שבת בצהרים אצל גילי על הדשא. חנוכת בית. הנקניקיות,הכנפיים, הקבאבים, השיפודים והעופות כבר מאחורינו. הכלב של גילי מתחבא היטב מאחורי איזה עץ כדי שלא יציעו לו עוד שאריות ובכל רגע צפויים לנחות עלינו הסטייקים.

"איך הבשר? אה?" מדרבן אותנו גילי לתת לו מחמאות.

"מדהים" אנחנו ממלמלים בשארית כוחותינו.

"הכול בזכות חבר שלי מהתיכון שהוא במקרה הבן של דוריס מ'דוריס קצבים', הוא הביא לי את הבשר הכי טוב שלהם. תרנגולות ופרות גזעיות עם תעודות שבעה דורות אחורה, שגדלו בלולים ורפתות יוקרה וניזונו מאוכל גורמה אורגני".

"כבוד" אנחנו ממלמלים "כבוד".

"גם היין שמחכה שתתייחסו אליו כאן, הוא לא בדיוק יין שקונים בסופר. אם לא הייתי שכן של אחותו של ניר דונטבלו בחיים לא הייתם זוכים ללגום מהיין המשובח הזה. אלא אם כן היו לכם איזה 3,500 ₪ מיותרים, אבל לי הוא סידר אותו ב-300 ₪."

אנחנו מכבדים את הידיעה האחרונה בהרמת כוסית.

"אין מה לדבר שיחקת אותה עם הבית החדש" מחמיא לו שוקי "אני כבר שנה מחפש איזה חור עלוב לשים בו את התחת שלי, איפה לא הייתי...".

"המתווכים לא מראים לך הכול, גבר" מהסה אותו גילי "מזלי שחבר טוב שלי מהמילואים הוא מתווך, איך ששמע על הבית הזה ישר סגר אותו בשבילי, בהתחלה הייתה בעיית חניה אבל דיברנו עם הרס"פ שהוא סגן ראש העיר והוא סידר לי חנייה שמורה ליד הבית."

"אגב חנייה" הוא ממשיך "ראיתם את המאזדה החדשה שלי?! חבר טוב שלי שעובד בחברת ליסינג שמר לי אותה, בת שנתיים, רק 5,000 ק"מ,הייתה שייכת לאיזה מנהל בהיי טק שהיה רוב הזמן בחו"ל".

"מישהו הולך לאלטון ג'ון?" אני מנסה להעביר נושא שלא קשור לקשרים של גילי.

"אני" קופץ גילי "משה? חבר שלי מהאוניברסיטה? סידר לי מקום בשורת האח"מים, אתם מכירים את משה נכון?! נו, זה שסיפרתי לכם עליו שמארגן לי מקום בתא הכבוד באצטדיון רמת גן במשחקים של הנבחרת."

מזל שברגע זה הגיעו הסטייקים וקטעו את רצף סיפורי הגבורה ואחר כך הקינוח והקפה (חבר מנצרת סידר לו קפה ערבי למבינים בלבד) והפרידה, בואכה שנת הצהרים של יום שבת.

"אז ניפגש ביום שני להחתים בלשכה, אה עובד?!"

"בכיף" אני עונה לו  ויודע שאני אבלה שם 3 שעות בעוד הוא ינצל את היכרותו עם ראש הלשכה על מנת לסיים את העסק תוך 5 דקות.

"תגיד גילי, עדיין לא מצאת עבודה?" שואל אותו אחד החברים.

"כבר חצי שנה אני שולח קורות חיים, הולך לראיונות ולא מצליח להתקבל לשום מקום" הוא משיב בצער "מה לעשות, זו המדינה הדפוקה שלנו, בלי קשרים אתה לא משיג שום דבר."