ארון הקודש שניצב בקודש הקודשים של המשכן והמקדש. בתוך הארון הונחו לוחות הברית (שמות כ"ה י' - כ"ב ).

מעל הארון מעוצבים הכרובים . הדגם נמצא בקיבוץ אלמוג שליד ים המלח. זאב רדובן, ירושלים
 

 "ופניהם איש אל אחיו" - "ופניהם לבית"?!

הקב"ה מצווה את משה על התרומה שיתנו ישראל לבנין המשכן.

בפרשה מתואר מה הם החומרים הנדרשים לטובת בנין המשכן וכן תיאור כלי המשכן.

בכרובים שנמצאים על ארון הברית נאמר עליהם: "ופניהם איש אל אחיו".

עמדו חז"ל במדרש על ההבדל שבין הכרובים של הארון שהיה במדבר לבין אלו שהיו בבית המקדש שבנה שלמה המלך:" כיצד הן עומדין?

רבי יוחנן ור' אלעזר, חד אמר : פניהם איש אל אחיו, וחד אמר: פניהם לבית.

ולמאן דאמר פניהם איש אל אחיו' הא כתיב: ופניהם לבית (דברי הימים ב ג, יג) ?!

לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום...".

הנצי"ב מוולוז'ין שואל על המדרש שלכאורה איננו מובן, אמנם בתקופת היותם במדבר עשו בני ישראל את רצונו של הקב"ה, אך גם אם בתקופת בית המקדש הראשון לא עשו כדבר ה', הרי שבוודאי מיד עם בניית בית המקדש הראשון כן עשו בני ישראל את רצונו של הקב"ה , אולם כבר אז היו פניהם של הכרובים אל הבית ולא איש אל אחיו?!

הנצי"ב מסביר שני הסברים הקשורים יחד.

בתקופה שבני ישראל היו במדבר , לא היו להם כל דאגות פרנסה והיו עסוקים רק בעולם רוחני -

'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן', אפילו האוכל שלהם היה אוכל רוחני , בכך עשו ישראל רצונו של מקום ומימשו את הרעיון הנשגב ביותר בעולם , הקשר והדבקות בהקב"ה.

אך בימי שלמה, בארץ ישראל , כבר נצרכו לעסוק בפרנסה , ועל כן היו פני הכרובים מצודדים , מצב הרומז להדדיות ביחסים בין הקב"ה ועם ישראל : כל כמה שאנו פונים אליו, כך הוא פונה אלינו.

אמנם זהו חלק מהחיים בעולם הזה, אך לעומת חיי המדבר אין זה 'לעשות רצונו של מקום' באותה דרגה של עשייה רוחנית ללא תלות גשמית.

הנצי"ב קושר את הקשר שבין עם ישראל לבין הקב"ה לקשר של חתן וכלה.

בימי החתונה החתן והכלה 'פניהם איש אל אחיו', הכלה מתקשטת על מנת להתנאות על בעלה , אך לאחר שנכנסים כבר לביתם החתן והכלה , אז 'מזונותיה תחת מעשי ידיה', נכנסים עמוק אל תוך עולם העשייה והמחויבות ובכדי להצליח בקשר עליהם לעבוד מבחוץ בכדי להביא ברכה לביתם לעומת החתונה שם האושר שלהם בא מהסתכלות אחד בשני ללא צורך בעבודה של הסתכלות 'כלפי הבית'.

עבודת ה' איננה מונחת בקרן זווית אלא סובבת את כל חיינו , הם בלימוד התורה , קיום המצוות והן בחיי היומיום , במשפחה , בפרנסה ובשאר העיסוקים החשובים.

אך אנחנו בני עם ישראל צריכים לדעת את השאיפה העליונה שלִשמה נבחרנו להיות עם סגולה ובנו בכורו של הקב"ה והיא לעשות את רצון ה' בעשייה רוחנית , כך מקיימים עם ישראל רצונו של מקום כיאה לבן של מלך הרחוק מעניינים הרחוקים מהמלכות.

