0
ממשיכה ללקט קטעים המדברים על יחסים לרגע. הפעם מצאתי ספר שירים קטן של מישהי בשם איריס סמירה והיא כותבת כך: "עשרים וארבע שעות וגבר ומטה אחת לא גדולה במיוחד וזמן שעצר מלכת, חיים שלמים בתוך בועה, אינסוף שיש לו סוף ידוע מראש שהוא גם התחלה של עשרים וארבע שעות וגבר חדש." כמה אינטימיות אנחנו יכולים ליצור במפגש רגעי, מפגש שכשמתחילים אותו יודעים שהוא כבר נגמר. |