כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגלינא

    מקום תחת השמש

    על המצב

    8 תגובות   יום שלישי, 18/9/07, 12:32

     

    ערב ראש השנה, המשפחה המורחבת הסבה לשולחן החג. ואחרי ששברו את הרעב החלו לשוחח. על מה? כמובן על המצב. הקסאם שנפל על בסיס הטירונים בזיקים, ומה לעשות? איך להגיב?

    וכמו שקורה בהרבה דיונים מסוג זה - התחלקו המסובים למחנות - מחנה ה"להיכנס בהם, הם מבינים רק כוח" ומחנה ה"צריך לחשוב קצת יותר מורכב וגם לטווח ארוך".

     

    איך זה שכל אחד מוצא את עצמו כל כך מהר באחד המחנות, כשברור לי מתוך הכרות מעמיקה עם כל אחד מהם שהם לא לגמרי במחנה שאליו הצטרפו בשיחה. משהו בדינאמיקה של השיחה בונה מחנות כדי שהמלחמה תהיה יותר עסיסית, שיהיו בה קצת פצועים, שירד למישהו קצת דם מהאגו.

     

    מה מאפיין את מחנה ה"להיכנס בהם"?

    הם תוקפים את מחנה ה"צריך לחשוב..":

    •    מה השורה התחתונה, מה אני עושה מחר בבוקר?
    •    להם לא איכפת במי הם פוגעים אצלנו אז למה שלנו יהיה איכפת  במי אנחנו פוגעים אצלם? גם לנו מותר להתעצבן עליהם!!
    •    לפנות אוכלוסיה לפני שפוגעים בהם אמרת? איך לפנות אוכלוסיה? יש לך שיטה שאני עוד לא מכיר?
    •    אהה, אין לך תשובה, אתה סתם מתפלסף. זה טוב לפעולות עם החניכים בתנועה...

     

    ומחנה ה"צריך לחשוב" : מדבר ומדבר ומעייף בדיבורים שלו, ולא מגיע לתכלס, הכל אצלו מורכב, ועד שהוא מגיע לנקודה - כולם מתעייפים וצועקים: מה השורה התחתונה?!! ומפסיקים להקשיב לטיעונים ולהסברים הארוכים שלו. והנפילה הכי גדולה של נציג מחנה ה"צריך לחשוב" כשהוא אמר:

     "אין לי פתרונות מדף. אני לא מכיר את המאטריה מספיק. אבל אני בטוח שאם אכנס לעניינים אמצא פתרון יצירתי, ולא מן הפתרונות המוכרים, אלא פתרון שייתן מענה למצב המורכב וייקח בחשבון הרבה יותר גורמים ואפשרויות ותוצאות לוואי וכו'". שוב פעם הוא נשאר באוויר ואין לו פתרון תכלס. ולאף אחד אין סבלנות להקשיב עד שהוא מסיים את המשפט הארוך שלו.

     

    הדיונים הללו בטח מוכרים לרובכם. הם לא מובילים לשום מקום, והם רק "עושים שמח" בערב המשפחתי, ואולי גם נותנים לנו איזו תחושת "עשיתי משהו בעניין הקסאמים, לפחות גיבשתי עמדה והבעתי אותה (ואולי להפך: הבעתי אותה ותוך כדי דיון גיבשתי אותה).

     

    אבל הדיונים הללו הם מיקרוקוסמוס לתופעה הרבה יותר נרחבת ונפוצה, שנתקלים בה בזירה הפוליטית, העסקית , הצבאית ואפילו האקדמית:

     

    •    קל יותר לחשוב בשחור לבן, ב"שורות תחתונות".
    •    רוב חיינו אנחנו נוהים לפעולה מיידית ונקודתית: מה עושים מחר בבוקר?!
    •    קשה לנו לחשוב חשיבה מורכבת
    •   קשה לנו עוד יותר לבטא באופן בהיר חשיבה מורכבת
    •   קשה להגיע לאנשים עם חשיבה מורכבת
    •   חשיבה מורכבת דורשת מאמץ קוגניטיבי חריג - בעיקר שינוי/הרחבה של תפיסות עולם ומודלים מנטאליים קיימים.
    •   החשיבה המורכבת הזו מצוייה בתחרות מתמדת עם המוח הקטן שלנו שמייצר לנו תגובות פשוטות ובסיסיות ומוכרות היטב (תקיפה, בריחה וכו').
    •   החשיבה בקטגוריות שמוציאות זו את זו (כן או לא, טוב או רע וכו') דוחפת אותנו גם להתקבץ למחנות מובחנים שמוציאים זה את זה, ובדרך כלל גם נלחמים זה בזה.
    •   ההתקבצות למחנות אקסקלוסיביים מקצינה את עמדותינו.

