אז החלטתי באמת לתעל את האנרגיה הקשה הזו להתקדמות.

מחקתי כמה דברים מהמחשב. צריך לסדר שם עוד מספיק.

החלטתי לגשת לארונית בה יש זכרונות , מכתבים , פתקים ואוצרות שאני שומרת.

אני חושבת שבשאר המקומות די ניקיתי וסידרתי עם הזמן אבל בארונית אם אני זוכרת נכון , לא נגעתי. לנבור ולמיין זכרונות תמיד מתיש אותי.

הוצאתי 2 ערימות קטנות של ניירת ופתאום ראיתי אותה.

קופסת סיגריות נובלס ריקה, בתוך שקית ניילון קטנה.

חשבתי שזרקתי אותה עם השנים. הצטערתי על זה שזרקתי אותה ושחררתי במקביל.

פתאום לראות אותה.

תמיד שמרתי אותה כי חשבתי שאולי יוכלו לקחת ממנה טביעות אצבעות.

היום זה במילא מאוחר מדי. עברתי את הזמן בו אפשר לעשות עם זה משהו וההתיישנות המדינית נכנסה לפועל. חבל שההתיישנות הזו לא חלה גם עלי.

אבל זה גם לא משנה למען האמת. אני לא אעשה עם זה דבר במילא.

.

זה הדבר היחיד שיש לי מהאנס הראשון שלי.

כמה פאתטי שאני יכולה לכנות אותו במספר , כי אחר כך היו עוד כל כך הרבה תוקפנים שפגשתי.

הייתי זנזונת תיכוניסטית עלובה ואבודה שהכירה את העולם בצורה די אכזרית בעיני.

כוס עם שדיים מהלכת בין זכרים בלי פין ותאוות חדירה.

הכמיהה לאהבה ולבטחון נותרה איתי. היום אני פשוט לרוב לא גומרת את עצמי ובטוח שלא נותנת לעצמי להגיע למצב בו תוקפים אותי פיזית בשביל זה.

היום זה רק הנפש שלי שמתרסקת.

--

אני מרגישה כל כך עלובה מכל כך הרבה דברים היום.

זה מצטרף לרשימה.

לשמור 14 שנים קופסת נובלס ריקה.