גם לא בשביל עצמי. אני לא רוצה להחזיק יותר בשביל עצמי ובשביל אחרים זה גדול עלי. מעט מאד נשאר ממה שאני יודעת ויודעת להסביר. הרבה לא ברור לי וכואב לי. הכי קשה זה שכואב פיזית וזה אוכל באלימות מבפנים. הגעתי למסקנה שהדרך בה רציתי לסיים את הכל גדולה עלי ואני צריכה לוותר על חלק מהדברים כדי להוציא את זה אל הפועל. אתמול בלילה והיום לאורך כל היום הייתי אכולת געגועים. כל כך התגעגעתי לשניהם, לכל אחד מהם. התגעגעתי אל הפנטזיה שגרמה לי לאושר אדיר ונתנה לי מפלט של גן עדן. התגעגעתי אלייך כל כך ששמתי חלקית תמונה שלנו יחד. לא רואים מאיתנו כמעט דבר ואני אוהבת את זה ככה , שזה מרומז ועדין ואנחנו. אתה כבר לא בחיים שלי שנה , נשוי במדינה אחרת עם חיים אחרים וזה עלוב כל כך לשים את התמונה הזו, אני יודעת. רציתי , הזדקקתי , כבר לא אכפת לי יותר מדי. ואיתך אתמול הלכתי לישון. דמיינתי את היד שלי מפלסת את הדרך מתחת לחולצה שלך ומלטפת לך את החזה, מרגישה. אני מניחה שדמיינתי חום ? אולי מפלט , אולי משהו אוהב ובטוח. אני לא מסוגלת יותר לבכות ולא מצליחה להפסיק. אני לא רוצה לעשן ולברוח אל השקט שדרך האשליה הזו. אני רוצה להרגיש , לא מוכנה לוותר על הכאב הזה. זה מה שזה וככה זה. -- כבר חצי שנה לא הצלחתי להתקדם , לא עשיתי כמעט דבר. אני רוצה להתחיל לנקות כדי שאני ארשה לעצמי להתנתק מהחיים האלו. אני חושבת שכל כך כואב לי שאפילו המוות לא מפחיד כמו הלהשאר בחיים ואפילו מי שיקר לי לא יכול עוד להחזיק אותי בראש ביני לבין עצמי. אני אוספת את הכאב שלי עליהם לכאב שלי עצמי ומקווה לתעל אותו לאנרגית עשייה אחרונה. |