     

    בשלב מסויים של השיחה (ההיא מערב ראש השנה) נחלצתי לעזרת המחנות הניצים ואמרתי: "מה דעתכם שבמקום להיכנס בהם נעשה את ההיפך?" פתאום השתרר שקט (בשני המחנות) ולכמה דקות הם הקשיבו. (כנראה שלהפתעות ולדברים לא צפויים יש השפעה מבורכת על הקשב)." אתם זוכרים איך החמאס רכש את ליבם של הפלשתינים?" המשכתי "הרי לפני 20 שנה הם לא היו מוסלמים קיצוניים. תנועת החמאס (בדומה לש"ס שלנו בימיה הטובים) הצליחה לרכוש את לב העם כתנועה עממית שנתנה  גם תמיכה חברתית, חינוכית, כלכלית וגם אידיאולוגית ודתית. כלומר הם עשו זאת בדרכי נועם, בשיטות שגרמו לאוכלוסיה לנהות אחר החמאס מרצון. הם (החמאס) לא היו צריכים להיכנס בהם כדי שיפנימו ויבינו וישנו את התנהגותם. אולי נלמד מהם משהו?"

     

    למחנה ה"ניכנס בהם" לקח 2 דקות עד שהתעשתו ושאלו: ואיך בדיוק את מתכוונת לעשות את זה? מחר בבוקר? כמובן שלא הייתה לי תשובה שלופה. אבל לפחות הם נשארו מחוץ לתפיסות המקובעות הרגילות שלהם למשך 2 דקות תמימות, ואפילו הקשיבו לרעיון המוזר שלי עד הסוף.

     

    איך גורמים לעצמנו להפסיק להגיב מהמוח הקטן ולהתחיל להשתמש בחשיבה קצת יותר מורכבת? איך עושים את זה מבלי לקבל תגובות עצבניות מהסוג של  "אז מה עושים מחר בבוקר?". והעיקר איך מעבירים מסר מורכב מבלי להבריח או לעייף את הקהל?

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/10/07 19:49:

      בעקרון   ומבלי  להתייחס  למונחים  המדעיים

       

      מה  קראת את  מחשבותי  כשכתבת?

      צריך  וחובה  לצאת  מהקופסה

      כי  אנו  חיים  בתוצאה  של  מחשבות  בתוכה.

       

       

      מגניב

        22/9/07 18:52:
      עלינא,
      קראתי את הפוסט לעומק ואני מודה שלא עלו בי שום תובנות מיוחדות.
      אני, בעיקרון נציגה של הגישה הפרקטית - פרגמטית, אבל עם זאת בהחלט אוהבת
      לנסות ולחשוב מחוץ לקופסה ולפעמים זה אפילו מצליח לי. 
      איך זה מסתדר ביחד? לפעמים זה לא מסתדר וצריך לאמץ גישה אחת בלבד כתלות בסיטואציה ובמי שעומד מולך.
      ולפעמים, אפשר לנסות ולגבש פתרון תוך שימוש בטכניקות של חשיבה יצירתית.
      ראיתי שדובר כאן על מאמר מעניין ומאוד רלוונטי. בהזדמנות אקרא אותו ואם הוא יעזור לי לגבש תובנות מבטיחה לחזור ולשתף בהן.
        21/9/07 15:04:
      בבקשה ובהצלחה.
        21/9/07 13:26:

       

      צטט: צב מעבדה 2007-09-19 08:37:48

      וגם זה קישור לקובץ מצויין (חלון חדש) שמסביר את העניין.

       

      וזהו, עכשיו לעבודה.

       

      תודה על הלינק. התחלתי לקרוא את המאמר והוא נראה מבטיח. וכנראה גם מאוד רלבנטי לשאלות שהעליתי בפוסט. בתור מי שמלווה תהליכי שינוי בארגונים  מסתבר שאני מתפרנסת מ wicked problems  וגם חווה את התסכולים הנלוים. אז הפתקה שאני שמה על הלוח בפינת המשאלות לשנה החדשה - לגלות קצה חוט לאיך לצאת מהמרושעות האלו בשלום.

        19/9/07 08:37:

      וגם זה קישור לקובץ מצויין (חלון חדש) שמסביר את העניין.

       

      וזהו, עכשיו לעבודה.

        19/9/07 08:35:
      שכחתי, כאן (חלון חדש) אפשר לקרוא עוד על בעיות מרושעות.
        19/9/07 08:33:

      ברח לי...

       

      5. כל בעייה היא יחודית

      6. אין לבעייה מספר סוגי ומוגדר של פתרונות

      7. בעייה מרושעת יכולה להחשב לעיתים קרובות כסימפטום של בעייה מרושעת אחרת (כמה מבאס).

      8. לפתור הבעייה אין אפשרות לשגות (הכי עצוב)

       

      יש מספר גישות לפתרון של בעיות מרושעות, למשל להגביל את הבעייה בזמן, במקום, במשאבים. אבל מה שברור הוא שמאוד עוזר להיות מודע לכך שהבעייה מרושעת. המודעות למרושעות של הבעייה היא הצעד הראשון לקראת פרוקה לחתיכות קטנות שהן קלות יותר לעיכול.

        19/9/07 08:28:

      נדמה לי שמישהו כבר חשב על הבעייה שאת מתארת והוא קרא למשפחת הבעיות האלו 'בעיות מרושעות' (wicked problems).

       

      המאפיינים של בעיות מרושעות הם:

      1. אין ניסוח ברור וחד משמעי שמקיף את כל הבעייה.

      2. לבעייה אין כלל עצירה ברור.

      3. הפתרונות לבעיות מרושעות הם לא מסוג 'נכון/לא נכון' אלא מסוג טוב יותר/פחות

      4. אין בדיקה מיידית ומוחלטת של הפיתרון

      5. כל

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עלינא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין