל אותה כמו שהיא, אוהב אותה עם חסרונותיה. אז למה היא לא? הרגיש איך הזעם מתפשט בגופו, משחיר את ליבו האוהב. בשביב הרגע, שבו לקח למילותיה לעבור ממוחה על שפתיה, עברו חייה איתו מול עיניה. את כל אשר טרחה למענו, את כל המחוות שעושה היא בשבילו והוא כלל לא מרגיש. איך לבו הגס, לא חש ואוטם אותו בפני אהבתה. היא שקבלה אותו כמו שהוא. אוהבת אותו בשלמותו עם תכונותיו הנפלאות ומעט חסרונותיו. היא שחולשותיו אינם מעניינות אותה, ניצבת בפני גבר אטום וחסר רגישות, שאולי לא אוהב אותה מספיק, שרואה רק את הצדדים הפחות טובים שלה. ועד שתורגמו ניעות מיתרי קולה למילים של ממש עיוור זעמו את עיניו. החור הגדול שנפער בליבו על כל אותם חודשים שבזבז איתה, על כל האהבה שנתן לה להתפרץ ממנו, על כל חומות ההגנה שפירק אחת לאחת. הכל היה לשווא. היא לעולם לא תוכל לאהוב אותו ולו עשירית ממה שאוהב הוא אותה. וזעמו, המתפרץ שחרר את כאב הפרידה הממשמשת ובאה. וכשכבר התגלגלו גלי הקול על לשונה, התפרץ כאבה ללא שליטה. היא שהיתה בטוחה שמצאה את האחד. היא שאהבה אותו עד כלות, רואה מולה עתה כאב עצום וחור שנפער. לו רק היה אוהב אותי עשירית ממה שאני אוהבת אותו, חשבה בכאב, חשה את דמעותיה, מערבלות את גלי קולה, מעוותות את מילותיה. התקשר אליה כך סתם באמצע היום, להגיד לה שהוא אוהב אותה. "בדיוק חשבתי עליך" אמרה. "למה?" שאל. "סתם" ענתה, וניתקה. |