המשורר: איזה סירחון...מה זה, גופרית?
זקנה ומקהלה: ובאפנו זה מריח טוב זה ריח רגשות זה מסריח רק כשאין להם כל מענה מסריח רק למי שלא יכול לתת ולקבל.
המשורר: ואני לא נתתי? זה הרי שנים שננו חיה בדירה על חשבוני תמכתי בה אפילו כשבחרה בתיאטרון בשנות הלימודים שלא הובילו אלא למבואות סתומים רומנים מפוקפקים עם המורים שלה אחד אחד - בינוניים ונשואים האחרון - חמור מטיל גללים מצא בה כישרון מיצה אותו בבית מלון ואז חזר לווילה, לאשתו אי שם, בהוד השרון
מאת: ננו שבתאי
מתוך המחזה "הקוקסינלים". זהו אחד הדיאלוגים המתנהלים בין דמותו של המשורר למקהלת הקוקסינלים. |