רונלד ספקטור כתב ספר מקיף ומפורט על זירת האוקיינוס השקט במלחמת העולם השניה.

הוא מתאר בפרוטרוט את דרך הקרבות והדם: פרל הרבור, נפילת הפיליפינים, מידווי, הקרבות במזרח סין ובורמה, המבצעים האמפיביים לכיבוש איי מריאן ואיי מרשל, הקרבות הימיים הגדולים וחיסול הצי היפני, מלחמת הצוללות, יחידות הקמיקזה, הנחיתות באוקינאווה ואיוו ג'ימה (אשר אינן ידועות כמו הנחיתה בנורמנדי, אבל לא נפלו ממנה בגודל המבצע ובהיקף הקרבות), תכנון הנחיתה ביפן, המפציצים הגדולים ולקינוח הירושימה ונגאסאקי. לגבי כל מבצע מספק ספקטור מידע מדויק על היקף הכוחות המעורבים, התמרונים, הכשלונות וההצלחות.

הפרק המעניין ביותר בספר היה עבורי הפרק בו דן ספקטור בזוית האנושית - בחיי החיילים ששירתו בזירה: אנשי הצי והצוללות, הטייסים, המרינס, הנשים, הלבנים והשחורים. הוא מספר על תנאי השירות שלהם, על הפינוקים הקטנים, מתאר מאיזה מחלות סבלו ומה היה הסיכוי לצאת משם שלם.

חסרים בספר לדעתי קישורים רבים יותר למלחמה כולה, לאירועים הפוליטיים ולהתרחשויות בזירות האחרות, אשר היו נותנים תמונה מדויקת יותר של הזירה הפסיפית בתוך המלחמה הכוללת.

שני מפקדים אמריקאיים בהם עוסק הספר רבות הם האדמירל נימיץ וגנרל מקארתור. נימיץ מצטייר כמפקד קר רוח, אסטרטג מעולה ומנהלן מצוין. מקארתור מצטייר כאדם כריזמטי, קפריזי, רודף כבוד ושררה, בעל סגנון פיקוד כאוטי. בקיצור, מקארתור הוא גיבור ספרותי מעניין הרבה יותר. הספר בהחלט עשה לי חשק לקרוא עליו עוד.

בשורה התחתונה - הספר הוא עבודת מחקר יסודית וראויה. הוא מתמקד באירועים הצבאיים, ולטעמי פחות מדי בהיבטים הכלכליים והפוליטיים.  מומלץ מאוד למתעניינים בפרטי הפרטים של המלחמה הגדולה.