אני אוהבת לשמוע מוזיקה בווליום נמוך. כך, נדמה לי שאני יכולה לשמוע את הניואנסים שבעצמת הקול. כאשר הווליום עובר סף מסוים הכול נשמע לי כבר אותו דבר. אני הופכת לחרשת לניואנסים. ובאנלוגיה, אני אוהבת שמדברים אליי באנדר סטייטמנט. אז, כך נדמה לי, אני יכולה להבחין בניואנסים של הרגש. לעומת זאת כשאני שומעת כל הזמן משפטים כמו "אוהבת אותך", "ריגשת אותי", "זה נפלא" אני מתחרשת או מתעוורת וכבר לא מבחינה בהבדלים הדקים. אני משערת שמי שרגיל לווליום הגבוה יודע גם שם להבחין בהבדל הדק שבין "אוהבת אותך" אחד לשני, ויודע מתי זה מביע רגש ומתי זו סתם אמירה אבל לי אין את הרגישות להבחין בניואנסים של האובר סטייטמנט וכל מה שאני שומעת זה "בום בום בום" וסותמת את האזניים. |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהבתי את הנאלם דום ואולי מספיק שקצת ינמיך את הווליום. בעלי, שהוא בניגוד אליי מורה דגול, אמר לי פעם שכשיש רעש בכיתה הוא דוקא מנמיך את הקול.
1. נאלם דום? ;-)
2. מוסיף כוריאוגרפיית שפת גוף שונה.
3. מרחיב מילולית לגבי הדבר המדויק שהרשים אותו. (אפשר גם לשאול...)
4. לא סיפור מציאותי. כבר סיננת אותו מראש על סעיף היושר הרגשי :-)
5. הזכרת לי את "זאב זאב"...
נניח מקרה: אני מכירה את הדובר ויודעת שאצלו "זה מקסים" היא אמירה שגורה שלא אומרת כלום. יום אחד הוא רוצה באמת מתלהב ורוצה להביע את זה, מה הוא עושה? אומר "זה מהמם"? חוזר על זה 10 פעמים?
באמת קשה "לפרק צליל" כדי לנתח מה בו "מרגיש" כן ואמיתי לעומת מזויף ומיופיף
(כדי לסבך את התמונה- לפחות כשמדובר באמנות- גם ל"משחק אמין" יש ערך...)
אני מניחה שאם את מכירה את הדובר/ת ומבינה את ההקשר של האמירה קל יותר לשפוט.
יוצא שגם כדי להבין מה חושבים השכנים, חשוב להקשיב לעצמך...
גם לי חשובה הכנות. פשוט הרבה פחות קל לי לזהות אותה בתוך הקקפוניה של האמירות. במקרה של הדוגמה של שוקולד מריר לעיל קל לזהות שמדובר על פיברוק אבל לפעמים זה לא ממש ברור. אנשים יכולים להגיד "זה מקסים" ולהתכוון לזה או לא להתכוון לזה, אז איך מבחינים?
1. התכוונתי שחשובה לי הכנות של הצליל או האמירה.
1א. רגישות זה "תיק". אבל זה עדיף על אטימות...
1. מראש אמרתי שהבעיה היא שלי. האוזן שלי מאוד רגישה לקולות חזקים.
2. נכון.
3. רועשות יחסית לווליום נמוך יכולות להיות עדיין שקטות יותר מהשקטות יחסית לווליום הגבוה.
הנה, "פוסט לא רע" נשמע לי "די חזק".
את אלופה
1. צליל מכוון היטב נשמע לי טוב... יכול להיות גם בווליום גבוה :-)
2. לאיפוק יש יתרונות. וגם חסרונות...
3. האנדרסטייטמנט צריכה גם הצהרות יותר רועשות לידה... הכל יחסי :-)
פוסט לא רע ;-)
מאוד נכון. היום למשל הייתי בשעיר עיצוב בחדר כושר. אחרי כל תרגיל המדריכה אמרה "אלופות אתן, אלופות". לאור העובדה לממש לא מדובר בנבחרת ישראל להתעמלות קרקע, אלא בנשים מהפרובינצה בנות 45 ומעלה (רובן), אין ספק שאלופות אנחנו לא !! האמת זה הביך אותי כל פעם מחדש
להקטין את הפונטים גם זה רעיון.
גם מלים כתובות גורמות לי להסמיק.
מילים , כשהן כתובות,
עוברות אלי ונוגעות
כשהן מכילות רגש וחום
רק כך זה עובר.
ואיך?
אין לי הסבר.
מילם נאמרות
זה כבר עסק אחר
כדי שאשמע ואפנים,
מילות אהבה,
הן צריכות להגיע עד לב השמים
בצעקה או בלחישה....
דוקטורה
תכווני את הווליום ואל תאטמי
את נפלאה חכמה ומיוחדת .
שמעתתתת?
חמות בסדר אבל לא רותחות.
יהיה טוטו.
בום תודה.
עוד מהמשותף-אוהבת טונים בלגאטו
דיבור ומוסיקה שקטים!
אך בכל זאת אוהבת את המילים החמות
*
עוד פעם אני חושבת ומרגישה בדומה מאד לך, מה יהיה ?
בום בום בום-אוהב אותך חברה
את משעשעת אפילו אם לא זו הכוונה
גם אני חושבת לפעמים שזו בעיה שלי. אני רק לא יודעת היא אם הבעיה היא עם זה שאני מדברת "בשקט" או עם זה שקשה לי לשמוע כשאחרים מדברים ב"קול רם מדי".
זה בדיוק מה שהתכוונתי.
ואני לא איכפת לי.
מי שאומר בווליום חזק שיערב לו.
כמו קודמתי כאן בתגובות.
אני מבינה שיש אנשים כאלה וכאלה וכאלה.
עושה לי את הבחירות.
בכלל לא יודעת להגיד כל כך בקלות אני אוהבת אותך.
זאת בעיה שלי!!
העלת נושא מאד מענין.
חומר למחשבה.
תודה
מספיק לקרא כאן תגובות של אנשים ולראות כמה שאת צודקת. אך זו אינה הבעיה שלך בלבד או הבעיה העקרית.. .
אני כבר לא יכולה להבחין בין משהו שכתוב היטב כאן בקפה או בבלוגים אחרים , לבין משהו סתמי , או סתם קריא.
לפי התגובות , כל דבר הוא כמו שאמרה קודמתי וכפי שאת ציינת, מלא סופרלטיבים . לרגע מתחשק לי לשאול " האם קראנו את אותו הטקסט?"...
כנראה שהנימוס קודם לאמירת האמת. אני מעדיפה לפעמים לא להגיב במקום לשבח לפאר ולקלס סתם.
או לומר זדברים גם בווליום נמוך..
שששששששששששששש...........
אמת , הכל נכון , מדהים , מאאאממממם, הרסת אותי ,
לא יאומן כמה את צודקת ...
אין עלייך (ואין לי כוכבים) !