המנורה שנבנתה על ידי מכון המקדש מוצגת בקארדו בירושלים (כיום - במדרגות היורדות מהרובע היהודי לכותל המערבי)

תיקון עולם העשייה

ידועים דברי חז"ל על הקושי שהיה למשה במנורה ולכך היה צריך הקב"ה בעצמו להראות למשה ולבנות אותה.

במה הייתה מיוחדת ידיעתו של בצלאל?

הנצי"ב מוולוזי'ן מסביר שבבית ראשון יכלו לבנות את המנורה , אם כן מה הקושי שהיה למשה?

אלא משה התקשה במציאת השורש הרוחני של כל עניין ועניין במנורה.

מלאכת מחשבת זו ידע בצלאל, ולכך היה צריך הקב"ה להראות למשה את המנורה, ולאו דווקא את עניין 'מקשה אחת' אלא את העניין הרוחני הנשגב היורד לידי ביטוי מעשי בכל כלי המשכן.

דבר זה היה חסר בבית ראשון.

כך מסביר גם השפת אמת את על עניין המשכן.

תכליתם של עם ישראל היא מדרגה שמעל החומר, אך בכדי להגיע אל אותה נקודה רוחנית מופשטת מכל מגע חומרי ירוד, הרי שקודם לכן דווקא צריכים ישראל לתקן את עולם העשייה ואחר יכולים לזכות לכך שהקב"ה ישכון בתוכם.

אין קפיצות ברוחניות ובעבודת ה', כפי שלא קיים להבדיל בכל עיסוק אחר בחיים.

אמנם השאיפה הנשגבת יותר של עם ישראל היא למעלה מעולם העשייה , אך יש שלבים ומדרגות כיצד להגיע לאותה מדרגה.

כך אפשר להסתכל גם על דברי חז"ל בפתיחת התורה בשאלה הידועה מדוע פתחה התורה בבריאת העולם ,

שהרי באמת תכליתם של ישראל היא במדרגה שמעל עולם העשייה שנברא בשישה ימים ,

אלא משום 'כוח מעשיו הגיד לעמו', אכן קודם לכן יש על עם ישראל משימה והיא לתקן את העולם הגשמי לפני שמגיעים אל חצר המלך הפנימית .

זוהי כאמור מטרת המשכן המגיע לאחר חטא העגל המסמל את הפגיעה בעולם העשייה שהיה בעם ישראל.

לאחר הקלקול הזה, הרי שהתיקון המתאים והראוי הוא המשכן דרכו מתקנים בדיוק את הבלבול שהיה קיים בעם ישראל בהתמודדות של עבודת ה' בתוך עולם החומר - בחטא העגל הייתה החטאה, פספוס , ובבניית המשכן והעבודה בו- תוקן העניין. זהו העניין שהיה בצלאל יודע לצרף את האותיות שנברא בהם מעשה בראשית, שהרי מאחורי כל בריאת העולם עומד עניין אלוקי רוחני עליון ביותר שירד לפרטים עד להופעתו בתוך עולם העשייה, כפי שהיה בבניית המשכן.

שאיפתו היא להידבק בהקב"ה לנצח נצחים, לגעת באינסוף ברוך הוא ללא מגבלות של גשמיות, חומר וזמן.

אך בכדי להגיע למטרה זו, רוצה הקב"ה שאמנם נקדש את שמו בכל העולמות ,

אך קודם לכן יש לעבוד על פי הסדר ולתקן את עולם העשייה ולהפיץ גם דרכו את מלכות ה' בעולם.

אמרו ישראל 'נעשה ונשמע'.

שמיעה עניינה רוחני הרבה יותר לעומת העשיה , ובכדי להגיע מוכנים לפי הסדר אל אותה מדרגה רוחנית נשגבה , הרי שיש לתקן את העשייה שנפגמה בחטא העגל , והמשכן ושאר המצוות המעשיות הן תיקון לעשייה של האדם שתחול בה שם שמים.