0
יום חול אחד, שעת צהריים הולך לו עלם, לב העיר קינג ג'ורג' רחוב ארוך הוא מצב רגליו שלו - שפיר משמאל - חנות ספרים משומשים עובר הכביש, מציץ בפנים תוהה: האם עצמו שם להכניס סכנת הוצאה לא מתוכננת, גיהוץ נוסף על הכרטיס ספרים בבית לא חסר פרוזה, עיון, כל תחום אחר יואיל הוא להדביק הפער כמות ספריו היא כבר כמו יער עומדים בערימה, מחכים שהוד כבודו אותם ירים אך חייב להודות הוא, בכנות תמיד אהב זו החנות לכן מחליט: להיכנס, ודאי לא אגהץ את האשראי אסתכל, אביט, אציץ אך לא אשלוף את הכרטיס מדפים רבים בפנים כולם כה עמוסי ספרים כל סוג ומין ניתן למצוא בכל מחיר, בכל מצב הו, הנה ספר מסקרן. אוי לי, מה אעשה עכשיו? שולף הספר מן המדף מצבו טוב, רק קמט בגב מביט בפנים, מה רוע הגזירה 30 שקלים, מחיר לא רע רבות שמע על היצירה רומן עברי בחרוזים קונספט נדיר בנדירים נזכר בביקורת מהללת שבה כתב מבקר אחד כמה מוכשרת מאיה ערד מעלעל בפנים, מציץ בפרטים הספר יצא לפני 7 שנים זמן רב כל-כך, ועוד לא קראתי? אולי בכל זאת טוב שבאתי ניגש לקופה, מפשפש בכיס בהכנעה שולף את הכרטיס בבית, בין ערב לליל, בתפר מתיישב לקרוא הוא את הספר תחילה הוא מדפדף בפנים בדבר כזה לא נתקל שנים לפחות לא מאז שקרא, במטוס, גם הוא סיפור בחרוזים, טוויים להם ביד אמן מי יאמין שכך אפשר מאות של עמודי רומן אך עמוס עוז, הוא רף גבוה האם ערד תצליח בו לנגוע? קורא העלם פרק, שניים ומתרשם, ואף כפליים איזו שליטה, איזה ברק מהתפעלות כמעט שרק מאיה ערד, היא מצליחה לחרוז ממש בהליכה סיפור שלם היא מספרת מצבים שונים היא מתארת בצדק בהתלהבות כולם אחוזים הכל הכל - בחרוזים כאילו כלל בלי אילוצים מעשה בחיילת, שמה אורית לא יפת תואר או בלורית חייל חדש למחנה מגיע בו היא מתאהבת במפתיע ג'יי, קוראים לו, לבחור עולה חדש (השם, ברור) מקנדה לכאן היגר,ומתכנן להישאר עם אורית הוא מסתובב ופעם אחת אף מתערבב אבל הוא לא אוהב אותה את המש"קית של היחידה והם מסתובבים בשניים בתל-אביב, קצת בירושלים אחד סביב השניה, שניה סביב האחד יוצרים הם קשר מיוחד והיא רוצה, הוא לא רוצה אותה מהר הוא ממצה ואז ליבה ממש נשבר מצב רוחה הולך, נגמר 190 של עמודים, כאן מלאים בחרוזים אתגר קשה ואף כבד לכן מפליא שזה עובד הקצב רץ, סיפור זורם כל זאת מבלי להיפרם כלום לא צורם, לי זה גורם למחוא כפיים, בלי גרשיים לספר שמחזיק ת'מים להצטרף לקרנבלים של אלו המהללים ולהגיד גם כן "זה יופי" באמת, ללא כל דופי ואם יורשה לי להוסיף (לפני שאת הפוסט אעיף) ש(שימו לב, עכשיו פה ספוילר) אהבתי את הסוף התקיף אין האפי אנד פה, לא ממש לא התאקלם כאן הברנש מובטל, מתוסכל, שערו הפך לקש חייו הם בהחלט לא דבש והחיילת הייצוגית? הפכה היא לה לקנדית מהארץ ירדה, למקום נטול חרדה עובדת במחשבים, שם בין הגויים וכך, עם טוויסט אירוני מגיע הסיפור לסוף לא ציוני ומשאיר את הקורא לחשוב על מה נכון ומה לא טוב ובעיקר - להתרשם ממאיה ערד, זכרו את השם שעשתה מלאכה כה מרשימה סיפקה חוויה כה נעימה ואחרי שנאבק בחריזת פוסט זה, העלם חזק יותר אצלו ההלם איך כך כתבה היא ספר שלם? הישג. אי אפשר להתעלם אז רשמו לכם זאת כאזהרה: לא לפספס את "...עיר זרה" |