כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של מצב הרוח

    ארכיון

    הייתי בגן עדן וראיתי את אלוהים. וגם ג'ף בק היה שם.

    6 תגובות   יום שישי , 19/2/10, 19:56


    פברואר היה תמיד העונה המתה שלנו במצב הרוח. חודש שלם בלי הפלגות. (בדיעבד, מי ידע שיהיה פה חמסין?) אז בנובמבר, כשהתפרסם שאריק קלפטון וג'ף בק מתארגנים לשתי הופעות ב-O2 בלונדון, היה ברור היכן אבלה בחורף. עדיין לא הייתי ב-O2. גם החדשות מלונדון על גל קור, חסימת כבישים ושדות תעופה בשלגים כבדים ושיבושים בכל אירופה לא שינו את ההחלטה. דבר ראשון מזמינים כרטיס להופעה ב-14 בחודש. אחר כך בודקים מה עוד קורה באירופה בימים הסמוכים: באנגליה אין שום דבר מעניין, אבל דייב מתיוס מופיע בגרמניה. ברלין תמיד היתה היעד המועדף עלי להופעות, וכרטיס הוזמן גם להופעה שלו בטמפודרום של ברלין, ב-17 בחודש. בעידן הטיסות המוזלות, המעבר מאנגליה לברלין עולה 30 ליש"ט. שאר הסידורים ארכו פחות זמן. בלונדון ביקור אצל בת דודתי ומשפחתה, בגרמניה מלון קטן ליומיים. למזלי סופות השלגים פסקו כשבועיים לפני ההופעה, ואפשר היה לנחות (ליתר בטחון עשיתי ביטוח להופעה אצל ticketmaster, עם אופציה להחזר כספי מלא אם לא אוכל להגיע. ככה זה אצל האנגלים..).

    חלל ה-O2 מדהים. במקור נבנתה הארנה לחגיגות המילניום והאנגלים לא ידעו מה לעשות אתו. למרבה האירוניה היה זה יועץ צרפתי, שאחראי להברקה - להפוך אותו להיכל להופעות חיות. מגיעים ברכבת התחתית עד למתחם. עם הכניסה - חגיגה ויזואלית. המקום מדהים, בתוכו שדרת מסעדות, ברים ובתי קפה, דוכנים מכל הסוגים, ומוזיאון למוזיקה הבריטית ב-60 השנה האחרונות. תמיד תהיתי מה יש בארץ הגשומה והאפרורית הזו, שמייצר כבר 60 שנה את המוזיקה המקורית, המיוחדת והטובה ביותר. האנגלים ששאלתי אמרו שכשכל כך מגעיל בחוץ, אין לצעירים ברירה אלא להישאר יחד בבית ולעשות משהו מקורי..

    20,000 איש בהיכל, שהוא מדהים לכשעצמו. ההופעה מתוכננת להתחיל בשמונה. בעשר דקות לשמונה מופיעים ומתיישבים 20 נגני תזמורת. לא מה שהייתי מצפה לו במופע כזה. בשמונה בדיוק עולה ג'ף בק לבמה, גם אם לא כל הקהל יושב, או במקום. שמונה זה שמונה. ג'ף נותן כמה קטעים קלאסיים שלו ולא מעט חומר מהדיסק האחרון שלו - כאן נכנסים לתמונה לא רק התזמורת, אלא, בקטעים שונים, כנרת, זמרת וכו'. 45 דקות נפלאות, והקהל אוהב את זה. יש לו הרכב טוב, ובסיסטית שהיא חיית בס של ממש. עם זאת, הקהל מבוגר, המופע בישיבה, לא קמים כאן לרקוד, וזה קצת מוזר לי.

    30 דקות התארגנות, ולבמה עולה אריק קלפטון. ה-O2 זה המגרש הביתי שלו, ומרגישים את זה היטב. הקהל אוהב אותו, והוא אוהב את הקהל. פותח בכמה קטעים שקטים, השיר הפותח - nobody loves you when you're down and out  - בחירה מוזרה קצת ל-valentine's day, אבל קלפטון אף פעם לא היה חזק בשירי אהבה מתקתקים. אחרי כמה קטעים שקטים מגיעה הגיטרה החשמלית, וכאן רואים מי המלך האמיתי של אנגליה. ביצוע מדהים במיוחד ל-i shot the sheriff גורם גם לי להוציא את הסלולרי ולהסריט קצת, מה שנשבעתי שלא אעשה לעולם, אבל התוצאה הסופית שנשמעת לאחר מכן מהסלולרי הינה, כצפוי, פאתטית, ושוב נשבעתי לא לעשות זאת שוב לעולם..  ה-O2 הוא מקדש סאונד, עם הצליל הנקי והאיכותי ביותר ששמעתי אי פעם בהופעה. רמקולים תלויים מהתקרה עד סוף האולם, כדי שגם היושבים מאחור ייהנו מהסאונד האיכותי ביותר, והמסכים הם היי-דפינישן, ואפילו שאני מרוחק רק 30 מ' מהבמה, אני מוצא עצמי מגניב מבטים למסכים כל הזמן, כדי להבחין בפרטים הקטנים.

