סבירות גבוהה שבישיבת סיעור המוחות על הבעייתיות של תדמית מדינת ישראל בתפוצות

קם אחד מהמשתתפים ואמר:

חברים אנחנו בעידן פייסבוק וטוויטר.

בואו נהפוך את תושבי ישראל לשגרירים של ההסברה הישראלית ונרתום אותם למאמץ ההסברתי.

הרי יתרונה של הפלטפורמה האינטרנטית היא במהירות ובקלות שבה ניתן להפיץ מסרים.

אני מניח שרוב חברי הוועדה המכובדים הנהנו בראשם וחשבו שמדובר ברעיון מצוין.

גם רותם את ההמונים וגם חוסך המון המון כסף.

כי הרי מה שצריך עכשיו לעשות זה רק לצייד את ההמונים במידע הנכון, מסודר לסעיפים ולקטגוריות

ולתת לדבר הזה לעבוד .לא כך?

וכן, בתיאוריה זה אכן יכול לעבוד.

ואולי אפילו יש סיכוי סביר שישראלים אחדים אף יעשו שימוש פרודוקטיבי בסל התעמולה

ויפיצו את תורת משרד ההסברה בארבע כנפות העולם הקיברנטי.

אני מאמין שנקודה אחת לא נלקחה כאן בחשבון בהיבט השיווקי.

לנקודה הזאת קוראים "אמון צרכנים והזדהות עם המותג"

ככלל, צרכן נאות לספר בשבח המותג שאותו הוא צורך כאשר רמות שביעות הרצון ממנו גבוהות, וכאשר הוא מאמין

שהמלצתו תסייע למקורביו או תעמיד אותו באור חיובי כממליץ.

דוגמא בולטת לכך היא סרטוני הווידאו מיוטיוב שמופצים ברשת המלווים בכותרת "WOW אתם חייבים לראות את זה"

או "גגגגדדדדוווללללל...".

איני יודע לומר בוודאות מה רמת שביעות הרצון של תושבי מדינת ישראל ממדינתם אני יכול להגיד בוודאות

שיש הסכמה גורפת כי ההסברה של ישראל די גרועה. בכל היבט.

השאלה שאני שואל, לפחות את עצמי, היא:

אם מדינת ישראל לא יודעת להשקיע את המאמצים והמשאבים הנכונים בקידום תדמיתה בעולם

מדוע שאני אהיה זה שאקח על עצמי את העול הזה?

במקום לאשר תקציבים מטורפים להעסקת  12 סגני ראשי עיריות שאין אחד במדינה שלא יודע שמדובר

בג'ובים מיותרים לחלוטין, ישקיע משרד ההסברה בהעסקת מומחי שיווק ויחסי ציבור מהזירה המקומית והבינלאומית

וביצירת פעילויות אפקטיביות לקידום התדמית של המדינה.

אולי אז, כשתושבי ישראל יראו שהמדינה משקיעה בתדמית שלה ואל מתעסקת בעסקנות פוליטית

הם ירצו להיות מסבירים טובים יותר.