21/03/94 אישה בצל בין אלוני ימי ראיתי תוגתך,חשתי כי כבו ימיך.עיניך הכבושות בכביש,בי מביטות,אפי נצמק,בניחוחי בשמיך הזולים,עיבשתך, זולה וטורדנית,בלשוני מיששתי,גם את טפיפתך שמעתי. מבטי הטחתי, בך,לעקור את כבושותיך,האם דמעה ראיתי,בפינת עינך הנוצצת?או שמא עגל טל קטן, קריר,של בוקר, בעמקי עלי רקפת, כה גאה ואצילה, לא,לא את!את,כל בוקר מיטתך תדירי,פרועה וחלולה,בערוותך שהתנזרה, עוד לילה,שיבה זרקה וגעגוע,אל יום חדש, מצוות אלוה,תתפלשי בינות קמטי בגדיך,אזיקי בדידות פתוחים,עונדת לרגליך,על מדרכות צרות, צרות,פורשת שוב את תפילותיך. אל המנזר הזה יועדת,ללא יודעין,מפתחות חדרך אבדו,עת תצחקי ותשתגלי בצוהריותדעי לבטח,איך בקירותיו העבותים,אילנות עולים כרכו שיבה,חונקת, לעולם אינה נפסקת. בין אלוני ימי ראיתי תוגתך,חשתי כי כבו ימיך. |