    ההרכב שלו מבוגר מאד, מלבד זמרות הליווי, אבל החבר'ה יודעים את העבודה. האמת, כששמעתי על ההופעה בנובמבר חששתי שהאיש מתחיל לחשוב על תליית הגיטרה על הקיר ויציאה לפנסיה. קודם האיחוד של cream, אחר כך, בשנה שעברה, הופעה עם סטיבי ווינווד במדיסון סקוור גארדן (מין איחוד קטן של blind faith), ועכשיו ה- yardbirds - נשמע כמו סיכום קריירה, לא?  אבל כשמגיע cocaine, וכשהקהל כולו צועק את זה בסוף השיר, ברור לי מה קורה כאן. לא פנסיה ולא בטיח. ה-O2 הוא מקדש, למוזיקה ולסאונד ולכל מה שקשור בהם. ובמקדש הזה, קלפטון הוא אלוהים. והוא כאן כדי להבהיר לקהל מאמיניו שלעולם, אבל לעולם, לא יהיה להם אלוהים אחר על פניו. והם מקבלים את זה באהבה וצועקים אמן, או קוקאין, או כל מה שבא להם לצעוק.

    ואז חוזר ג'ף בק לבמה, ובלי שום הכנות מיוחדות, הם מתחילים לנגן יחד. כמה בלוזים (מיותרים לטעמי), ביצוע תמוה של moonriver (כן, ההוא) של שני הגיטריסטים המצויינים האלה, והרבה מוזיקה טובה. האמת, ברוב הקטעים לא היה אפקט סינרגטי של שני אלילי גיטרה שמנגנים יחד. היה אריק קלפטון עם עוד גיטריסט ממש טוב. פה ושם אפשר היה לראות שקלפטון נותן לבק קצת יותר מקום להתבטא. אבל היו כמה קטעים חזקים שאפשר היה להרגיש את הדבר הזה ממש, בהם fire של בק. לידי ישבו 3 גרמנים זקנים, שלא ברור מה חיפשו בהופעה. לא זזים, לא מתופפים ברגל לפי הקצב, לא מזיזים את הראש - לא עושים כלום! בטח לא קיבלו הוראה מהפיהרר. באמצע fire, כשחשבתי שהתקרה עומדת ליפול, הם קמים והולכים. יש רכבת אחרונה, או שהולכים לפלוש לפולין. היו בקהל עוד כמה כאלה, שנתנו עדיפות לשיקולי תחבורה על פני ההופעה. אולי ככה זה כשיש לך את קלפטון באנגליה כל הזמן. אבל עכשיו, כשהתפנה המקום לידי, וקלפטון ובק נותנים להדרן את hi ho silver lining, אני יכול סוף סוף להשתולל ולצעוק קצת. עשה לי נס, אלוהים שבהיכל הזה, והחזיר אותי אחורה בזמן ל-1967..

    המופע מסתיים ב-23:00. תור מסודר של 20,000 אנגלים עומד עד לפתח תחנת הרכבת, כדי לשמוע את הכרוז מודיע שהרכבת האחרונה תצא בעוד 20 דקות... אנגליה זו אנגליה, וכמו ששמונה זה שמונה, גם יום ראשון זה יום ראשון, וביום ראשון, כולם יודעים, הרכבת מפסיקה ב-23:30....

    אז נסענו באוטובוסים במקום, והגענו הביתה רק ב-02:00, אבל לא הייתי מוותר על ההדרן...

     

    שלשה ימים לאחר מכן, אני בברלין. העיר קפואה, ברבורים אומללים מנסים לתמרן על נהר קפוא בין גושי קרח ענקיים, כל המדרכות הן קרח, שפועלי עירייה צריכים לשבור אותו כל בוקר במעדרים כדי שאנשים לא יחליקו וישברו משהו. הדרך להופעה חלקלקה ומושלגת, אבל כשמתקרבים מרגישים שהעניינים מתחממים. הטמפודרום קטן בהרבה, משהוא כמו 5000 איש, אבל הקהל כולו צעיר, פה ושם קבוצות של אמריקאים שהגיעו מהסביבה, וברור שהולך להיות כאן משהוא אחר.

