נכון זה קצת "גברי"(?), כמו שחברותי אומרות, אבל זה נוח. לא נכנסים יותר מידי לנשמה, שומרים על גבולות ברורים ונפגעים פחות, כי הלב נשאר מחוץ לסיפור.נכון זה לא לתת להגיע באמת וזה אולי לא ממש אינטימיות, אבל מי צריך את זה כרגע. יש המון כייף בזה שאת נכנסת ליחסים מבלי הצורך, האנושי, להציג את עצמך, את מי שאת בוחרת להיות באותו הרגע, את מי שאת מביאה לחדר באותו הרגע זו מי שאת. ובכלל מרצה שלי אמר בהקשר לביון "יש משהו מפתיע ביכולת ליישם את הוראתו של ביון כיצד אם משחררים מתפיסות לפתע משהו נגלה לנו מחדש." אז אני אומרת בהקשר של יחסים כאלה שלפעמים באמת יש צורך קצת להשתחרר מהתשוקה שלנו לדעת וללכת למקום המוכר לנו ופתאום את מגלה על עצמך משהו חדש. ואותה איריס סמירה כתבה(כי בלי ציטוט, אי-אפשר...): "חיה לי מאחורי חומות זכוכית. מביטה על העולם ממרחק בטוח, מדי פעם פותחת דלת כדי סדק צר, לאפשר כניסהלמשב של רוח...."
שבת שלום וסאלם עליכום וסופשבוע שקט
ושבוע הבא לכבוד פורים על מסיכות ותחפושות ואנשים.... |