    המופע מתוכנן לשבע בערב, וראה זה פלא, בשבע עולה דייב מתיוס ומציג את להקת החימום - alberta cross. ילדים צעירים, מנגנים רוק של ילדים צעירים, אבל לא רע. זה לא ה-O2, הסאונד פחות טוב בהרבה, האולם קטן מספיק כדי שלא יהיה צורך במסכים אבל על הרחבה אנשים עומדים (ליתר דיוק רוקדים וקופצים) ולא יושבים, וזה מכניס אנרגיות אחרות לגמרי להופעה.

    בשמונה בדיוק מגיע הדבר האמיתי. דייב עולה לבמה והקהל מת עליו. התשואות מרעידות את האולם. המופע שלו אדיר. יש להם כזו עוצמה, שאי אפשר לעמוד אדיש בפניה. רוק מיוחד ואדיר, שאין לי הגדרה אחרת בשבילו, כך עניתי לכל מי ששאל אותי מה הוא מנגן.

    הקהל אוהב אותו ממש, והלהקה יודעת להחזיר אהבה לקהל. הרבה סולואים, ארוכים מהרגיל ועם הרבה אלתורים ותוספות, של כל הנגנים.

    בסיום המופע הם יורדים מהבמה והקהל לא מוותר. בכל פעם, עשר דקות של מחיאות כפיים בעוצמה שלא פוחתת, רקיעות ברגליים וקריאות ללהקה מחזירות אותם לבמה שוב ושוב.

    שעתיים וחצי, וזה נגמר, וממש חבל. הם נהדרים. דייב, הגיטריסט, הבסיסט, הכנר, שני הנשפנים ובמיוחד המתופף. נפלאים, אין מלה אחרת. חבל שלא הגיעו לכאן להופעות, הפסד ענק של כולנו. מי יודע, אולי בסיבוב של שנה הבאה. יתכננו אותנו כמו שצריך..

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/10 09:50:


      בק באמת נותן יותר מקום לנגנים צעירים על הבמה שלו, יותר מרוב האמנים ברמתו. ויש לו כנראה חולשה לבסיסטיות, גם אם רונדה סמית' שונה לחלוטין באופייה מטל וילקנפלד. האחת חיית-במה רעה והשניה הבת-של-השכנים..

      אוקטובר, U2 ברומא. קצת בנאלי, אבל החברים במלטה כבר הזמינו כרטיסים.. ואולי ניפגש עוד קודם לכן אצל בוב דילן.

        25/2/10 23:05:

      וואו איזה תיאורים מעלפים הבאת לנו לפה...בחיי שנותר רק לקנא.

      בכל כל כך חי ומוחשי שיכולתי להרגיש כאילו הייתי שם (הייתי מתה)...

      אריק קלפטון זה קלאסה, לא משנה בן כמה יהיה יש לו את זה.

      ג'ף בק במובן מסויים כבר באמת על תקן ממלא מקום כשהוא מופיע עם עמיתים אחרים,

      אבל כשהוא מופיע סולו הוא עצמו מארח אמנים אחרים ונותן קרדיט לצעירים עם עתיד,

      כמו למשל ההופעות המשותפות שלו עם טל ווילקנפלד התותחית.

      הלוואי וגם פה היו מאמצים את התחלת ההופעות ב-8 בערב ולא ב-11 /12 בלילה,

      חושבת שהדיוק והסדר הם בהחלט כיבוד הקהל ותמורה לכספו.

      דייב מת'יוס ביאס שביטל את ההופעות שלו כאן, ציפיתי לחוויה יוצאת דופן והרמונית

      בקיצור עשית מסלול שתפור עלי לונדון/ברלין מה צריך יותר מזה?

      חג שמח ומחכה לדיווח הבא.

       

        22/2/10 18:45:

      אכן מוזר. אבל כנראה שמאז שבק נקרא להחליף את קלפטון ב-yardbirds הוא מרגיש שהוא סוג של ממלא מקום, לפחות כלפיו...
        21/2/10 22:21:

      מקנא בך.

      את קלפטון ראיתי בקיסריה.

      הייתי במקום הזה בלונדון כשהיו חגיגות המילניום.

      מעניין מה שאתה אומר שעשו מזה, ראוי ביקור .

      קצת נראה לי מוזר שקלפטון היה צריך לתת מקום לבק, אבל אתה היית שם.

        21/2/10 15:03:

      לא נכנסת לפה יותר!!!!!!!!!!!!!!
        20/2/10 09:51:


      לפני שלושים שנה בדיוק הייתי בהופעה של קווין באיצטדיון בברלין

      חוויה כזו עברתי אז. אני מבינה את התאורים שלך.

       

      קראתי מרותקת.